שנה חזקה ללאומי: עלייה של 18% ברווח הנקי ל-2.38 מיליארד שקל
פורסם לראשונה: 9:00; עדכון אחרון: 10:06 בנק לאומי, הבנק הגדול בישראל במונחי שווי שוק פרסם הבוקר את תוצאותיו הכספיות לשנת 2010. הבנק חתם את שנת 2010 עם עלייה של 18% ברווח הנקי לרמה של 2.38 מיליארד שקל. התשואה על ההון שהציג הבנק עמדה על 10.3%. ברבעון הרביעי של 2010 רשם הבנק רווח של 519 מיליון שקל, ירידה של כ-5% לעומת הרבעון המקביל בשנת 2009. יחס הלימות של בנק לאומי ממשיך להיות גבוה ועמד בסוף 2010 על 15.1%. יחס ההון הראשוני עמדה על 8.57% - הרבה מעל דרישת הממונה על הבנקים ליחס מינימלי 7.5%. ניתוח של פעילות הבנק מצביעה על כך, כי הרווח מפעילות מימונית של הבנק עמדה על 7.4 מיליארד שקל - עלייה של 6% לעומת שנת 2009. ההפרשה לחובות מסופקים המשיכה להיות ברמה נמוכה והסתכמה ב-584 מיליון שקל - ירידה של 62% לעומת שנת 2009. בסוף 2010 עמד הונו העצמי של בנק לאומי על 23.7 מיליון שקל, עלייה של 8% לעומת ההון העצמי בסוף 2009. מנכ"לית הבנק גליה מאור ציינה כי: "גם בשנת 2010 נמשך השיפור בפעילות העסקית וברווחי הקבוצה. מתוך ראייה אסטרטגית ארוכת טווח, אנו שואפים להיות הבנק הרווחי ביותר לאורך זמן. ראייה ארוכת טווח זו, הנובעת מהמחויבות העליונה שלנו לכספם של אחרים, היא שמכתיבה שמירה קפדנית על ניהול הסיכונים ועל הלימות הון גבוהה בהרבה מהנדרש". "המאמץ של הבנק והדירקטוריון שאני עומד בראשו, יהיה להשתית את הרווחיות של הבנק על יסודות עסקיים בריאים", כך אמר יו"ר הבנק דוד ברודט, "לא נשאף בכל מחיר להיות הבנק הגדול ביותר, אלא הבנק הרווחי בישראל לאורך זמן, תוך ניהול סיכונים אחראיים. אנו נדאג שהלימות ההון שלנו תהיה גבוהה וראויה אשר תעמוד גם מול אירועים בלתי צפויים, אשר תשען על מערכת ניהול סיכונים מקצועית ואיכותית המופנמת בכל רובדי הבנק". ברודט אף התייחס להפרטת לאומי ואמר כי בטווח הארוך הוא סבור שטובת הבנק היא היווצרותו של גרעין שליטה חזק ומוגדר. את הדברים אמר ברודט במסיבת עיתונאים שנערכה לרגל פרסום הדו"חות.
- 2.הכותב 30/03/2011 13:28הגב לתגובה זובכל מה שנוגע לכספי הניספים בשואה,זרעי הפורענות נזרעו.
- 1.שלמה 30/03/2011 09:13הגב לתגובה זוברכות לבנק לאומי על הרווחים. ומה עם חלוקת דוידנד?
תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"
ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?
תמיר פרדו בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי.
בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015
בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,
והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.
"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו, והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.
"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.
- החברה של ראש המוסד לשעבר עשתה אקזיט של 700 מיליון דולר
- מנכ"ל וויקס, תמיר פרדו, יוחנן דנינו ושותפות המו"פ שתונפק בקרוב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.
"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.
תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"
ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?
תמיר פרדו בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי.
בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015
בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,
והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.
"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו, והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.
"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.
- החברה של ראש המוסד לשעבר עשתה אקזיט של 700 מיליון דולר
- מנכ"ל וויקס, תמיר פרדו, יוחנן דנינו ושותפות המו"פ שתונפק בקרוב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.
"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.
