כאשר נשאל צ'ארלי מאנגר, שותפו של וורן באפט בברקשייר התוואי, איך להצליח בחיים, השיב מאנגר בציניות: "אל תשתמשו בקוקאין, אל תרוצו אחרי רכבות ותמנעו מכל סכנה אפשרית." הנקודה שרצה מאנגר להעביר הייתה שהדרך להצליח בחיים לא רק תלויה במה שאתה עושה, אלא גם במה שאתה לא עושה, אחד יכול להצליח גם אם הוא נמנע מטעויות בסיסיות.

את אותה העצה אפשר להקביל גם להשקעות. במאמר המפורסם של צ'ארלי אליס משנת 1975 "The Loser's Game" או משחק המפסידים, הקביל המחבר את ההשקעה בבורסה למשחק טניס של שחקנים מתחילים. אליס כתב כי לעיתים רחוקות שחקן טניס מתחיל ינצח את חברו (שגם הוא מתחיל) על ידי מכה גאונית. למעשה, ב-80% מהמקרים המנצח בסיום המשחק יהיה זה שעשה פחות טעויות במהלכו. ולכן, במידה ואתה שחקן מתחיל אשר רוצה להשתפר עליך לשלוט בטכניקה הבסיסית.

הנה 5 טעויות בסיסיות שמשקיע מתחיל יכול לבצע כמו 100 חבטות היישר אל הרשת ובמידה והוא ימנע מהן הוא מגדיל את הסיכויים לניצחון (המאמר פורסם ב-USATODAY).

להימנע מלחסוך

זה אומנם ברור אבל אם אתה לא חוסך אינך יכול להשקיע. מחקר מעניין שהתפרסם בארה"ב קובע כי שליש מהאמריקנים לא חוסכים בכלל. אותו המחקר הראה כי החלק אשר החליט לחסוך, לא חסך מספיק. שיעור החסכון מההשקעה הפנויה עמד על בין 4%-5%. אז נכון, האלמנט הראשון איננו מפתיע אבל רבים ימצאו כי המעבר למצב של חסכון משמעותי איננו טריוויאלי.

• לקראת שבוע המסחר: וול סטריט מחפשת כיוון - מה חושבים האנליסטים?
• ג'יפרוג טסה 22%, אפירם עולה 11%; המגמה השלילית נמשכת בחוזים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לא להשקיע במניות

לאורך זמן שוק המניות היה פשוט מכרה של זהב עבור המשקיעים, הדיוטות מבינים זאת אבל רוב האוכלוסיה לא. מחקר שנערך בנושא על ידי Gallup מצא כי רק 24% מהאמריקנים מאמינים כי מניות או תעודות סל הן השקעה טובה לטווח ארוך. אז מה יתר האמריקנים חושבים? ובכן 30% מאמינים כי שוק הנדל"ן הוא ההשקעה הטובה ו-24% מאמינים כי אונקיית זהב היא ההשקעה הטובה לטווח ארוך.

אז נכון. יש יתרונות למשקיע בשוק הנדל"ן והוא אלמנט השכירות אבל מחקר של פרופסור רוברט שילר מאוניברסיטת ייל מצא כי משנת 1890 השקעה בנדל"ן הניבה למשקיע, בניכוי האינפלציה, תשואה של 0.2% בלבד(לא כולל דמי שכירות). גם אונקיית זהב איננה ההשקעה האולטימטיבית. מחקר אשר נערך על ידי גרג מנקיו (Greg Mankiw), כלכלן מאוניברסיטת הרווארד, אשר בחן את התשואה מהמתכת הנחשקת מצא כי משנת 1836, וכמובן בנטרול האינפלציה, ההחזר הממוצע היה 1% בלבד.

עמלות גבוהות

למרות שנראה כי עמלה על ניהול תיק היא נושא שולי, בראיה ארוכת טווח העמלות נוגסות בתיק בצורה משמעותית.

בו ניקח מקרה לדוגמא: נניח אתה מעוניין להשקיע 100 אלף שקל. מצאת את מנהל ההשקעות המועדף עליך אשר גובה 1% לניהול התיק. אותו מנהל לוקח את הכסף ומשקיע אותו בקרנות אקטיביות אשר גובות עוד 1%. כך, העמלה הכוללת הינה 2% - לא מקרה נדיר. עוד נניח כי התיק הניב תשואה ממוצעת של 10% בכל שנה לאורך 25 שנה. בסיכום התיק יהיה שווה 560,409 שקל.

בו נניח עכשיו שלקחנו את אותו הסכום והחלטנו להשקיע אותו לבד. החלטנו על הפיזור הרצוי ובחרנו תעודות סל עם עמלות נמוכות, ככל הנראה הצלחנו להניב את אותם 10% אבל העמלות הרבה יותר נמוכות. בו נניח 0.3% (גם לא שיעור חריג). במקרה הזה, לאחר 25 שנה יהיו לנו 905,292 שקל בחשבון.

מסחר לעיתים קרובות

כאשר אנחנו מנהלים את התיק לעיתים קרובות נשקפת לנו סכנה. בשנת 2000 בראד ברבר (Brad Barber) וטרנס אודין (Terrance Odean ) פרסמו מאמר אשר בחן 78 אלף חשבונות לאורך 6 שנים. באותה התקופה (1991-1996) השוק החזיר תשואה של 17.9%. המחברים מצאו כי אלו אשר ניהלו את התיק לעיתים דחופות יותר הניבו תשואה של 11.4% ואלו אשר בחרו לנהל את התיק במדיניות של שגר ושכח הניבו תשואה של 18.5%.

העדר פיזור

כלכלנים בכירים בארה"ב הכתירו את האפשרות לפזר את ההשקעה כ"ארוחת חינם היחידה למשקיע". הכלכלנים התבססו על המודל של הארי מרקוביץ ( Harry Markowitz) אבל האמת שמדובר בהיגיון בריא ותו לא. אין לשים את כל הביצים בסל אחד. גם משקיע מיומן מאוד צודק במקסימום 60% מהמקרים. אסטרטגים בארה"ב ממליצים לפזר את ההשקעה לפחות ל-15 מניות.