ביל אקמן
צילום: טוויטר

קרן ההשקעות של ביל אקמן: סיכון או הזדמנות?

הקרן של אקמן נסחרת בהנחה של 35% ביחס לשווי הנכסים; במה היא מחזיקה ומה הסיכויים והסיכונים בקרן?
רוי שיינמן | (4)

קרן ההשקעות של ביל אקמן, Pershing Square Holdings (PSH), נחשבת לאחת הקרנות המעניינות בשוק בזכות הצלחות העבר של אקמן. הקרן, שמחזיקה בתיק השקעות יחסית ממוקד עם מספר מועט של החזקות בשיעור גבוה כולל את נייקי, אלפבית, צ'יפוטלה ופאני מיי, נסחרת במחיר נמוך משמעותית מערך הנכסים שלה.

הקרן שווה בשוק כ-8.3 מיליארד דולר, בעוד שווי הנכסים נטו (NAV) שלה מוערך בכ-12.8 מיליארד דולר. זה פער שמבטא הנחה של 35%, שהיא הגבוהה ביותר שנרשמה בשנים האחרונות בקרן. 

נדגיש כי לרוב יש פער שלילי - דיסקאונט בין השווי בשוק לשווי הנכסי, אבל הוא מסתכם בקרנות הסגורות האלו בין 10% ל-20% בממוצע. יש ם מצבים הפוים של פרמיה. הדיסקאונט נוצר מכך שיש דמי ניהול על הקרן או מסיבות של הערכת חסר של ניהול הקרן. הפרמיה נוצרת מהערכה שמנהל הקרן יידע לייצר תשואות טובות בהמשך. 

דמי ניהול ודמי הצלחה גבוהים בקרן

בקרן של ביל אקמן דמי הניהול נחשבים גבוהים - 1.5% וכן יש דמי הצלחה בשיעור של 16% שבעצם מקטינים את הרווח של המשקיעים במידה ויש עליית ערך. זה מראש מייצר דיסקאונט על ערך הנכסים כי המשקיעים רואים פוטנציאל רווח קטן יותר ומתמחרים זאת דרך ירידת מחיר הקרן.

 

פוטנציאל צמיחה מול סיכונים

הקרן מתמקדת במניות עם פעילות יציבה ופוטנציאל צמיחה ארוך טווח. אקמן בוחר את המניות בקרן לטווח ארוך.בין ההחזקות הבולטות שלה נמצאות חברות כמו נייקי, שמובילה את שוק הספורט והאופנה העולמי; אלפבית, חברת האם של גוגל, שממשיכה להתרחב בתחומים חדשניים כמו בינה מלאכותית; וצ'יפוטלה, ענקית המזון המהיר שמצטיינת במודלים עסקיים מבוססי בריאות וקיימות. בנוסף, הקרן מחזיקה בפאני מיי, שעלתה לאחרונה בעקבות הציפיות להפרטתה תחת ממשל טראמפ.

למרות האיכות של התיק, הקרן מתמודדת עם סקפטיות מצד השוק. הביצועים בשנים האחרונות היו מעורבים: בעוד שב-2020 הקרן הציגה תשואה יוצאת דופן של 70%, השנה היא עלתה ב-9.1% בלבד, הרבה מתחת ל-25% שהציג מדד ה-S&P 500. בנוסף, נכשל ניסיונו של אקמן להשיק קרן סגורה חדשה בארצות הברית מוקדם יותר השנה, מה שהגביר את החששות סביב המודל העסקי שלו.

הזדמנות במחיר מוזל או דגל אדום?

משקיעים שמאמינים ביכולת של אקמן לנהל השקעות לטווח ארוך אמורים לראות בהנחה הנוכחית הזדמנות אטרקטיבית. מספיק שההנחה על שווי הקרן תצטמצם ל-20% בלבד, כדי שהמשקיעים ייהנו מתשואה משמעותית גם ללא עלייה בערך הנכסים.

קיראו עוד ב"גלובל"

מנגד, יש לקחת בחשבון את הסיכונים - עמלות גבוהות ומיקוד במניות שאומנם הצלחה בהן תייצר תשואה גבוהה, אבל חוסר פיזור גורם לכך שאי הצלחה בהשקעה אחת או שתיים יפגעו מאוד בתשואה. 

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    איך קונים מניות/יחידות בקרן? (ל"ת)
    יהוונוב 17/11/2024 09:34
    הגב לתגובה זו
  • לרון 17/11/2024 10:06
    הגב לתגובה זו
    !!
  • 2.
    לרון 17/11/2024 08:00
    הגב לתגובה זו
    פרופ' נרי אוקסמן אנשים חכמים,אך חוכמה אינה תמיד ערובה להצלחה פיננסית
  • 1.
    לרון 17/11/2024 07:38
    הגב לתגובה זו
    ויצאתי אחרי שנים וכסף טוב,וזאת עקב ההערכה שאקמן בשל האנטישמיות באירופה יסגור את הסניף האירופאי וישאר רק בארה"ב
טראמפ האיחוד האירופיטראמפ האיחוד האירופי

מאזן האימה: וושינגטון מאיימת בצעדי תגמול נגד ענקיות טכנולוגיה אירופיות

ממשל טראמפ מאשים את בריסל ברדיפה רגולטורית של חברות טכנולוגיה אמריקאיות ומזהיר מהטלת מגבלות, אגרות וסנקציות כלכליות על חברות אירופיות מובילות, זאת על רקע חקירות, קנסות ומאבק גובר על עתיד הכלכלה הדיגיטלית

רן קידר |

המתיחות בין ארצות הברית לאיחוד האירופי סביב רגולציית הטכנולוגיה עולה מדרגה. ממשל טראמפ פרסם בימים האחרונים אזהרה חריגה וחריפה כלפי בריסל, שבה הוא מאיים לנקוט צעדי תגמול כלכליים ישירים נגד חברות טכנולוגיה ושירותים אירופיות, אם האיחוד לא יחזור בו ממדיניות הרגולציה, הקנסות והתביעות נגד ענקיות טכנולוגיה אמריקאיות. 

בהודעה פומבית שפרסם נציג הסחר של ארצות הברית, הגוף האחראי על ניהול יחסי הסחר של וושינגטון, נטען כי האיחוד האירופי ומדינות החברות בו מתמידים ב-"מסלול מתמשך של תביעות מפלות ומטרידות, מסים, קנסות והנחיות רגולטוריות" נגד חברות אמריקאיות. לדברי הממשל, צעדים אלה ננקטים לאורך שנים, חרף פניות חוזרות ונשנות מצד ארצות הברית, וללא נכונות אמיתית של בריסל לנהל דיאלוג מהותי או לשנות כיוון.

וכך, אנחנו רואים דוגמא נוספת לעקביות של ממשל טראמפ, ואם תרצו גם של MAGA, שדואג להעביר כל מחלוקת למישור כלכלי מובהק ולהשתמש בכובד המשקל של הכלכלה האמריקאית להכרעה ולסיום סכסוכים. פרשנות אחרת תוכל לומר שטראמפ שש אלי קרב ולא מוותר על אף סכסוך, אבל זה כבר תלוי בהשקפת עולם, שלא לומר פוזיציה. 

איום גלוי בצעדי תגמול 

בהודעת נציג הסחר נאמר כי אם האיחוד האירופי ימשיך במדיניותו הנוכחית, לארה״ב "לא תיוותר ברירה אלא להתחיל להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותה” כדי להתמודד עם מה שהוגדר כצעדים בלתי סבירים. בין האפשרויות שעלו הוזכרו במפורש הטלת אגרות, מגבלות וצעדים רגולטוריים נגד חברות שירותים זרות, צעדים שעשויים לפגוע ישירות בפעילותן של חברות אירופיות בשוק האמריקאי.

באופן חריג, הממשל אף נקב בשמות של חברות אירופיות שעשויות להיפגע מצעדי התגובה, בהן Accenture, DHL, מיסטראל, SAP, סימנס וספוטיפיי. לפי וושינגטון, חברות אלה נהנות מפעילות חופשית בארצות הברית ומתרומה משמעותית לכלכלה האמריקאית, בעוד שחברות אמריקאיות סובלות, לטענת הממשל, מיחס מפלה באירופה.

פאוול רשתות חברתיותפאוול רשתות חברתיות
מעבר לים

הפד’ הפתיע עם טון יוני, אך השוק סקפטי. האם נתוני האינפלציה יציתו ראלי סוף שנה?

החשש מ"הורדת ריבית ניצית" לא התממש במלואו, ולמרות חוסר וודאות לגבי ינואר, הפד' סיפק טון יוני למדי, למה זה לא מספיק לראלי סוף שנה והאם נתוני האינפלציה שיפורסמו ביום חמישי ישנו את המגמה? וגם: הסימנים המדאיגים שרומזים על התפתחות משבר נזילות בשווקים

גיא טל |


השוק מתמחר אי הורדת ריבית בינואר – האם זה ישתנה בסוף השבוע?

החלטת הריבית האחרונה הייתה יונית מהצפוי. הפדרל רזרב הוריד כצפוי את הריבית, אבל רבים צפו שהטון יהיה ניצי בהרבה מהטון הנייטרלי שהשתקף מהחלטת הריבית. טבלת הנקודות, בניגוד ליציפיות, נותרה ללא שינוי מהותי מהישיבה הקודמת. הסוחרים שמחו במיוחד לשמוע שהפד' יחזור לרכוש אגרות חוב בשוק בקצב של 40 מיליארד בחודש "למשך מספר חודשים". בניגוד למה שטענו רבים אין מדובר ב"הרחבה כמותית" אלא בסיום ה"צמצום הכמותי", שכן הקניות הללו הן של ניירות ערך שהגיעו לפידיון, כלומר לא מדובר בהגדלת המאזן אלא בשמירה על הקיים, או כמו שפאוול מכנה זאת "ניהול רזרבות". בכל זאת זהו שינוי מהותי שמחזיר מעט נזילות לשווקים. הרכישות יתמקדו באג"ח ממשלתי קצר טווח (טי-בילס) ותסייענה בקיזוז הלחץ לעליית הריבית בקצה הקצר של העקומה, לחץ שנובע מהנפקות מרובות בטווח הזה.

במסיבת העיתונאים פאוול אמנם לא התחייב להמשך הורדות ריבית, וודאי לא בינואר, אך הטון שלו היה יוני למדי בנוגע לאינפלציה ולשוק העבודה. ביחס לאינפלציה, הוא סוף סוף מודה שהמכסים לא מביאים לאינפלציה קבועה אלא רק להתאמה חד פעמית (הוא כבר הזכיר את האפשרות בפגישה הקודמת, אבל הפעם היה יותר משוכנע ומשכנע בכך). פאוול אמר שהאינפלציה מרוכזת בסחורות ולא בשירותים, ושרוב לחץ המחירים הזה כבר מאחורינו. כלומר, אינפלציית המכסים לא זולגת הלאה מעבר למוצרים הספציפיים עליהם הם הוטלו, כלומר אין חשש לאינפלציה דביקה בעקבות המכסים. זה כיוון חשוב מאד, כיון שאם אין חשש שהאינפלציה תזלוג לשאר השוק אין צורך להשאיר את הריבית ברמה גבוהה בגלל המכסים.

גם האמירות ביחס לשוק העבודה היו יוניות מאד. פאוול דיבר על קבלת החלטה לנוכח מאזן סיכונים "מאתגר מאד" בין אינפלציה לתעסוקה, והדגיש כי "הסיכונים לתעסוקה עלו בחודשים האחרונים". הוא הודה שבנתוני המשרות הייתה טעות של כ-60 אלף לחודש עקב טעות סטטיסטית. לפי זה בשלושת החודשים האחרונים מאזן המשרות היה שלילי. הוא העיר שאחוז האבטלה חשוב יותר כעת וימשוך את מירב תשומת הלב של הפד'. ובכן השבוע הגיע הנתון – 4.6% - נתון שלא נראה כבר שנים (ונתייחס לכך עוד בהמשך).

הדברים הללו של פאוול קיבלו חיזוק נוסף ביום שלישי השבוע. נתוני שוק התעסוקה של החודשים אוקטובר נובמבר שפורסמו באיחור מעידים, כאמור, על עליית אחוז האבטלה לרמה של 4.6%, רמה שלמעט תקופת הקורונה לא נראתה בארצות הברית כבר 8 שנים. הסתכלות על הגרף מראה מגמת התחזקות עקבית ומתמשכת של עליה באחוז האבטלה, מעבר לרעשים של נתונים מקריים כאלה או אחרים.

הדו"ח מצביע על שני הגורמים העיקריים לעלייה באחוז האבטלה: פיטורים המוניים בסקטור הממשלתי, במיוחד בחודש אוקטובר, אז קיבלו רבים מעובדי הממשל את הצעת הממשל החדש לפרישה, ובמקביל האטה ביצירה משרות חדשה. עליה באבטלה כתוצאה מפיטורים בסקטור הממשלתי היא לאו דווקא שלילית, ויכולה להעיד על התייעלות בסקטור שנחשב באופן מסורתי לפחות יעיל, ומעין תקופת ביניים עד להסתגלות מחודשת למצב החדש. בטווח הבינוני זה גם יכול לסייע במקצת במאבק שנראה לעיתים אבוד בחוב הממשלתי הענק (הגרעון בשנה הנוכחית אכן נמוך יותר מבשנה הקודמת). השאלה האם זה מסביר את כל החולשה או שהנתונים מעידים גם על האטת הכלכלה או שינויים מבניים (שנובעים מהתפשטות הבינה המלאכותית?).