הסעודה האחרונה (רשתות)
הסעודה האחרונה (רשתות)

10 יצירות האומנות היקרות בעולם

מסתבר שאומנות זו גם השקעה - על פני זמן, יצירות האומנות מניבות רווחים גבוהים

עמית בר | (3)
נושאים בכתבה אומנות

אמנות נחשבת לאחד מאפיקי ההשקעה המרתקים והבלתי צפויים ביותר. ציורים ופסלים יכולים להימכר במכירות פומביות או בעסקאות פרטיות בסכומים שמגיעים למאות מיליוני דולרים. היצירות היקרות ביותר נרכשות לרוב על ידי אספנים פרטיים, מוזיאונים וקרנות השקעה, ומשמשות לא רק כאובייקטים אמנותיים אלא גם כהשקעה עם פוטנציאל עליית ערך. הנה 10 היצירות היקרות ביותר שנמכרו אי פעם:

1. סלבדור מונדי – לאונרדו דה וינצ’י

מחיר: 450.3 מיליון דולר
נמכר ב: 2017, כריסטי'ס, ניו יורק
קונה: מוחמד בן סלמאן, יורש העצר של סעודיה

הסיפור שמאחורי היצירה:
"סלבדור מונדי" (מושיע העולם) מיוחס ללאונרדו דה וינצ’י, אך במשך מאות שנים היה אבוד ונחשב להעתק. רק בשנת 2005 זוהה כאותנטי לאחר תהליך שיקום ארוך. זהו אחד מציורי השמן הבודדים של דה וינצ’י שנותרו בידיים פרטיות, מה שהפך אותו ליצירת האמנות היקרה ביותר שנמכרה אי פעם במכירה פומבית. הציור מתאר את ישו מחזיק כדור זכוכית, והוא נמצא כיום, על פי הדיווחים, על יאכטה של מוחמד בן סלמאן, או שמור במקום פרטי בסעודיה.


2. חילופי ירוק – פול סזאן

מחיר: 300 מיליון דולר
נמכר ב: 2011 בעסקה פרטית
קונה: קרן קאטאר למוזיאונים

הסיפור שמאחורי היצירה:
הציור, אחד מהסדרה האיקונית של סזאן "שחקני הקלפים", מציג שני גברים מרוכזים במשחק קלפים. הוא נרכש על ידי קרן קאטאר בעסקה פרטית והפך לציור השני היקר ביותר בעולם. הייחודיות של היצירה נובעת מהשימוש המתקדם בצבעים ובצורות הגאומטריות, שמנבאות את פיתוח הקוביזם.


3. אינטרצ’יינג' – וילם דה קונינג

מחיר: 300 מיליון דולר
נמכר ב: 2015 בעסקה פרטית
קונה: קן גריפין, מיליארדר ואספן אומנות

הסיפור שמאחורי היצירה:
יצירתו האבסטרקטית של דה קונינג מייצגת את הזרם האקספרסיוניסטי-המופשט. נרכשה יחד עם יצירה נוספת של ג'קסון פולוק בעסקה כוללת של 500 מיליון דולר. היצירה מוצגת כיום במכון לאמנות של שיקגו.

קיראו עוד ב"גלובל"


4. מספר 17A – ג'קסון פולוק

מחיר: 200 מיליון דולר
נמכר ב: 2016 בעסקה פרטית
קונה: קן גריפין

הסיפור שמאחורי היצירה:
יצירה זו, בטכניקת הטפטוף הייחודית של פולוק, נחשבת לאחת מהדוגמאות הבולטות ביותר של האקספרסיוניזם המופשט. המכירה הפרטית נחשבת לאחת הגדולות בתולדות האמנות המודרנית.


5. Nafea Faa Ipoipo (מתי תינשא?) – פול גוגן

מחיר: 210 מיליון דולר
נמכר ב: 2015 בעסקה פרטית
קונה: קרן קאטאר

הסיפור שמאחורי היצירה:
גוגן צייר את היצירה בעת שהותו בטהיטי, והיא אחת מהאייקוניות ביותר שלו. הציור מציג שתי נשים מקומיות בתנוחה רגועה אך מסתורית.


6. המסיבה – מארק רותקו

מחיר: 186 מיליון דולר
נמכר ב: 2014 בעסקה פרטית
קונה: קרן אמנות פרטית

הסיפור שמאחורי היצירה:
רותקו ידוע בשימושו בגושי צבע גדולים ומופשטים. יצירתו נמכרה בעסקה פרטית ונחשבת לאחת החשובות ביותר מהתקופה הפוסט-מלחמתית.


7. המסיבה (No.6) – מארק רותקו

מחיר: 186 מיליון דולר
נמכר ב: 2014 בעסקה פרטית
קונה: דמיטרי ריבולובלב

הסיפור שמאחורי היצירה:
עבודותיו של רותקו הפכו לאחד המותגים המוערכים ביותר בשוק האמנות המודרני.


8. דיוקן של אדל בלוך-באואר I – גוסטב קלימט

מחיר: 135 מיליון דולר
נמכר ב: 2006 בעסקה פרטית
קונה: רון לאודר

הסיפור שמאחורי היצירה:
הציור נבזז ע"י הנאצים ממוזיאון באוסטריה והוחזר לצאצאי המשפחה לאחר מאבק משפטי ממושך. רון לאודר רכש אותו למוזיאון נויה גלרי בניו יורק, שם הוא מוצג כיום.


9. אשה  – וילם דה קונינג

מחיר: 137 מיליון דולר
נמכר ב: 2006 בעסקה פרטית
קונה: סטיבן כהן, מנהל קרן גידור

הסיפור שמאחורי היצירה:
היצירה מייצגת את המעבר של דה קונינג בין דמויות מסורתיות לציורי אבסטרקט קיצוני.


10. הסעודה האחרונה – לאונרדו דה וינצ’י (רפליקה של סלבטורה גאראוטי)

מחיר: 125 מיליון דולר
נמכר ב: 2017 בעסקה פרטית
קונה: אספן אנונימי

הסיפור שמאחורי היצירה:
לאונרדו צייר את היצירה המפורסמת במאה ה-15, אך היצירה המקורית נותרה במילאנו. הרפליקה נרכשה בעסקה פרטית.


תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    תמונות מכוערותלא הייתי תולה אותם בשירותים גם. (ל"ת)
    אנונימי 10/03/2025 21:10
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    קשה לשים תמונות של היצירות (ל"ת)
    אנונימי 10/03/2025 00:17
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    קשה לשים תמונות של היצירות (ל"ת)
    אנונימי 10/03/2025 00:17
    הגב לתגובה זו
איש עשיר
צילום: Freepik

מה ההון הממוצע של ישראלי ומה ההון של אמריקאי?

כמה עשירים יש בעולם? על פערי עושר לא נתפסים בין המאיון לבין היתר בארץ ובעולם וגם - מיהו עשיר באמת?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה עושר

היקף העושר העולמי מגיע ל-600 טריליון דולר, עלייה של 4.6% משנה קודמת, אך הריכוז בידי מיעוט קטן הגיע לרמות גבוהות. לפי דוח World Inequality Report , בשיתוף UNDP, העשירון העליון מחזיק ב-75% מהעושר הפרטי העולמי, בעוד מחצית התחתונה מחזיק ב-2% בלבד. המאיון העליון, כ-55,000 איש, שולט ב-6.1% מהעושר – סכום השווה פי 3.05 לעושר של 3.8 מיליארד איש במחצית התחתונה. העושר הממוצע במאיון זה עומד על 1.1 מיליון דולר, לעומת 7,000 דולר במחצית התחתונה.

על פי הדוח יש בעולם כ-60 מיליון מיליונרים שמחזיקים ב-48.1% מהעושר, כשהשנה התווספו כ-700 אלף מיליונרים חדשים, רובם בצפון אמריקה. העושר הגלובלי צמח פי 6 ביחס להכנסה מאז שנות ה-90, בעיקר מנכסים פיננסיים באסיה ובאמריקה. עם זאת, שוויון העושר ירד ב-0.4% מאז 2000, עם מקדם ג'יני ממוצע של 0.70 במדינות כמו ברזיל ורוסיה, לעומת 0.40 בסלובקיה ובבלגיה. ארגון אוקספם דיווח כי עושר 3,000 המיליארדרים גדל ב-2 טריליון דולר ב-2024, פי 3 מהשנה הקודמת, בעיקר מירושות ומונופולים.

מבחינה אזורית, צפון אמריקה ואירופה מובילות בעושר ממוצע של 595,000 דולר לאדם, לעומת 35,000 דולר באמריקה הלטינית. באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, העשירון העליון אוחז ב-73% מהעושר, ומחצית התחתונה ב-1%. כ-83% ממדינות העולם, המייצגות 90% מהאוכלוסייה, סובלות מאי-שוויון גבוה, עם תחזית להעברת 70 טריליון דולר בירושות עד 2035, מגמה שצפויה להרחיב את הפערים.

לריכוז העושר השלכות סביבתיות משמעותיות: העשירון העליון אחראי ל-77% מהפליטות הפרטיות, בעוד מחצית התחתונה תורמת 3% אך צפויה לספוג 74% מההפסדים עד 2050.

בתחום המגדרי, נשים מרוויחות 20% פחות מגברים בממוצע, עם 32% מההכנסה מעבודה כולל עבודה ביתית לא-מתוגמלת (53 שעות שבועיות לעומת 43 לגברים). באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, נשים אחראיות ל-16% מההכנסה מעבודה, השיעור הנמוך בעולם.


אלי גליקמן מנכל צים
צילום: שלומי יוסף
ראיון

"צים שווה יותר מכפליים - העיוות הזה מכוון; אנחנו נשים סוף לשלטון המנהלים"

עו"ד אופיר נאור שמשרדו מייצג כ-8% במבעלי מניות צים נחוש לעצור את שלטון המנהלים בצים "הדירקטוריון היה צריך לרסן ולא עשה זאת", הוא אומר. "כשאין בעל בית, המנהלים 'מתבלבלים'" - הערך האמיתי של צים? "צים שווה יותר מכפליים מהשווי שוק"

מנדי הניג |

חברת הספנות הישראלית בעיצומה של סערה בשבועות האחרונים. ZIM Integrated Shipping Services -5.4%   נמצאת במרכזו של אחד המאבקים התאגידיים החריפים שידע השוק בשנים האחרונות. הכל החל בסוף 2024 כשעידן עופר מימש את כל ההחזקות שלו בצים ע"י קנון החזקות שהיוו כ-7.6% מהחברה וככה צים הפכה לחברה ללא בעל שליטה, כתוצאה מזה נוצר "חלל ניהולי" אותו, לטענת חלק מבעלי המניות, הדירקטוריון וההנהלה מנצלים כדי לקדם מהלכים שאינם עומדים בקו אחד עם האינטרסים של כלל בעלי המניות. השיא הגיע כשנחשף שהמנכ״ל אלי גליקמן הגיש, יחד עם רמי אונגר, יבואן קיה לישראל, הצעה לרכישת מלוא המניות של החברה ומחיקתה מבורסת ניו יורק וזאת מבלי שהמידע דווח למשקיעים בזמן, ומבלי שהדירקטוריון גם דאג להפריד בין התפקיד של גליקמן כמנכ״ל-כמנהל לבין האינטרס שלו כרוכש פוטנציאלי.

הדברים האלה מובילים להגשת מסמך עמדה חריף (המאבק בצים מחריף: בעלי מניות דורשים לפטר את המנכ"ל ולשנות את הדירקטוריון) שנוסח על ידי עורכי הדין אופיר נאור, עדי גרנות ויעקב שנהב בשם קבוצת בעלי מניות המחזיקים כ-8% בצים. במסמך נטען לשורה של כשלי ממשל תאגידי: הסתרת מידע מהותי מהמשקיעים, ניגוד עניינים של ההנהלה, מינויים חפוזים לדירקטוריון שהגיעו בעקבות התפטרות של שני דירקטורים ותיקים, שימוש במשאבי החברה לניהול מאבק מול בעלי מניותיה, והיעדר הליך מכירה תחרותי ושקוף. הקבוצה דורשת את ההשעייה של המנכ״ל והסמנכ״לים המעורבים בהצעה, ומציעה למנות שלושה דירקטורים בלתי-תלויים כדי לחזור להתנהלות שתשרת את כלל בעלי המניות.

על הרקע הזה פנינו לעו״ד אופיר נאור ממגישי מכתב העמדה, מעורכי הדין המוערכים בארץ בתחום הסדרי חוב ומאבקי שליטה, שגם הספיק ללוות בשנים האחרונות מהלכים אקטיביסטיים בשוק ההון. נאור מכיר מקרוב מצבים שבהם חברה ללא גרעין שליטה נקלעת למשבר אמון בין הנהלה למשקיעים וביקשנו להבין איתו איך צים התגלגלה למצב הזה שבו המנכ״ל מבקש לרכוש את החברה שהוא עצמו מנהל, למה הדירקטוריון לא ניסה לבלום את התהליך בזמן אבל חוץ מהסתכלות אחורה - מה הוא חושב שיקרה בצים קדימה - מה נדרש כדי שהחברה תצליח לצאת מהכאוס הניהולי הזה, מה הערך האמיתי של צים ואיך אפשר להציף אותו והאם באמת חייבים לשקול כאן רכישה?

אחרי שעידן עופר יצא מהתמונה נוצרה שרשרת אירועים שהובילה למתיחות בין ההנהלה לבין המשקיעים. איך, בעיניך, צים הגיעה למצב הזה? מה היה השלב שבו הדברים התחילו לסטות מהמסלול?

"יש פה תהליך שקרה בלא מעט חברות ישראליות, שבמסגרתו חברה עוברת משליטה של בעל בית לחברה ללא גרעין שליטה. ראינו את זה בבנקים, בבנק הפועלים, בחברות נוספות כמו כלל אחרי IDB. הרבה חברות גדולות במשק מגיעות למצב שאין בהן בעל שליטה. ואז השאלה היא מה קורה: האם תרבות הניהול נשארת כזו שפועלת לטובת בעלי המניות, או שהמנהלים 'מתבלבלים' ומחליטים לנצל את העובדה שאין בעל בית כדי להעשיר את כיסם על חשבון בעלי המניות.