פרופ' צידון: אם תבוטל ההתנתקות - תפגע הצמיחה במשק

פרופ' דן צידון, מחוקרי הכלכלה הבולטים בישראל, מפרסם היום מחקר אותו הכין בעבור המכון הישראלי לדמוקרטיה, בניהולו של פרופ' אריק כרמון. במסיבת עיתונאים, בה נכחו צידון, כרמון ודוד ברודט, הוצג מחקר הגורס כי ההשלכות של ביטול ההתנתקות הן חמורות מבחינה כלכלית.

פרופ' כרמון הוסיף וציין כי כי חוסר היכולת של השלטון בישראל לשנות את סדרי העדיפויות שלו לצורך ביצוע ההינתקות יעלה למדינה כסף רב, יגביל מהלכים מדיניים עתידיים, ויפגע ברקמה הדמוקרטית של ישראל.

"מי שחושב שבמדינת ישראל תהיה צמיחה כלכלית אחרי ביטול ההתנתקות - משלה את עצמו", מציין פרופ' צידון. כשהוא נשאל אם הוא רומז לגבי שר האוצר נתניהו, שהביע התנגדות פוליטית להתנתקות, הוא מסביר כי גם כאשר נדרש להכין מחקר באשר לנחיצות הכלכלית של גדר ההפרדה, היו דיבורים מצד האישים הפוליטיים שכנגד הגדר, אבל "השכל עבר דרך הרגליים - ובסוף החלו לבנות את הגדר".

עם זאת, פרופ' צידון ציין כי הנתונים שהובאו בפני הצוות שהרכיב את המחקר ברי שינוי. בכלל, הצוות שכתב את אותו מחקר, לא אחיד בדיעות ובפרשנות שלו לגבי התוצאות שלו. פרופ' צידון מדבר גם על חוסר הסדר הציבורי שבו מיושמת תוכנית ההתנתקות. הוא מסביר "יש בזבוז של כמיליארד שקל, לפי הערכות גסות מהנתונים שבידי, בתהליך הזה".

העלות של ביטול ההתנתקות גורסים במכון הישראלי לדמוקרטיה, עלולה לייצר נזק כלכלי גדול עשרות מונים מהתשלומים שהיא דורשת. עלותה בפועל למשלם המיסים נאמדת ב-7 מיליארד שקל, מתוכם כ-4.5 מיליארד שקל פיצויים למתנחלים, ו-2.5 מיליארד שקל - עלות מוערכת לפינוי הצבאי. כ-2,000 משפחות בגוש קטיף הולכות לקבל מהמדינה כ-2.25 מיליון שקל.

אם ישראל תבטל את ההתנתקות כתוצאה מאי סדרים בזירה הפוליטית מדינית, גורס פרופ' צידון, יעשו האירופאיים "פניית פרסה" ביחס שלהם לישראל. "זאת עובדה ברורה" מסביר פרופ' צידון. לפי התחשיבים הכלכליים שלו המתבססים על מודלים רבים של מחקרים אקדמיים בתחום הכלכלה, ושהראו כי אי יציבות פוליטית גוררת ירידה בצמיחה, מצא פרופ' צידון כי הפגיעה במשק תבוא לידי ביטוי, בירידות חדות של לפחות 2 אחוז בתוצר לנפש ושל לפחות 10 אחוז בהשקעה המקומית. נבואת זעם לא קלה, אך אם יש בה מספיק בכדי להזיז את הלהוטים במישור הפוליטי מעמדתם?

במכון הישראלי לדמוקרטיה זועמים על דרך הניהול השלומיאלית של המדינה בבואה לקבוע פיצויים. הפקידים ממשיכים לקדם את האינטרסים שלהם, ומכפיפים את ההנתקות לפיה. כך יוצאים בזבוזי עתק עליהם מדבר פרופ' צידון.

רוצים דוגמא? רוב השטח החקלאי של מתנחלי הרצועה (75%) נמצא בישראל. המדינה רצתה לפצות את המתנחלים, ומתוך שיקולים של הלובי החקלאי בכנסת (אחד החזקים בו, ח.ש), הוחלט שהמדינה תרכוש את האדמה ותפצה אותם. דבר שעולה הרבה כסף משום שההתמחרות קשה. זאת, בעוד שהמדינה יכלה להפוך את הקרקע לחברה ולתת למתנחלים מניות לפי הבעלות שלהם. דבר שהיה חוסך תקציבים רבים, לדברי פרופ' צידון.

החוקרים קבעו במחקרם, כי לו היו גופי השלטון השונים מכירים בכך שמשימה לאומית זו קודמת לאינטרס לו הם אחראים בחיי היום יום של המדינה, ניתן היה להקל ולייעל את אופן הביצוע עשרת מונים, לחסוך עליות ולשפר את התמורות. במקום זאת, כך נטען, יצאה ההינתקות לדרך כאשר היא כפופה לסדר היום הכוחני - בירוקרטי של כל משרד ממשלתי בתחומו.