משרד הקליטה עולה בקמפיין פרסום לקראת בייג'ין; רק 4% מהחברה הישראלית מכירים ספורטאי עולה
המשרד לקליטת העלייה משיק מחר (ד') קמפיין טלוויזיוני לציון תרומתם הייחודית של עולים לספורט בישראל ולחיזוק השתלבותם של כלל העולים בחברה הישראלית. הקמפיין, תחת הסיסמא: "ביחד אנו משיגים יותר" חושף את הישגיי הספורטאים האולימפיים ותרומתם למעמדה של ישראל בעולם ומטרתו לשפר את תדמיתה של העלייה בקרב הציבור ולהעמיק את החיבור בין וותיקים לעולים.
שיעורם הכולל של העולים בכלל ענפי הספורט האולימפי עומד על 50%, כך שמתוך 100 ספורטאים אולימפיים בכירים בישראל, 50 מתוכם הם עולים חדשים.
בנבחרת האולימפית, מהווים העולים שליש מספורטאי המשלחת לבייג'ין ומחצית מהמאמנים. 14 מתוך 42 ספורטאי המשלחת הם ספורטאים עולים ו-10 מתוך 20 המאמנים הם עולים. זאת בנוסף לכך שמרבית הסגל הרפואי בראשותה של ד"ר לובה גליצקיה ופסיכולוג המשלחת, בוריס בלומנשטיין הם עולים גם כן.
ישנם ענפי ספורט הנשלטים במלואם ע"י עולים כגון: שחייה אומנותית וישנם מקצועות אולימפיים כגון שחמט המיוצגים ע"י עולים. באולימפיאדת השחמט בסוף 2008 ייצגו את ישראל 11 שחמטאים עולים.
הכוכבים: איילה סטאין, קטיה פיסצקי, אברבוך וקלגנוב
קמפיין "ביחד אנו משיגים יותר" מועלה באמצעות לשכת הפרסום הממשלתית בכל ערוצי הטלוויזיה ובאתר משרד הקליטה, בתקציב כולל של 2.5 מיליון שקל, ומהווה חלק מסדרה של קמפיינים נוספים לחשיפת הישגיהם ותרומתם של העולים בתחומי החיים השונים, כמו מחקר ומדע, כלכלה ועוד. כוכבי הקמפיין הנוכחי הם אצן המרתון, איילה סטאין; המתעמלת האומנותית, קטיה פיסצקי; קופץ המוט, אלכס אברבוך וחותר הקיאק, מיכאל קלגנוב.
96% מהציבור לא יודעים לנקוב בשמו של ספורטאי עולה
קמפיין הספורטאים מבוסס גם על מחקר שערך משרד הקליטה במטרה לבחון את עמדות הציבור הישראלי ביחס לעולים ולמידת תרומתם למדינה. מן המחקר עולה כי החברה הישראלית אינה מודעת לחלקם ותרומתם של העולים לספורט בישראל. רוב רובו של הציבור (96% ) לא יודע לנקוב אפילו לא בשם אחד של ספורטאי אולימפי עולה ו-4% בלבד מכירים את רק את שמו של אלכס אברבוך. מכלל שמות הספורטאים במשלחת שצוינו ע"י רבע מהציבור עולה שהספורטאי המוכר ביותר הוא אריק זאבי, אשר 11% ידעו לשייכו כחבר בנבחרת, לאחריו שחר פאר עם 7%, אלכס אברבוך עם 4%, יוני ארליך עם 3% ואנדי רם עם 2% בלבד.
בלי חברים עולים
88% מהציבור סבורים כי ההשתלבות של העולים בחברה הישראלית הינה חלקית בלבד. ל- 79% אף אין חברים עולים בכלל ולמעלה מ-40% מהציבור סבורים שהחברה הישראלית לא עושה מספיק כדי לסייע בקליטה ובהשתלבות של העולים.
מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)ישראל ומצרים מתקרבות להסכם: מתווה יצוא הגז מלוויתן לקראת אישור סופי
ההבנות בין משרד האנרגיה לשותפות לוויתן סוללות את הדרך ליצוא 130 BCM גז למצרים בהיקף של כ-35 מיליארד דולר - לצד התחייבות להבטחת אספקה רציפה למשק הישראלי
לוויתן בתום רצף דיונים שנמשך לתוך הלילה, משרד האנרגיה והשותפות במאגר לוויתן הגיעו לסיכום שמאפשר להניע את אחת העסקאות המשמעותיות שנרשמו בענף האנרגיה הישראלי. ההסכם, שאמור להיחתם רשמית על ידי ראש הממשלה ביממה הקרובה, יאפשר יצוא גז טבעי למצרים בהיקפים שמעולם לא נחתמו קודם, ויהווה בסיס להרחבת פעילות המאגר בשנים הקרובות. מאחורי ההסכמות עומדת מערכת של שיקולים כלכליים, רגולטוריים ומדיניים, שמתחברת לצורך של שני הצדדים לייצב את משק האנרגיה שלהם ולבסס תשתיות ארוכות טווח.
על פי המתווה, לוויתן ייצא למצרים 130 BCM גז טבעי בהיקף של כ-35 מיליארד דולר, באמצעות חברת Blue Ocean Energy המצרית. מבחינת השותפות - ניו-מד ניו-מד אנרג יהש 4.43% , שברון ורציו רציו פטרול יהש -2.23% זה בעסקה שמאפשרת את ההשקעה בהרחבת יכולות ההפקה וההולכה של המאגר, כולל צינור חדש ומערכות שמיועדות להגדיל את קצב ההפקה. מנגד, משרד האנרגיה קיבל כמה התחייבויות שנועדו לשמר את ביטחון האנרגיה של ישראל: מחיר מוגדר לאספקה לשוק המקומי, וכן מנגנון שלפיו במקרה של תקלה במאגרים אחרים, לוויתן יפנה גז ישירות למשק הישראלי. זה גם מהלך שמחזיר חלק מהעקרונות שהיו במתווה הגז המקורי, ומייצר למדינה יכולת תכנון רחבה מול הביקוש הגובר.
לכתבות נוספות בנושא:
לוויתן
בעסקת יצוא למצרים של 35 מיליארד דולר עד 2040; שותפויות הגז מזנקות
גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
- גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
- שברון נערכת להגדלת ייצוא הגז מישראל למצרים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למתווה החדש יש גם מימד פוליטי. נתניהו רוצה להשלים את ההסכם לפני פגישתו עם נשיא ארה"ב אליו הוזמן לסוף החודש, בין היתר לנוכח מעורבותה של שברון בעסקה והאינטרס האמריקאי בשימור היציבות האזורית. למרות שהעסקה נחתמה כבר באוגוסט, ההיתר הרשמי התעכב בשל דרישה לפרוס את היצוא מעבר לשנת 2040 - החוזה המקורי - כדי לשמור אופציה להגדלת אספקה לשוק המקומי במחירים נמוכים יותר. הדרישה הזו יצרה סחבת ארוכה, שבמהלכה גם גורמים אזוריים ניסו לנצל את ההזדמנות.
