דרכי הקצאת מניות של חברה לעובד

תשובה לשאלה מאת : עו"ד (רו"ח) רונן ארויו דרכי הקצאת מניות של חברה לעובד בה ואופני מיסוין חברה, אשר לה בעל מניות יחיד, מעוניינת להנפיק מניות לעובד בה; באופן שהוא יחזיק 50% ממניותיה. החברה היא רווחית.
עו"ד לילך דניאל |

דרכי הקצאת מניות של חברה לעובד בה ואופני מיסוין

חברה, אשר לה בעל מניות יחיד, מעוניינת להנפיק מניות לעובד בה; באופן שהוא יחזיק 50% ממניותיה. החברה היא רווחית.

1. מה הן הדרכים, מהיבטי המס, להנפיק מניות כאמור ?

2. מה יהיו השפעות המס בכל אחת מן הדרכים על החברה ועל מקבל המניות ?

3. איך יתייחסו רשויות המס אם תחדל הפעילות בחברה, ובמקומה תיפתח חברה חדשה, ולתוכה "ייצקו" את הפעילות שהחדילוה כאמור (ויחזיקו, כמובן,50% : 50%) ?

עו"ד (רו"ח) רונן ארויו משיב:

מצויות שלוש אפשרויות להקצאת המניות לעובד החברה - כלהלן:

אפשרות ראשונה:

על פי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה

על פי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] - אפשר להקצות מניות לעובד במסלול "הוני" או במסלול "פירותי"; ואם הן מופקדות במשך שנתיים אצל נאמן, אפשר לדחות את מועד החיוב במס למועד מימושן. על פי המסלול ה"הוני" - החיוב במס (על עליית הערך ממועד ההקצאה) יהיה בשיעור 25%, אך לחברה לא יותר לנכות כל הוצאה; ועל פי המסלול ה"פירותי" - יחויב העובד במס השולי במועד המימוש, אך לחברה יותר ניכוי כל הוצאה.

מודגש כאן, כי על רכיב הפרשי השווי בין ערך המניה במועד ההקצאה לבין התשלום בעבור מימושה יושט, בכל אופן, מס שולי על העובד.

לטעמי, ספק אם אפשרות זו קיימת בענייננו; ובכל אופן לא אמליץ לנקוט אותה אלא כפוף לאישור מראש של רשויות המס. זאת, משום שלאחר ההקצאה הופך העובד להיות "בעל שליטה" בחברה, ובכך - אינו תואם עוד את הגדרת "עובד" שבסעיף 102 לפקודה.

אמנם, תיתכן טענה שלפיה מעצם אי היות ה"עובד" "בעל שליטה" בחברה שהוא עבד בה טרם ההקצאה - אפשר, לכאורה, להחיל עליו את הוראות סעיף 102 לפקודה, אך זה פירוש לשוני בלבד, אשר איני יכול לערוב כי יתקבל.

אפשרות שנייה:

הקצאת מניות רגילה

באפשרות זו יש לחייב את העובד במס שולי, במועד ההקצאה, על פי שווי המניות.

בעת שימכור העובד את המניות הללו יש לחייבו במס רווחי הון (25% בשל היותו "בעל שליטה") על עליית ערכן בין מועד ההקצאה לבין מועד המימוש (מועד המכירה).

באפשרות זו יכולה החברה לרשום בפנסקי חשבונותיה הוצאה מוכרת לפי שווי המניה במועד ההקצאה, אך שוב אני מזכיר, כי אותו סכום יחויב כשהוא בידי העובד במס שולי כהכנסת עבודה לכל דבר ועניין.

אפשרות שלישית:

הענקת אופציות למניות החברה

משום שניירות הערך של החברה אינם נסחרים בבורסה, הרי על מתן אופציה לעובד על מניות החברה חלות הוראות סעיף 3(ט) לפקודה, בשילוב ההוראות לפי פסק הדין בעניין "יאיר דר" [ע"א 7034/99, פקיד שומה כפר סבא נ' יאיר דר (מיסים יח/3 (יוני 2004) ה-5)].

על רקע כל אלה - רק בעת מימוש האופציה למניה יחויב העובד במס שולי בשל ההפרש בין תוספת המימוש לבין שווי המניה במועד המימוש.

על ההכרה שתכיר רשות המסים בהוצאת החברה בעניין זה ישנם טיעונים רבי משקל; השאלה היא מהו העיתוי.

חיסול החברה והקמת חברה חדשה במקומה:

נושא השאלה הוא מורכב ודרך הפעולה המומלצת תלויה רבות בנתונים המדויקים של המקרה. לפיכך, מומלץ לקבל ייעוץ מס מלא מגורם מקצועי, תוך הצגת תמונה מלאה בדבר שווי החברה, פעילותה, נכסיה המוחשיים והבלתי מוחשיים, תרומת העובד לה וכו'. אמירתי זו מתקשרת אל השאלה האחרונה של השואל - חיסול החברה ופתיחת חברה חדשה במקומה. להלן דעתי בעניין זה.

אפשר לחסל חברה בדרכים אחדות. הנני דן כאן בשתיים מן הדרכים: או, פירוק החברה; או, מכירת נכסי החברה וריקון החברה מתוכן. בשתי הדרכים עלולים להתעורר אירועי חיוב במס.

בפירוק החברה - יחויב בעל המניות במס רווחי הון בגין מכירת מניותיו, כשהתמורה תהיה שווי הנכסים של החברה (לרבות מוניטין ושאר נכסים בלתי מוחשיים). גם החברה תחויב במס, הוא "מס חברות", בגין מכירת נכסיה לפי שוויים, אך הוא יינתן כזיכוי כנגד מס רווחי ההון של בעל המניות.

בפירוק חברה יש לדון גם בנושא הרווחים הראויים לחלוקה של החברה ועיתוי יצירתם לצורך בחינת חיוב חלק מרווח ההון במס נמוך (10%).

ולאחר כל אלה, ואם אכן אירועי המס יניבו תוצאה דלת מס, יבואו רשויות המס ויטענו, כי מדובר ב"עסקה מלאכותית"; שכן, פעילות החברה ממשיכה בחברה החדשה [וראה, לעניין זה, את פסקי הדין: ע"א 10666/03, סילבאן שיטרית נ' פקיד שומה תל אביב 4 (מיסים כ/2 (אפריל 2006) ה-5); דנ"א 1408/06, סילבאן שטרית נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו 4 (מיסים כ/6 (דצמבר 2006) ה-10)].

גם במכירת נכסי החברה ובריקון החברה מתוכן - יש לתת את הדעת לנקודות אחדות שעיקרן הן: שווי הנכסים וכיצד למשוך את תמורתם ששולמה לחברה (דיווידנד בשיעור 25%, או פירוק - כמקודם).

כפי שציינתי לעיל - הנושא מורכב; ולפיכך, מומלץ להתייעץ עם יועץ מס לאחר הצגת מלוא הנתונים לפניו.

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.

באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).