כנס ה-G7 בטוקיו וההבדל שבין האטה למיתון
בשביל מה נפגשו בטוקיו?
לאנשים כמונו, שעוקבים מקרוב אחרי כל הפרשנויות בנושא, "יש או אין מיתון בארה"ב ומה המשמעות לגבי הגלובליזציה, המניות וכו'" ההתאספות של שרי האוצר והנגידים של 7 המדינות התעשייתיות הגדולות בטוקיו, בשבת האחרונה, נראתה, ביום ו', ככנס חירום להצלת כלכלות העולם מהמשבר בארה"ב.
ביום א' בבוקר קראנו את כל מה שכתבו, כולל ההצהרה המסכמת של השרים ולהפתעתנו שום דבר לא הוחלט שם, אפילו לא פעולה משותפת. מה שיותר מעניין שהכל נשמע רגוע, שום דבר לא בוער ובינתיים, "כל מדינה ממשיכה לעשות את מה שעשתה עד כה", אפילו לא מדברים על מאמץ משותף.
חמש פעמים קראנו את ההצהרה המסכמת שיצאה מהכינוס בטוקיו ולבסוף לקחנו את סיכום הדברים הממצה מכתב הניו יורק טיימס מרטין פקלר. נראה לנו שזה הסיכום הכי קרוב למה שאמרו שבעת המופלאים.
ובכן, שרי האוצר והנגידים אומרים אומנם שהם יותר פסימיים מכפי שהיו בהתכנסותם האחרונה לפני כארבעה חודשים. אבל הסיכום שלהם הוא שהכלכלה הגלובלית נשענת על בסיס מוצק וארה"ב לא תיסוג למיתון. הנציגים המכובדים מלמלו משהו על פעולה משותפת להרגעת השווקים הפיננסיים אבל שום דבר מעשי ומה שהפליא אותנו יותר מכל היה חוסר התייחסות מוחלט לאפשרות של עזרה ותמיכה למאמצי ארה"ב שלא להיכנס למיתון.
מסתבר, ממה שדווח, שארה"ב לא לחצה כל כך והשאר לא התנדבו לפעול, לא בנושא הריבית ולא בנושא האינפלציה. ההפך, ההצהרה קוראת לכל מדינה לפעול לפי ראות עיניה וכולם מסכימים "להמשיך ולהסתכל מקרוב על ההתפתחויות". בתוך ההחלטה המסכמת מצוינים שלושה נושאים ספציפיים.
הראשון הוא הבקשה המשותפת מסין לגרום לעליית ערך היואן, השני הוא בקשה מהמדינות המפיקות נפט להגדיל את המכסות ולבסוף מגיעים לארה"ב ובנושא הזה, כך לשון ההודעה, הוקדש זמן רב לדיון בנושא בעיות הנדל"ן למיניהן והניסיון של הממשל לפתור אותן, אף מילה על פתרונות אפשריים. יכול מאוד להיות שהנינוחות ורמת הדאגה הכול כך נמוכה הם תוצאה של דברי שר האוצר האמריקאי, הנרי פולסון, שנחשב בעולם כגורו שבגורואים. פולסון אמר שכלכלת ארה"ב תמשיך לצמוח גם השנה והוא בטוח באשר לבריאותה של הכלכלה גם בעתיד.
"מה שקצת קלקל את האווירה הנינוחה, המפתיעה", כותב פקלר, "הייתה הקריאה לבנקים הגדולים לגלות את היקף ההפסדים-מחיקות האמיתי שלהם ממשבר הסאב-פריים. שר האוצר הגרמני, פיר סטיינברוק, טען שהנאספים מאמינים שהמחיקות יגיעו ל 400 מיליארד דולרים, פי 4 ממה שהוערך רק לפני חודשיים.
קשה מאוד למצוא מקור מהימן יותר להערכת המצב הכלכלי הגלובלי משבעת שרי האוצר והנגידים של שבע הכלכלות המובילות בעולם. כאשר צבור המשקיעים-צרכנים, שעוקב אחרי התקשורת הכלכלית בחודש האחרון ושעוקב אחרי התנהגות השווקים הפיננסיים, קורא את סיכומי הפגישות מיד עולה התהייה בראשו, "היכן האנשים הללו, שהיו בטוקיו, חיים?" שהרי אם עוזבים את טוקיו מבלי להציג שום תוכנית פעולה מה זה אומר? לנו זה אומר שהשד אינו נורא כפי שהתקשורת הפיננסית מתארת או שלשרי האוצר לא ברור עדיין מה שקורה ולכן הם מעדיפים להציג עמדה אופטימית יותר.
נתחיל בכך ששתי ההשערות נכונות. זה ששרי האוצר נמצאים עדיין באפלה הם אומרים בעצמם וזה שהמצב אינו קטסטרופאלי כפי שהתקשורת טוענת גם נכון שהרי האנשים האלו, הכול כך חשובים ושיודעים הכול, אינם נשמעים יותר מידי מודאגים.
ובכל זאת? מה אנחנו, כמשקיעים, אמורים לעשות כאשר כל המומחים והפרשנים בוול סטריט ולבטח באחד העם טוענים שהמצב קטסטרופאלי וגורמים לכולנו למכור מניות באטרף? צריך לנסות ולחשוב בהגיון.
ההיגיון אומר כך: שרי החוץ והנגידים לא היו מפרסמים הצהרה כל כך פארווה אם המצב היה קשה כפי שמתארת התקשורת הפיננסית. אין לנו ספק בכלל שאם, בשבת בטוקיו, היו שומעים, בעיקר משר האוצר והנגיד האמריקאי, שהמצב כלאחר ייאוש היו מחליטים על צעדים ברורים. העובדה שהחליטו שלא לעשות מאומה אומרת שהתמונה המעודכנת שקבלו אומרת, "נכון, יש בעיות אבל כדאי להמתין ולראות איך תפעל חבילת ההטבות האמריקאית, האם משברי האשראי והמשכנתאות אכן מאיימים ברצינות על המערכות הפיננסיות והאם באמת מתקרב מיתון או שזו האטה בארה"ב?".
זה שוב מחזיר אותנו לטענה שאנחנו טוענים מאז החלו הזעזועים הגדולים בשווקים כתוצאה מהמשבר הטכנולוגי של שנות ה 2000. הטענה היא שנכון להיום ובטווח הנראה לעיין התנהגות משקיעים חייבת להתבסס על מה שקורה בארה"ב, כל היתר שולי. נכון, מדובר בכלכלה חולה עם גירעונות ענק, בלי חסכונות, חובות מטורפים ועוד. אבל תרבות הצריכה שם שונה מבכל העולם והצרכן האמריקאי קונה 61 סנט מכל דולר שהעולם כולו מייצא. כל העולם, כולל "ידידותיה" של ארה"ב צועק, "Yankee go home" אבל בלחש מוסיפים,"But don't forget to take me with you". הצריכה האמריקאית, להבדיל מהסינית, האירופית או היפנית, היא צריכה של מוצרים שגורמים לצמיחה אצל המדינות שמייצאות, ממכוניות ועד לצעצועים.
אנחנו, כמשקיעים ולאור המבוכה שאפילו שבעת השרים המופלאים מציגה, צריכים להחליט על דבר אחד בלבד, "יש או אין מיתון בארה"ב?", "מיתון" אמרנו, לא "האטה". אם אתם מאמינים שהסימנים שרואים יביאו להאטה בלבד זה הזמן לחפש מניות של חברות שלא נפגעות בהאטה שיורדות כעת עם העדר. אם הסימנים שאנחנו רואים יביאו, לדעתכם, למיתון אל תשקיעו בכלום ואפילו מכרו את מה שיש. כי האטה זה טווח קצר ומיתון זה טווח ארוך.
אנחנו בטוחים שזו האטה ולא מיתון ומדוע? בגלל מה שעושה שם הממשל, חבילת ההטבות שעברה. האמריקאים הוכיחו, מספר פעמים בעבר, שכאשר, בגלל טעויות שלהם ובגלל תאוות הבצע הקפיטליסטית הם מכניסים עצמם למשבר הם גם יודעים לצאת ממנו. אבל גם התהליכים הכלכליים מאותתים שהסיכוי להיכנס למיתון נמוך מהסיכוי לחזור לצמיחה כיוון שהעידוד שניתן כרגע לענפי הייצוא, התיירות והחקלאות מקזזים בעוצמתם את השפל ממנו סובלים מגזרי הנדל"ן והבנקאות.
הגיע לשולחננו מחקר עדכני של ליהמן, Credit Recession 2007 – 2008, שאנחנו ממליצים לכם להשיגו ולקרוא על מנת להגיע למסקנה שלנו שמיתון לא יהיה שם ולכן זה הזמן לאסוף מניות שמייצגות חברות שלא תסבולנה מההאטה.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת
יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.
במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן.
בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי.
נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- יפן מתכננת תקציב ביטחון שיא של 60 מיליארד דולר: רחפנים ורובוטים במקום חיילים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם
הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.
