כנס ה-G7 בטוקיו וההבדל שבין האטה למיתון
בשביל מה נפגשו בטוקיו?
לאנשים כמונו, שעוקבים מקרוב אחרי כל הפרשנויות בנושא, "יש או אין מיתון בארה"ב ומה המשמעות לגבי הגלובליזציה, המניות וכו'" ההתאספות של שרי האוצר והנגידים של 7 המדינות התעשייתיות הגדולות בטוקיו, בשבת האחרונה, נראתה, ביום ו', ככנס חירום להצלת כלכלות העולם מהמשבר בארה"ב.
ביום א' בבוקר קראנו את כל מה שכתבו, כולל ההצהרה המסכמת של השרים ולהפתעתנו שום דבר לא הוחלט שם, אפילו לא פעולה משותפת. מה שיותר מעניין שהכל נשמע רגוע, שום דבר לא בוער ובינתיים, "כל מדינה ממשיכה לעשות את מה שעשתה עד כה", אפילו לא מדברים על מאמץ משותף.
חמש פעמים קראנו את ההצהרה המסכמת שיצאה מהכינוס בטוקיו ולבסוף לקחנו את סיכום הדברים הממצה מכתב הניו יורק טיימס מרטין פקלר. נראה לנו שזה הסיכום הכי קרוב למה שאמרו שבעת המופלאים.
ובכן, שרי האוצר והנגידים אומרים אומנם שהם יותר פסימיים מכפי שהיו בהתכנסותם האחרונה לפני כארבעה חודשים. אבל הסיכום שלהם הוא שהכלכלה הגלובלית נשענת על בסיס מוצק וארה"ב לא תיסוג למיתון. הנציגים המכובדים מלמלו משהו על פעולה משותפת להרגעת השווקים הפיננסיים אבל שום דבר מעשי ומה שהפליא אותנו יותר מכל היה חוסר התייחסות מוחלט לאפשרות של עזרה ותמיכה למאמצי ארה"ב שלא להיכנס למיתון.
מסתבר, ממה שדווח, שארה"ב לא לחצה כל כך והשאר לא התנדבו לפעול, לא בנושא הריבית ולא בנושא האינפלציה. ההפך, ההצהרה קוראת לכל מדינה לפעול לפי ראות עיניה וכולם מסכימים "להמשיך ולהסתכל מקרוב על ההתפתחויות". בתוך ההחלטה המסכמת מצוינים שלושה נושאים ספציפיים.
הראשון הוא הבקשה המשותפת מסין לגרום לעליית ערך היואן, השני הוא בקשה מהמדינות המפיקות נפט להגדיל את המכסות ולבסוף מגיעים לארה"ב ובנושא הזה, כך לשון ההודעה, הוקדש זמן רב לדיון בנושא בעיות הנדל"ן למיניהן והניסיון של הממשל לפתור אותן, אף מילה על פתרונות אפשריים. יכול מאוד להיות שהנינוחות ורמת הדאגה הכול כך נמוכה הם תוצאה של דברי שר האוצר האמריקאי, הנרי פולסון, שנחשב בעולם כגורו שבגורואים. פולסון אמר שכלכלת ארה"ב תמשיך לצמוח גם השנה והוא בטוח באשר לבריאותה של הכלכלה גם בעתיד.
"מה שקצת קלקל את האווירה הנינוחה, המפתיעה", כותב פקלר, "הייתה הקריאה לבנקים הגדולים לגלות את היקף ההפסדים-מחיקות האמיתי שלהם ממשבר הסאב-פריים. שר האוצר הגרמני, פיר סטיינברוק, טען שהנאספים מאמינים שהמחיקות יגיעו ל 400 מיליארד דולרים, פי 4 ממה שהוערך רק לפני חודשיים.
קשה מאוד למצוא מקור מהימן יותר להערכת המצב הכלכלי הגלובלי משבעת שרי האוצר והנגידים של שבע הכלכלות המובילות בעולם. כאשר צבור המשקיעים-צרכנים, שעוקב אחרי התקשורת הכלכלית בחודש האחרון ושעוקב אחרי התנהגות השווקים הפיננסיים, קורא את סיכומי הפגישות מיד עולה התהייה בראשו, "היכן האנשים הללו, שהיו בטוקיו, חיים?" שהרי אם עוזבים את טוקיו מבלי להציג שום תוכנית פעולה מה זה אומר? לנו זה אומר שהשד אינו נורא כפי שהתקשורת הפיננסית מתארת או שלשרי האוצר לא ברור עדיין מה שקורה ולכן הם מעדיפים להציג עמדה אופטימית יותר. נתחיל בכך ששתי ההשערות נכונות. זה ששרי האוצר נמצאים עדיין באפלה הם אומרים בעצמם וזה שהמצב אינו קטסטרופאלי כפי שהתקשורת טוענת גם נכון שהרי האנשים האלו, הכול כך חשובים ושיודעים הכול, אינם נשמעים יותר מידי מודאגים.
ובכל זאת? מה אנחנו, כמשקיעים, אמורים לעשות כאשר כל המומחים והפרשנים בוול סטריט ולבטח באחד העם טוענים שהמצב קטסטרופאלי וגורמים לכולנו למכור מניות באטרף? צריך לנסות ולחשוב בהגיון.
ההיגיון אומר כך: שרי החוץ והנגידים לא היו מפרסמים הצהרה כל כך פארווה אם המצב היה קשה כפי שמתארת התקשורת הפיננסית. אין לנו ספק בכלל שאם, בשבת בטוקיו, היו שומעים, בעיקר משר האוצר והנגיד האמריקאי, שהמצב כלאחר ייאוש היו מחליטים על צעדים ברורים. העובדה שהחליטו שלא לעשות מאומה אומרת שהתמונה המעודכנת שקבלו אומרת, "נכון, יש בעיות אבל כדאי להמתין ולראות איך תפעל חבילת ההטבות האמריקאית, האם משברי האשראי והמשכנתאות אכן מאיימים ברצינות על המערכות הפיננסיות והאם באמת מתקרב מיתון או שזו האטה בארה"ב?".
זה שוב מחזיר אותנו לטענה שאנחנו טוענים מאז החלו הזעזועים הגדולים בשווקים כתוצאה מהמשבר הטכנולוגי של שנות ה 2000. הטענה היא שנכון להיום ובטווח הנראה לעיין התנהגות משקיעים חייבת להתבסס על מה שקורה בארה"ב, כל היתר שולי. נכון, מדובר בכלכלה חולה עם גירעונות ענק, בלי חסכונות, חובות מטורפים ועוד. אבל תרבות הצריכה שם שונה מבכל העולם והצרכן האמריקאי קונה 61 סנט מכל דולר שהעולם כולו מייצא. כל העולם, כולל "ידידותיה" של ארה"ב צועק, "Yankee go home" אבל בלחש מוסיפים,"But don't forget to take me with you". הצריכה האמריקאית, להבדיל מהסינית, האירופית או היפנית, היא צריכה של מוצרים שגורמים לצמיחה אצל המדינות שמייצאות, ממכוניות ועד לצעצועים.
אנחנו, כמשקיעים ולאור המבוכה שאפילו שבעת השרים המופלאים מציגה, צריכים להחליט על דבר אחד בלבד, "יש או אין מיתון בארה"ב?", "מיתון" אמרנו, לא "האטה". אם אתם מאמינים שהסימנים שרואים יביאו להאטה בלבד זה הזמן לחפש מניות של חברות שלא נפגעות בהאטה שיורדות כעת עם העדר. אם הסימנים שאנחנו רואים יביאו, לדעתכם, למיתון אל תשקיעו בכלום ואפילו מכרו את מה שיש. כי האטה זה טווח קצר ומיתון זה טווח ארוך. אנחנו בטוחים שזו האטה ולא מיתון ומדוע? בגלל מה שעושה שם הממשל, חבילת ההטבות שעברה. האמריקאים הוכיחו, מספר פעמים בעבר, שכאשר, בגלל טעויות שלהם ובגלל תאוות הבצע הקפיטליסטית הם מכניסים עצמם למשבר הם גם יודעים לצאת ממנו. אבל גם התהליכים הכלכליים מאותתים שהסיכוי להיכנס למיתון נמוך מהסיכוי לחזור לצמיחה כיוון שהעידוד שניתן כרגע לענפי הייצוא, התיירות והחקלאות מקזזים בעוצמתם את השפל ממנו סובלים מגזרי הנדל"ן והבנקאות.
הגיע לשולחננו מחקר עדכני של ליהמן, Credit Recession 2007 – 2008, שאנחנו ממליצים לכם להשיגו ולקרוא על מנת להגיע למסקנה שלנו שמיתון לא יהיה שם ולכן זה הזמן לאסוף מניות שמייצגות חברות שלא תסבולנה מההאטה.
ביום ה' הקרוב נספר על אותן מניות ישראליות שלדעתנו כן תסבולנה מהאטה בארה"ב.
