כנס ה-G7 בטוקיו וההבדל שבין האטה למיתון

שלמה גרינברג עם רשמים מכנס שרי החוץ של 7 המדינות התעשייתיות הגדולות
שלמה גרינברג |

בשביל מה נפגשו בטוקיו?

לאנשים כמונו, שעוקבים מקרוב אחרי כל הפרשנויות בנושא, "יש או אין מיתון בארה"ב ומה המשמעות לגבי הגלובליזציה, המניות וכו'" ההתאספות של שרי האוצר והנגידים של 7 המדינות התעשייתיות הגדולות בטוקיו, בשבת האחרונה, נראתה, ביום ו', ככנס חירום להצלת כלכלות העולם מהמשבר בארה"ב.

ביום א' בבוקר קראנו את כל מה שכתבו, כולל ההצהרה המסכמת של השרים ולהפתעתנו שום דבר לא הוחלט שם, אפילו לא פעולה משותפת. מה שיותר מעניין שהכל נשמע רגוע, שום דבר לא בוער ובינתיים, "כל מדינה ממשיכה לעשות את מה שעשתה עד כה", אפילו לא מדברים על מאמץ משותף.

חמש פעמים קראנו את ההצהרה המסכמת שיצאה מהכינוס בטוקיו ולבסוף לקחנו את סיכום הדברים הממצה מכתב הניו יורק טיימס מרטין פקלר. נראה לנו שזה הסיכום הכי קרוב למה שאמרו שבעת המופלאים.

ובכן, שרי האוצר והנגידים אומרים אומנם שהם יותר פסימיים מכפי שהיו בהתכנסותם האחרונה לפני כארבעה חודשים. אבל הסיכום שלהם הוא שהכלכלה הגלובלית נשענת על בסיס מוצק וארה"ב לא תיסוג למיתון. הנציגים המכובדים מלמלו משהו על פעולה משותפת להרגעת השווקים הפיננסיים אבל שום דבר מעשי ומה שהפליא אותנו יותר מכל היה חוסר התייחסות מוחלט לאפשרות של עזרה ותמיכה למאמצי ארה"ב שלא להיכנס למיתון.

מסתבר, ממה שדווח, שארה"ב לא לחצה כל כך והשאר לא התנדבו לפעול, לא בנושא הריבית ולא בנושא האינפלציה. ההפך, ההצהרה קוראת לכל מדינה לפעול לפי ראות עיניה וכולם מסכימים "להמשיך ולהסתכל מקרוב על ההתפתחויות". בתוך ההחלטה המסכמת מצוינים שלושה נושאים ספציפיים.

הראשון הוא הבקשה המשותפת מסין לגרום לעליית ערך היואן, השני הוא בקשה מהמדינות המפיקות נפט להגדיל את המכסות ולבסוף מגיעים לארה"ב ובנושא הזה, כך לשון ההודעה, הוקדש זמן רב לדיון בנושא בעיות הנדל"ן למיניהן והניסיון של הממשל לפתור אותן, אף מילה על פתרונות אפשריים. יכול מאוד להיות שהנינוחות ורמת הדאגה הכול כך נמוכה הם תוצאה של דברי שר האוצר האמריקאי, הנרי פולסון, שנחשב בעולם כגורו שבגורואים. פולסון אמר שכלכלת ארה"ב תמשיך לצמוח גם השנה והוא בטוח באשר לבריאותה של הכלכלה גם בעתיד.

"מה שקצת קלקל את האווירה הנינוחה, המפתיעה", כותב פקלר, "הייתה הקריאה לבנקים הגדולים לגלות את היקף ההפסדים-מחיקות האמיתי שלהם ממשבר הסאב-פריים. שר האוצר הגרמני, פיר סטיינברוק, טען שהנאספים מאמינים שהמחיקות יגיעו ל 400 מיליארד דולרים, פי 4 ממה שהוערך רק לפני חודשיים.

קשה מאוד למצוא מקור מהימן יותר להערכת המצב הכלכלי הגלובלי משבעת שרי האוצר והנגידים של שבע הכלכלות המובילות בעולם. כאשר צבור המשקיעים-צרכנים, שעוקב אחרי התקשורת הכלכלית בחודש האחרון ושעוקב אחרי התנהגות השווקים הפיננסיים, קורא את סיכומי הפגישות מיד עולה התהייה בראשו, "היכן האנשים הללו, שהיו בטוקיו, חיים?" שהרי אם עוזבים את טוקיו מבלי להציג שום תוכנית פעולה מה זה אומר? לנו זה אומר שהשד אינו נורא כפי שהתקשורת הפיננסית מתארת או שלשרי האוצר לא ברור עדיין מה שקורה ולכן הם מעדיפים להציג עמדה אופטימית יותר.

נתחיל בכך ששתי ההשערות נכונות. זה ששרי האוצר נמצאים עדיין באפלה הם אומרים בעצמם וזה שהמצב אינו קטסטרופאלי כפי שהתקשורת טוענת גם נכון שהרי האנשים האלו, הכול כך חשובים ושיודעים הכול, אינם נשמעים יותר מידי מודאגים.

ובכל זאת? מה אנחנו, כמשקיעים, אמורים לעשות כאשר כל המומחים והפרשנים בוול סטריט ולבטח באחד העם טוענים שהמצב קטסטרופאלי וגורמים לכולנו למכור מניות באטרף? צריך לנסות ולחשוב בהגיון.

ההיגיון אומר כך: שרי החוץ והנגידים לא היו מפרסמים הצהרה כל כך פארווה אם המצב היה קשה כפי שמתארת התקשורת הפיננסית. אין לנו ספק בכלל שאם, בשבת בטוקיו, היו שומעים, בעיקר משר האוצר והנגיד האמריקאי, שהמצב כלאחר ייאוש היו מחליטים על צעדים ברורים. העובדה שהחליטו שלא לעשות מאומה אומרת שהתמונה המעודכנת שקבלו אומרת, "נכון, יש בעיות אבל כדאי להמתין ולראות איך תפעל חבילת ההטבות האמריקאית, האם משברי האשראי והמשכנתאות אכן מאיימים ברצינות על המערכות הפיננסיות והאם באמת מתקרב מיתון או שזו האטה בארה"ב?".

זה שוב מחזיר אותנו לטענה שאנחנו טוענים מאז החלו הזעזועים הגדולים בשווקים כתוצאה מהמשבר הטכנולוגי של שנות ה 2000. הטענה היא שנכון להיום ובטווח הנראה לעיין התנהגות משקיעים חייבת להתבסס על מה שקורה בארה"ב, כל היתר שולי. נכון, מדובר בכלכלה חולה עם גירעונות ענק, בלי חסכונות, חובות מטורפים ועוד. אבל תרבות הצריכה שם שונה מבכל העולם והצרכן האמריקאי קונה 61 סנט מכל דולר שהעולם כולו מייצא. כל העולם, כולל "ידידותיה" של ארה"ב צועק, "Yankee go home" אבל בלחש מוסיפים,"But don't forget to take me with you". הצריכה האמריקאית, להבדיל מהסינית, האירופית או היפנית, היא צריכה של מוצרים שגורמים לצמיחה אצל המדינות שמייצאות, ממכוניות ועד לצעצועים.

אנחנו, כמשקיעים ולאור המבוכה שאפילו שבעת השרים המופלאים מציגה, צריכים להחליט על דבר אחד בלבד, "יש או אין מיתון בארה"ב?", "מיתון" אמרנו, לא "האטה". אם אתם מאמינים שהסימנים שרואים יביאו להאטה בלבד זה הזמן לחפש מניות של חברות שלא נפגעות בהאטה שיורדות כעת עם העדר. אם הסימנים שאנחנו רואים יביאו, לדעתכם, למיתון אל תשקיעו בכלום ואפילו מכרו את מה שיש. כי האטה זה טווח קצר ומיתון זה טווח ארוך.

אנחנו בטוחים שזו האטה ולא מיתון ומדוע? בגלל מה שעושה שם הממשל, חבילת ההטבות שעברה. האמריקאים הוכיחו, מספר פעמים בעבר, שכאשר, בגלל טעויות שלהם ובגלל תאוות הבצע הקפיטליסטית הם מכניסים עצמם למשבר הם גם יודעים לצאת ממנו. אבל גם התהליכים הכלכליים מאותתים שהסיכוי להיכנס למיתון נמוך מהסיכוי לחזור לצמיחה כיוון שהעידוד שניתן כרגע לענפי הייצוא, התיירות והחקלאות מקזזים בעוצמתם את השפל ממנו סובלים מגזרי הנדל"ן והבנקאות.

הגיע לשולחננו מחקר עדכני של ליהמן, Credit Recession 2007 – 2008, שאנחנו ממליצים לכם להשיגו ולקרוא על מנת להגיע למסקנה שלנו שמיתון לא יהיה שם ולכן זה הזמן לאסוף מניות שמייצגות חברות שלא תסבולנה מההאטה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)
מדריך

העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל

היתרונות והחסרונות בהעברת כספים ונכסים ישירות לנכדים

עמית בר |
נושאים בכתבה ירושה צוואה


בעשור האחרון חל שינוי משמעותי, אפילו מהפך באופן שבו משפחות ישראליות מתכננות את העברת הרכוש לדורות הבאים. אם בעבר הנורמה הייתה העברה אוטומטית מהורים לילדים, כיום עולה מגמה של "דילוג דורי" - העברת נכסים ישירות מסבים וסבתות לנכדים. התופעה, שגדלה בקצב מואץ, משקפת שינויים כלכליים וחברתיים עמוקים בחברה הישראלית ומעוררת שאלות משפטיות, כלכליות ומשפחתיות מורכבות.

המסגרת החוקית: מה מותר ואיך עושים זאת נכון

חוק הירושה הישראלי מעניק חופש רחב בעריכת צוואות. בהיעדר צוואה, החוק קובע חלוקה אוטומטית בין היורשים החוקיים - בן הזוג והילדים. אולם כל אדם רשאי לערוך צוואה ולקבוע חלוקה שונה לחלוטין, כולל העברת כל הרכוש לנכדים תוך דילוג על הילדים.

ישנן ארבע דרכים חוקיות לעריכת צוואה בישראל: צוואה בפני עדים (הנפוצה ביותר), צוואה בכתב יד, צוואה בעל פה במצבי סכנה, וצוואה בפני רשות. כל אחת מהדרכים דורשת עמידה בתנאים פורמליים מחמירים. צוואה שלא נערכה כדין עלולה להיפסל, מה שיוביל לחלוקה לפי החוק ולא לפי רצון המוריש.

כאשר מעבירים נכסים לנכדים קטינים, נוצרות סוגיות מיוחדות. ההורים משמשים אפוטרופוסים טבעיים ומנהלים את הנכסים עד הגיע הקטין לבגרות. ניתן לקבוע בצוואה הוראות מיוחדות כמו מינוי נאמן חיצוני, הגבלות על שימוש בכספים, או תנאים לקבלת הירושה (כגון סיום לימודים או הגעה לגיל מסוים).

חשוב להבין שצוואה אינה מסמך סופי. ניתן לשנותה או לבטלה בכל עת כל עוד המצווה בחיים וכשיר. עם זאת, שינויים תכופים או צוואות סותרות עלולים להוביל לסכסוכים משפטיים לאחר הפטירה. לכן מומלץ לתעד כל שינוי בצורה ברורה ולהפקיד עותק מעודכן אצל עורך דין או ברשם הירושות.

רמי לוי
צילום: תמר מצפי

לקראת החגים: רמי לוי ממשיך להוביל כרשת הזולה ביותר בסקר גיאוקרטוגרפיה

39% מהנשאלים בחרו ברמי לוי כספק הסל המשתלם ביותר. אושר עד שנייה עם 30%, ויש חסד ויוחננוף מתחלקות במקום השלישי. הפערים בולטים גם לפי רמת הכנסה ואורח חיים
רן קידר |
נושאים בכתבה ראש השנה

רמי לוי שוב מדורג בראש רשימת הרשתות הזולות בישראל, על פי סקר חדש של מכון גיאוקרטוגרפיה שבחן את תפיסת הציבור באשר לסל הקניות הזול ביותר לקראת ראש השנה וחגי תשרי. 39% מהמשיבים ציינו את רשת רמי לוי כספקית הסל המשתלם ביותר, כאשר רשת אושר עד ניצבת אחריה עם 30%. 

במקום השלישי ברשימה דורגו יחד יש חסד ויוחננוף, עם שיעור תמיכה זהה של 6% כל אחת. שופרסל הגיעה למקום הרביעי עם 5% מהמשיבים, וחצי חינם חמישית עם 4%. שאר הרשתות כמעט ואינן מורגשות בסקר: קרפור עם 2%, ויקטורי, קשת טעמים, טיב טעם, מחסני השוק, יינות ביתן ודאבח, כולן עם שיעור של 1% בלבד. 


הסקר, שנערך בסוף אוגוסט 2025, מבוסס על מדגם ארצי מייצג של 500 נשאלים בני 18 ומעלה, ומציג גם פילוחים לפי רמות הכנסה ומאפיינים סוציו־דמוגרפיים נוספים. מבין בעלי ההכנסה הנמוכה מהממוצע במשק, 35% בחרו ברמי לוי, 27% באושר עד ו־7% ברשת יש חסד. בקרב בעלי הכנסה קבועה מעל הממוצע, שיעור הבוחרים ברמי לוי אף גבוה יותר,  46%, בעוד שאושר עד זוכה ל-28% ויש חסד ל-7%. 

גם בקרב הציבור הדתי והחרדי שומרת רמי לוי על המקום הראשון, עם 40% מהמשיבים, ואחריה אושר עד עם 37% ויש חסד עם 10%. התוצאות משקפות מגמה עקבית של השנים האחרונות: מיצוב חזק של רמי לוי כרשת דיסקאונט מובילה בקרב כלל האוכלוסייה, הן בקרב קהלים בעלי הכנסה גבוהה והן בקרב אוכלוסיות שמרניות או מסורתיות. הפער בין שתי הרשתות המובילות לאחר המקום השלישי גם הוא משמעותי, מה שמחזק את מעמדן בצמרת השוק.

לאחרונה הרחבנו על רמי לוי, לאור הנפקת חברת הנדל"ן שלו בבורסה. 

רמי לוי נולד ב-1955 בשכונת נחלאות בירושלים, אחת השכונות הוותיקות והצפופות של העיר. המשפחה התגוררה בדירה קטנה, וההורים התקשו לפרנס את הילדים הרבים. "גדלתי עם הפחד שיום אחד לא יהיה לחם בבית", סיפר לוי בראיון לפני יותר מעשור. "זה פחד שמלווה אותי עד היום. גם כשיש לי מיליארדים, אני עדיין זוכר את התחושה הזאת של חוסר ביטחון".