יובל בן זאב מוריד המלצה לאורמת: נוקב במחיר יעד של 56.5 שקל בלבד
בית ההשקעות כלל פיננסים בטוחה פירסם היום (ה') כי הוריד אתמול את המלצתו למניית אורמת ל"תשואת שוק" מ"תשואת יתר" והוריד את מחיר היעד ל-56.5 שקל למניה, לעומת מחיר יעד קודם של 63 שקל. מחיר היעד מהווה פרמיה של 3.7% למניה בלבד למחיר הסגירה אתמול בבורסה.
יובל בן זאב, מנהל המחקר בכלל, מציין בסקירה, כי לפני כחודש פירסמו בבית ההשקעות על כך שמאבק השליטה טרם הסתיים. אולם, זמן קצר לאחר מכן הופתעו בכלל מכך שמשפחת ברוניצקי רכשה כ-7% מהחברה בתמורה ל-560 מיליון שקל עם שער ממוצע של 61.8 שקל למניה והגדילה בכך את החזקותיה ל-35%.
להערכת בן זאב, כאשר הברוניצקים מחזיקים ב-35% וגזית ב-19% בלבד, נראה כי מאבק השליטה הסתיים אוין לקוות לפרמיה במחיר המניה המבוססת על מאבק.
בן זאב מוסיף, כי במרבית העדכונים במהלך השנה האחרונה הדגישו בכלל את הפוטנציאל העסקי הרב הקיים בתחום האנרגיה החליפית בכלל ובאנרגיה הגיאותרמית בפרט. במקביל הדגישו כי תוספת של 100 מגהווט לשנה מהווה לכאורה צמיחה יפה, אולם מדובר בגידול מתון בהתחשב בפוטנציאל הרב.
בעבודה מה-17.10 הדגישו בכלל כי כניסה אפשרית של משקיע חדש לאורמת עשוי להביא לנקיטת עמדה אגרסיבית יותר בדרך לניצול הפוטנציאל. בן זאב חושש כי סיום מאבק השליטה באורמת מקטין את האפשרות לשינוי הגישה.
בן זאב מציין, כי הערכות אורמת טכנולוגיות להכנסות בשנת 2007 עומדות על כ-275 מיליון דולר. בעבר העריכו המודלים החישוביים בכלל תחזית הכנסות של כ-330 מיליון דולר. הערכות אלה התבססו על תכנית הפיתוח של החברה להשלמת תחנות כח והמשך צמיחה במגזר המוצרים.
כעת סבורים בכלל, כי ההכנסות יהיו נמוכות משמעותית בגלל שתי סיבות: עיכוב קל בהשלמת ההקמה של תחנות כח ודחיית ההכנסות במגזר החשמל, ירידה חדה בצבר ההזמנות במגזר המוצרים וצפי לירידה בהכנסות המגזר, לפיכך מעריכים בכלל כי ההכנסות יהיו כ-300-310 מיליון דולר בלבד.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
