שומה הניתנת בהסכם בין הצדדים אינה ניתנת לערעור
תקציר עמ"ה 710/05 חיים נחום נ' פקיד שומה עכו
העובדות
מדובר במערער חיים נחום [להלן - "התובע"]. במהלך דיון ברשות המסים בישראל [להלן - "רשות המסים"] לשנים 2002-1998, מפקחת רשות המסים (מטעם פקיד שומה עכו [להלן - "המשיב"]) הבהירה, כי נמצאו ליקויים בפנקסי החשבונות [להלן - "הפנקסים"] של התובע, שמהווים עילה לפסילתם. מנגד, המפקחת הציעה פשרה.
ביום 1.2.2004, התובע ביקש לחתום על ההסכם שהוצע כפשרה. כשלושה חודשים לאחר מכן התובע ביקש, בבקשה, לבטל את הסכם השומה בהתבסס על סעיף 147 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"].
בסוף חודש דצמבר 2004 נדחתה בקשת הנישום.
טענות התובע
התובע טוען, שאין לו יכולת מקבילה למשיב. הוא חתם על ההסכם ללא שהסתייע במייצג, ולפיכך, הוא מבקש לבטל את ההסכם.
כב' סגנית הנשיאה, שולמית וסרקרוג
יש לאבחן בין שומה שלב א' לבין שומה שלב ב'. שומה שלב ב' היא שומה מכוח צו. ייתכן ששומה שלב ב' תהיה בהסכם, מכוח סעיף 152(א) לפקודה. שומה בהסכם מכוח סעיף 152 לפקודה אינה ניתנת לערעור. אולם, שומה בשלב א', מכוח סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה, ייתכן שניתן לערער עליה על אף שיצאה בהסכם.
במקרה שלנו מדובר בשומה, בהסכם, בשלב מכוח סעיף 152(א) לפקודה, וככזו אי אפשר לערער עליה. הסמכות למערער על שומה כזו תונחה על פי דיני החוזים הכלליים. לבטל שומה, כאמור, צריך פסק דין הצהרתי.
במקרה זה, אם יש הסכמה לדון גם בשומה עצמה, וככל שהוסרה טענת חוסר סמכותיות, הרי נותר רק לדון על ביטול שומה בהסכם.
במקרה דנן, הטענה המרכזית של התובע היא אי יכולת כלכלית לעמוד בהסכם. הטענה, כאמור, אינה מהווה עילה לביטול הסכם.
איום שייפסלו פנקסים אינו מהווה איום, והוא לא יחשב כחתימה תחת כפייה. הם מהווים זכות, שיש לפקיד השומה ולעתים אף חובה (ראה פסק הדין בעניין עמ"ה 196/87, יוסף שבו נגד פקיד שומה עפולה).
במקרה דנן הייתה פנייה, לאחר שלושה חודשים מיום החתימה, מה עוד שהחתימה נעשתה, לאחר שהתובע חזר לפקיד השומה מיוזמתו ורצה לחתום על ההסכם. טענה של כפייה לא הוכחה במקרה זה.
השופטת מציינת שורה של פסקי דין, שפתיחת שומה מכוח סעיף 147 לפקודה היא על דרך החריג. במקרה דנן לא הוכחה בעיה בהוצאת שומה, ולפיכך אין מקום להורות על פתיחת ההסכם.
לפיכך, הערעור נדחה.
בבית המשפט המחוזי בחיפה
לפני: כב' סגנית הנשיאה, שולמית וסרקרוג
ניתן ב-6.8.2007
הערת המערכת:
החריג, שצוין בפסק הדין, שבהתקיימו ייתכן לפתוח שומה מכוח סעיף 147 לפקודה, הוא: "גילוי אלמנטים של כזב או שגגה שעוגנו בו, אם בזדון, אם מבלי משים, ואשר בגינם נמצא הוא ראוי, למיצער, לבחינה מחדש". כך בפסק הדין, בעניין עמ"ה 167/97, יגאל ארגוב נגד פקיד שומה ת"א 3.
המידע באדיבות "כל מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ

עמלת ההפצה בקרנות נאמנות צפויה לרדת; ועדה ממליצה על הגבלת העמלה ל-0.2% לעומת 0.35% כיום
מנגד עמלת קנייה ומכירת קרנות נאמנות תעלה - עוד רפורמה שבסוף לא פתרת עיוותים בשוק ההון ומעלה את הכוח של הבנקים והגופים המוסדיים. הכיוון נכון, אבל למה בכלל להשאיר את עמלות ההפצה? אין ייצור כזה בעולם; למה להשאיר דמי ניהול חשבון ניירות ערך? גם זה נכחד מהעולם
נתחיל מהסוף - רפורמה בעמלות של דמי הניהול בחשון הניירות ערך, עמלות הפצה ועמלת הקנייה ומכירה, לא אמורה להיראות כך. הרפורמה שפורסמה היום היא לעג לרש. הציבור משלם משלם דמי ניהול יקרים על קרנות נאמנות כי קרנות הנאמנות משלמים עמלת הפצה לבנקים. מדובר בעמלה היסטורית שוועדת בכר הטילה על הקרנות כפיצוי לבנקים על אובדן פעילות הקרנות. הבנקים הרוויחו פעמיים - גם מכרו את הקרנות ביוקר וגם מקבלים סכומי עתק מדי שנה כבר 20 שנה. אין עמלות כאלו בעולם, תבטלו אותם. על פי הצוות שסיפק המלצות הן יורדו לעד 0.2%, בעוד שכיום זה עד 0.35%. אבל זה לא נכון, לא חכם, זה סתם ניסיון ללכת בין הטיפות - לא לריב עם זה ולא לריב עם זה. אתם רגולטורים, התפקיד שלכם לריב לטובת הציבור - אין שום הגיון בעמלה הזו. וועדת בכר טעתה, זה נשאר 20 שנה, הגיע הזמן לחסל את זה.
טעות נוספת - דמי ניהול על החשבון. אין עמלה כזו. פעם אגב קראו לה דמי משמרת. כאילו שהבנק שומר על הניירות שלנו מפני גניבה. אין עמלה כזו בברוקרים הפרטיים, אין עמלה כזו גם בבנקים ללקוחות שמתעקשים. זה לא קיים ברוב העולם. הצוות משנה את העמלות משיעור קבוע על סכום התיק למדרגות. שוב חצי עבודה. לחסל את העמלה זה מה שצריך. הרי הרפורמה הזו היא מתנה בשביל הבנקים. הם יודעים שזו עמלה לא רלבנטית והם מנסים להאריך אותה ככל שיוכלו (גם עמלת הפצה), ברגע שיש רפורמה זה נותן להם שקט לשנים רבות. הם מעדיפים להתגמש במחיר ולקבל שקט. הרגולטור צריך לראות רק את טובת הצרכן, וזה לא משתקף מהרפורמה הזו. זה בולט בעמלות קנייה ומכירה על קרנות נאמנות - העלו את העמלה "כפיצוי" על הירידה בעמלות הפצה. מה זה צריך להיות? אם מספקים עמלת קנייה על קרנות נאמנות שאין שום סיבה שתהיה בהן עמלה כזו, זה לא כמו מניה או נייר ערך סחיר, לפחות תורידו לגמרי את עמלת ההפצה.
התחלנו בביקורת, ובכך שזו לא באמת רפורמה, ונמשיך עם הצרכנים-לקוחות, הצוות שנבחר והבנקים. כשאתם קונים או מוכרים מניה, קרן נאמנות או אג"ח, תמיד מופיעה שורת עמלה. היא מחויבת אוטומטית, נכנסת אל הדו"ח החודשי, והרבה פעמים נבלעת בין אינספור סעיפים קטנים. אבל מי באמת עוצר ומבין על מה בדיוק נגבית כל עמלה, מה ההבדל בין עמלת קנייה, דמי ניהול, דמי משמרת או עמלות עקיפות, ואיך בכלל אפשר להשוות בין הבנקים לחברי הבורסה האחרים? המבנה שאנחנו מכירים נבנה שכבה על שכבה לאורך שנים, והפך למשהו שרק יועצים או רואי חשבון יכולים לפענח. עבור רוב המשקיעים, במיוחד הקטנים, זה כמו מסך עשן: אתה יודע שאתה משלם, אבל לא באמת יודע על מה.
מי שהיה במשך שנים אחראי לבלגן הזה מנסה לעשות בו סדר. האוצר, בנק ישראל ורשות ניירות ערך, שלושת הרגולטורים פועלים ביחד במטרה
לשפר את אחד הנושאים המעורפלים של שוק ההון שזה השקיפות והיכולת של המשקיעים הקטנים להבין את המחיר של השירות עליו הם משלמים. הם מפרסמים דוח הביניים שהוא לא רק הצהרה שהם פועלים בנושא אלא גם מציעים מתווה מעשי: מודל עמלות חדש שבו הלקוח מבין כמה עולה לו השירות, יכול
להשוות בין הצעות מתחרות, ובסופו של דבר גם לבחור בצורה מושכלת. המהלך הזה הוא ניסיון ליישר קו עם מגמות בינלאומיות בבורסות בעולם. אבל הוא פספס את המטרה לחלוטין כמו הרבה רפורמות עבר. רפורמה צריכה להביא שינוי אמיתי לצרכן. זאת לא תביא כלום - הצרכן אולי יקבל דמי
ניהול נמוכים יותר- גם לא בטוח כי יצרן הקרן לא בהכרח יוריד דמי ניהול וגם ישלם עמלת קנייה ומכירה.
- בית השקעות במוקד: הקרנות המעורבות של אקורד
- זרקור על קרן: הגמישה המובילה והמלכודת של דמי ניהול אפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הרכב הצוות המכובד היה אמור לתת פתרון אמיתי לציבור. הכוונה היתה הסתכלות רוחבית על כלל פעילות שוק ההון, ולייצר מתווה שיוכל לחול על מגוון
הגופים הפועלים בתחום. במסגרת עבודתו, הצוות בחן את מבנה העמלות הקיים, ערך דיונים עם בנקים, חברי בורסה שאינם בנקים, מנהלי קרנות נאמנות, בעלי רישיון ייעוץ ושיווק השקעות וכן נציגי ציבור, וקיים שיח עם רשות התחרות. בפועל, הוא לא הציג את עמדת הציבור, אלא "נכנע" לבנקים.