לידר שוקי הון על לאומי: "קניה" למרות הדו"ח המאכזב
"התוצאות מאכזבות, כאשר ההפרשות הגבוהות לחובות מסופקים היו עיקר ההפתעה לרעה בדו"ח, וכן ההשפעה החזקה מהצפוי של התיסוף (אם כי השפעה זו הינה חד פעמית)". כך מסכמים בלידר שוקי הון את תוצאות הרבעון השלישי של בנק לאומי.
בהשך, מציינים בבית ההשקעות, כי גם הרבעון הרביעי לא צפוי להיות מזהיר. זאת, בעיקר על רקע האינפלציה השלילית (שפוגעת ברווחי המימון) וירידה בהכנסות מקרנות הנאמנות. מנגד, ציינו בבנק, כי אלמנטים אחרים שפגעו בלאומי (תיסוף) לא צפויים לחזור ברבעון הרביעי.
יחד עם זאת סבורים בבית ההשקעות, כי הבנק נסחר במחיר מאד זול והדרך הנכונה ביותר לראות זאת הינה באמצעות חישוב מכפיל ההון בבנק. הבנק נסחר אחרי הדוחו"ת במכפיל הון של 1.29, כאשר בדרך עוד רווחי הון של 1.1 מיליארד שקל (המכירה של פיא, קופות הגמל וקהל).
המשמעות הינה שלאומי נסחר במכפיל הון של 1.2 על כך יש להוסיף את הלימות ההון הגבוהה בלאומי ( 12.85% ) שעדיפה בהרבה על הבנקים האחרים ואשר המשמעות שלה תוספת שווי משמעותית עבור בנק לאומי. כלומר לאומי נסחר במחיר שהינו הזול בסקטור (גם בהשוואה למזרחי, בינ"ל ודיסקונט), ובמחיר
שהתשואה על ההון שהבנק ייצר בשנים הקרובות (גם אם ברבעונים הקרובים לא נראה את כל התרומה של פנסיה, דמי ההפצה וחו"ל) הוא נסחר לדעת האנליסטים בלידר שוקי הון במחיר אטרקטיבי מאד.
אז מה עושים?
בלידר שוקי הון, מאמינים כי למרות שהדוחו"ת מאכזבים והסנטימנט שלילי, עדיין השווי הגבוה של הבנק (וגם השווי בהשוואה לבנקים אחרים) מצדיק המלצת קניה. אנו מאמינים כי
13% (ואנחנו אופטימיים בסופו של דבר בנק שצפוי לייצר תשואה על ההון של לפחות 14% ואף יותר) שנסחר מתחת ל- מכפיל הון של 1.2 הינו בנק שכדאי להחזיק בתיק ההשקעות
שלכם.
כמו כן, מדגישים בבית ההשקעות, כי בנק לאומי ייצר בטווח הארוך תשואה על ההון שתהיה גבוהה מהתשואה שייצרו דיסקונט, מזרחי והבינ"ל, והוא נסחר כיום (אם מוסיפים את ההון שייכנס בגין מכירת הנכסים שהושלמה והלימות ההון הגבוהה באופן חריג) במחיר זול מכל הבנקים הנ"ל.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
