פטורים ממס - המשך הרפורמה במערכת המיסים
תחילתו של חוק זה ביום 1.1.2006 (להלן - יום התחילה), אלא אם נאמר לענין מסוים במפורש אחרת.
פטור ממס על הכנסה של עיוור/נכה מריבית על פיצויים בשל נזק גוף
סעיף 9(5)(ב) לפקודה קובע, בין היתר, כי הכנסה של עיוור או של נכה בשיעור של 100% או בשיעור של 90% (משוקלל), מריבית המשולמת לו על כספים שהופקדו בפיקדון, בתכנית חיסכון או בקופת גמל, שמקורם בפיצויים או בכספי ביטוח שקיבל בשל פגיעת גוף, תהיה פטורה ממס, עד לתקרה שסכומה כיום הוא 118,680 ₪.
בחוק הועלה המס על הכנסה מריבית לשיעור של 20%, כפי שיופורט להלן. במקביל, הועלתה תקרת ההכנסה הפטורה כאמור ל-212,040 ₪.
פטור ממס להפרשי הצמדה
סעיף 9(13) לפקודה קובע פטור ממס להפרשי הצמדה (למעט הפרשי הצמדה חלקיים) ששולמו ליחיד על פיקדון בנקאי או תכנית חיסכון, אם אינם הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה בידיו.
בחוק נקבע כי פטור כאמור יחול לגבי הפרשי הצמדה על כל נכס, ובלבד שהתקיימו התנאים המפורטים בסעיף 9 (13).
הפרשי הצמדה חלקיים
הפרשי הצמדה חלקיים כמוהם כריבית על השקעה שאינה צמודה למדד. למען הסר ספק, נקבע בסעיף 3(ה6) כי הכנסה מהפרשי הצמדה חלקיים, יראו אותה כהכנסה מריבית ולא כהכנסה מהפרשי הצמדה הפטורה ממס.
הפרשי הצמדה חלקיים מוגדרים בתקנות מס הכנסה (קביעת הפרשי הצמדה חלקיים), התשס"ג-2003, כהפרשי הצמדה המחושבים על חלק מסכום או חלק מחוב, או לפי חלק משיעור עליית המדד או על חלק מהתקופה שבה נצבר החוב, וכן אותו חלק מהפרשי הצמדה העולה על שיעור עליית המדד.
רווחים שקיבל יחיד מקופת גמל לתגמולים וקרן השתלמות בסכום הפרשי הצמדה
על פי סעיפים 3(ה4) ו-(ה5) לפקודה, רווחים שקיבל יחיד מקופת גמל לתגמולים, ריבית ורווחים שקיבל מקרן השתלמות ורווחים שקיבל מתכנית חיסכון בפוליסת ביטוח חיים, רואים אותם כריבית. מרכיב הפרשי ההצמדה ברווחים אלה זכאי לפטור ממס בידי יחיד, לפי סעיף 9(13) לפקודה, אם אינם הכנסה מעסק בידיו.
כדי לבודד מרכיב זה, נקבע בחוק כי רווחים שקיבל יחיד בסכום הפרשי הצמדה, יראו אותם כהכנסה מהפרשי הצמדה.
פטור ממס בעד הכנסה ממכירת מקרקעין של קופת גמל לגיל פרישה
סעיף 9(2) לפקודה קובע פטור ממס להכנסתם של רשות מקומית, מפעל הפיס, מוסד ציבורי וקופת גמל, בתנאים הקבועים בו.
החוק מבהיר כי לגבי קופת גמל לגיל פרישה, הפטור יחול גם על הכנסה ממכירת מקרקעין וכן על שבח מקרקעין החייב במס שבח מקרקעין, שרואים אותו כמקדמה על חשבון מס ההכנסה. קופת גמל תמשיך להיות חייבת במס מכירה ובמס רכישה במכירת המקרקעין.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- יותר נשים חרדיות בהייטק, מספר הגברים חרדים והערבים נותר נמוך
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
מחאות בטהרן. קרדיט: רשתות חברתיותאיראן בוערת: גל מחאות כלכלי שוטף את המדינה
איראן מתמודדת עם גל מחאות נרחב ברחבי המדינה, בשל יוקר המחייה ושחיקת שווי המטבע המקומי; הנשיא, מאסעוד פזשקיאן, מנסה להפחית את המתח הציבורי והבטיח לשנות את תוכנית התקציב כדי להקל על האזרחים, במיוחד על בעלי ההכנסות הנמוכות; המחאות משקפות את התסכול הכלכלי
העמוק של האוכלוסייה ונחשבות לרחבות ביותר מאז 2019
איראן המשבר הכלכלי באיראן הולך ומעמיק, אך בימים האחרונים הוא כבר חצה גבול ברור והפך ממשבר פיננסי וחברתי לאתגר שלטוני של ממש. קריסת המטבע, אינפלציה דוהרת ויוקר מחיה חונק הציתו גל מחאות רחב, שמתפשט מטהראן לערים נוספות ולפריפריה, ומפעיל לחץ כבד על משטר שנמצא
ממילא בנקודת חולשה חריגה.
הריאל האיראני איבד מאז הקיץ כ־60% מערכו, ובמהלך הימים האחרונים נסחר בשפל חסר תקדים מול הדולר. היחלשות המטבע פגעה ישירות בחסכונות הציבור, ריסקה משכורות והובילה לזינוק חד במחירי מזון, אנרגיה ושירותים בסיסיים. עבור אזרחים רבים, גם מהמעמד הבינוני העירוני, השחיקה היא לא תיאוריה, אלא מציאות יומיומית של חישוב מתמיד האם הם יכולים להרשות לעצמם קפה, נסיעה או טיפול רפואי.
על הרקע הזה פרצו מחאות במספר מוקדים במקביל. בטהראן נראו מפגינים חוצים גשרים מרכזיים, מתעמתים עם כוחות ביטחון וקוראים סיסמאות נגד יוקר המחיה והשלטון. אזור הבזאר הגדול, שמשמש כלבה של הכלכלה העירונית בטהרן, הפך לזירה מרכזית, כאשר סוחרים סגרו חנויות במחאה על תנודתיות המטבע והפסדים כבדים. מוקדי מחאה נוספים נרשמו בשכונות מערביות של הבירה, באוניברסיטאות, ואף באי קשם שבמפרץ הפרסי, שם נשמעו קריאות חריפות נגד ההנהגה בשעות הלילה.
היקף המחאות המדויק אינו ברור, אך עצם התפשטותן למוקדים מגוונים ובעלי אופי חברתי שונה, סוחרים, סטודנטים, עובדים שכירים, מדאיגה את השלטון. זאת במיוחד על רקע העובדה שבשנה האחרונה נקט המשטר יד קשה במיוחד נגד מתנגדים, עם גל מעצרים נרחב ושיעור הוצאות להורג מהגבוהים זה עשרות שנים, במטרה למנוע מראש התלקחות עממית רחבת היקף.
- פגישה משולשת בטהרן: בכירים טורקיים וסעודיים בביקור רשמי באירן
- איך מנצחים את הכטב"מ האיראני - התוכנית של בריטניה ואוקראינה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הזעם הציבורי אינו נובע רק מהכיס. המלחמה בקיץ מול ישראל חשפה לעיני הציבור האיראני פערים מטרידים ביכולת ההגנה של המדינה, חדירה עמוקה של גורמי מודיעין זרים ופגיעה
במתקנים אסטרטגיים, תחומים שנתפסו במשך שנים כקו אדום של המשטר. עבור רבים, תחושת הפגיעוּת הביטחונית הצטרפה לאכזבה מהניהול הכלכלי ומהקודים החברתיים הנוקשים, ויצרה תערובת נפיצה של חוסר אמון.
