ניתוח

עדי סקופ: "לבנקים חסר 20 מיליארד ש' כדי לעמוד ביעדי באזל 3; בעלי המניות יפגעו"

אנליסט הבנקים של IBI מנתח כיצד יעמדו הבנקים בגזירת העלאת יעד הלימות הליבה מצד בנק ישראל. "יאלצו להקפיא חלוקת דיבידנדים; נראה גידול פוטנציאלי בפרופיל הסיכון שהבנקים ייקחו על עצמם"
לירן סהר | (2)

המפקח על הבנקים צפוי לפרסם הוראה חדשה בקשר ליעד הלימות הון ליבה לבנקים בישראל בקרוב. היעד החדש בהתאם להוראות באזל 3 יהווה יישור קו עם המקובל באירופה וצפוי להיות גבוה משמעותית מהלימות הון של 7.5% שנדרשת היום במערכת הבנקאית.

בנסיון להבין את השלכות הצעד ביצע עדי סקופ, אנליסט הבנקים של IBI, ניתוח תרחישים כאשר הוא מתבסס על ההנחה כי יעד הלימות הון ליבה יעלה לאזור ה-10% ויתפרש על פני 5-7 שנים. להערכתו, בנק ישראל ינסה לאזן את ה"מכה" דרך הורדת ריבית והרחבה מוניטרית.

בבית ההשקעות מעריכים כי להוראה צפויות להיות מספר השלכות על הפעילות הכלכלית במשק ועל תמחור מניות הבנקים בפרט:

1. בטווח הארוך הבנקים ייהנו מרמת יציבות ואיתנות גבוהה יותר, כך שסיכון המאקרו יציבותי במערכת הפיננסית יקטן. אמנם מחזיקי האג"ח של הבנקים ייהנו משיפור זה, אך את החשבון ישלמו בעלי המניות, שיאלצו להסתפק בתשואה להון נמוכה יותר מבעבר.

2. הגדלת הלימות הון מגדילה את כמות ההון העצמי של הבנקים ומפחיתה באופן פרופורציונאלי את רמת התשואה להון שהבנקים יכולים להשיג. "להערכתנו, לאחר שלקחנו בחשבון את השיפור ביציבות הבנקים כתוצאה מהגידול בהון, הגדלת יחס הלימות ליבה ב-3 נקודות תפחית את רמת התשואה להון ב-2% בממוצע. לכן, ברמת הלימות הון דו ספרתית, מכפילי ההון שהורגלנו בעבר רלבנטיים פחות לעתיד".

3. הסתברות גבוהה יותר למחסור אשראי. מספר גורמים רגולטורים חוברים יחד כיום ומגדילים את ההסתברות למחסור אשראי בשנה הקרובה:

א.הנחיה של בנק ישראל שנכנסה לתוקף בתחילת ינואר השנה מקטינה את רמת החשיפה ללווה בודד וקבוצת לווים. מגבלת קבוצת לווים ירדה מ-30% ל-25% ובנוסף התווספה דרישה שכל הלווים המהווים מעל 10% מהון הבנק, יחדיו לא יעלו על 120% מהון הבנק.

ב. הנחיה דומה נכנסה לתוקף מצד המפקח על הביטוח והחסכון ארוך טווח המגבילות את רמת החשיפה לחברה אחת.

ג. רשות ני"ע ומגבלת וועדת חודק על קופות הגמל.

פגיעה בכמות האשראי במשק

בהמשך לצעד, מעריך סקופ, כי הבנקים יצטרכו להגדיל את הונם העצמי במיליארדי שקלים על מנת לעמוד ביעד הלימות הון ליבה חדש. לדבריו הם יעשו זאת ע"י הקפאת חלוקת דיבידנדים ב-2012, וכנראה גם מעבר לכך; הנפקת הון מניות וזכויות והפחתת נכסי סיכון, דבר שיפגע בכמות האשראי במשק ויקשה על לווים רבים למחזר חובות. בהמשך לכך, סקופ מציין את הפגיעה בענף הנדל"ן הבאה לידי ביטוי כבר היום.

"זרז להתפתחות שוק הסינדיקציה בישראל"

סקופ טוען כי אם יחס הלימות הון ליבה יעלה ל-10% בסוף 2016, במונחים של היום חסרים לבנקים כ-20 מיליארד שקל בכדי לעמוד ביעד החדש, שהם שווה ערך ל 165 מיליארד שקל הלוואות. "בהנחה שהבנקים ישיגו תשואה להון של 5.9% בשנה, כל שנה עד סוף 2016 הם יעמדו ביעד החדש ללא צורך בגיוס הון אך גם ללא חלוקת דיבידנדים."

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    משה 21/02/2012 08:57
    הגב לתגובה זו
    לעצמם {משכורת}. ולא היו מושכים עוד מיליארדים דבידנדים ,לא היו מגיעים למצב הזה. עכשיו יכניסו יד וישדדו את האזרח{והנגיד יאשר להם}.
  • 1.
    איציק 20/02/2012 13:52
    הגב לתגובה זו
    פתאום היום נזכרים הכלכלנים של בתי ההשקעות בכל הצרות. מבנה ההון בבנקים, מצבה של יוון, הבעיות בפרטנר, פסק הזמן של עופרה וכולי. למה דווקא עכשו. כדי שנמכור? או שלא ניקנה? או שלא נפריע להם לשמור על מדד נמוך?
איתי בן זאב. קרדיט: Xאיתי בן זאב. קרדיט: X

אקזיט של מילארד שקל על ההשקעה במניית הבורסה

מנדי הניג |

קרן מניקיי  שהחזיקה בעבר כ-20% ממניות הבורסה לניירות ערך בת"א, השלימה מכירה כוללת של כל החזקותיה בתמורה מצטברת של כ-1.1 מיליארד שקל. המכירה האחרונה, בהיקף של 5.6% מהמניות תמורת כ-400 מיליון שקל, בוצעה לגופים מוסדיים מקומיים וזרים והביאה לסיום אחזקתה של הקרן בישראל.

האקזיט של מניקיי מהווה תשואה פנמנלית: הקרן רכשה את מניות הבורסה באוגוסט 2018 תמורת כ-110 מיליון שקל בלבד, לפי שווי חברה של כ-550 מיליון שקל. היא הרוויחה פי 11 על ההשקעה במניית הבורסה. השווי של הבורסה היום הוא פי 7.2 - פי 13 מהשווי ו היא השקיעה.

במהלך השנים ביצעה מניקיי מספר מכירות חלקיות. בתחילת 2025 היא מכרה 4.8% ממניות הבורסה לבורסה עצמה תמורת כ-200 מיליון שקל, מהלך בעייתי שבעצם סידר לה מחיר טוב על חשבון המשקיעים הקיימים.סוג של "חילוץ" ההשקעה על ידי הנהלת הבורסה. ביולי מכרה הקרן מניות נוספות בהיקף של כחצי מיליארד שקל וכעת היא מחסלת את ההחזקה.


הבורסה בת"א מתנהלת ללא גרעין שליטה כשלמעשה היא ביטוי לשלטון המנהלים. איתי בן זאב, המנכ"ל בעצם שולט בחברה בפועל. זה עלול לייצר חיכוך בין בעלי המניות לבין המנהלים, כשלעיתים האינטרסים לא משותפים.

הבורסה לניירות ערך סיימה את הרבעון השני של 2025 עם תוצאות מרשימות שמוכיחות שהשוק הישראלי ממשיך לשגשג למרות האתגרים. הרווח זינק ב-80% לכ-43.6 מיליון שקל, לעומת 24.3 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. גם ההכנסות עלו בקצב של 29% ל-136.1 מיליון שקל. ה-EBITDA המתואם עלה ב-56% ל-71.6 מיליון שקל, ושולי הרווח השתפרו מ-43.6% ל-52.6%.

דניאל לייטנר, מנכ"ל תמיר פישמן קרנות נאמנות, צילום: שרי עוזדניאל לייטנר, מנכ"ל תמיר פישמן קרנות נאמנות, צילום: שרי עוז
ראיון

מנכ"ל הקרן שעשתה 120% ב-3 שנים חושף את הסודות

דניאל לייטנר לקח את הקרן של תמיר פישמן מאפס ל-1.5 מיליארד שקל - בדרך הוא פגש את הקורונה, מהפיכה משפטית, מלחמות בעזה וטילים מאיראן - עדיין הוא פרו-שוק: מאמין בסקטור האנרגיה (דלק ונאוויטס) חותך פוזיציות כשמנכ"לים נוטשים; וגם - האם הורדת ריבית תמנע את הקריסה של הנדל"ן?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה תמיר פישמן ראיון

דניאל לייטנר, מנכ"ל תמיר פישמן קרנות נאמנות, לקח את קרן המניות של בית ההשקעות מאפס עגול ליותר מ־1.5 מיליארד שקל בשווי נכסים. ומה שמדהים זה שזה קרה תוך כדי רצף של טלטלות. מהקורונה דרך המהפכה המשפטית ועד המלחמה בעזה וטילים מאיראן ובכל זאת הקרן מציגה בשלוש השנים האחרונות תשואה של יותר מ־120%, שזה לא רק הכי טוב בשוק אלא אפילו עוקף את מה שהביא ה-S&P בתקופה הזאת. בנוסף, חשוב לציין שלכל בית השקעות יש קרנות מוצלחות יותר וכאלו שפחות, לא באנו לנתח את המכלול כולו אלא להבין איך לייטנר הצליח לקחת את הקרן המנייתית לרמות כאלו גבוהות.

השאלה הכי בוערת שנדרשנו אליה הייתה כמובן לאיך הוא מתייחס כמנהל השקעות אל "נאום הספרטה" של נתניהו שאותו הוא הגדיר כ"לא חכם ולא במקום", והוסיף והזהיר שמסרים על "מדינת ספרטה" יכולים להחריף את הלחץ הבינלאומי על ישראל ולקבל גם ביטוי בשוק המקומי. 

וכדאי שנקשיב לו. במהלך השנים לייטנר צבר תובנות על מה כדאי - ובעיקר על מה לא כדאי - לעשות. "בהשקעות יותר חשוב זה מה לא לקנות מאשר מה לקנות" וכשמדברים איתו הוא לא מסתיר את ההעדפות שלו: להשקיע באנרגיה, כמו בדלק ובנאוויטס, לזהות בזמן את החולשה של סקטורים בעייתיים כמו נדל"ן, ולהיות עם יד על הדופק כל הזמן. אחד הכללים שהוא פיתח לאורך הדרך הוא "פרדוקס המנכ"ל העוזב" זאת אומרת שכשמנכ"ל עוזב בשיא זה הזמן גם שלנו לממש - ככה עשתה הקרן בנייס כשברק עילם פרש, באייל טרייבר במיטרוניקס וגם בפנינסולה. ואם כבר הזכרנו את נייס - הוא עוקב מקרוב אחרי חברות הצמיחה כמו מאנדיי וגם נייס, הוא מסתכל על מהפכת ה־AI ותוהה בקול האם המודלים העסקיים של החברות האלה בכלל מסוגלים לשרוד כיום "אפשר לשכפל את מאנדיי בעשר דקות".

אבל אם תשאלו אותו איך עושים כזאת תשואה בכזאת סביבה עסקית? התשובה תהיה שאין קסמים, יש עבודה קשה והרבה. לייטנר מנהל את הקרן בגישה שמזכירה יותר כמו פרייבט אקוויטי מקרן נאמנות. הוא קופץ ממשרד למשרד ולא מסתמך רק על ניתוח המספרים שהחברות מנדבות. הוא פוגש בהנהלות, עושה שיחות עם מתחרים ויורד לשטח כל הזמן.


אני רוצה להתחיל עם ההסתכלות שלך על הנאום של ראש הממשלה מזווית כלכלית אם שמים את הפוליטיקה בצד מה זה עושה לנו?