מכירת השליטה במכתשים: "קיים 25% דיסקאונט בכור ודסק"ש אם העסקה תושלם"

לדבריוש של אורי ליכט, "במידה ונוסיף למודל גם את שווי האופציות אנו מקבלים אפסייד נוסף של כ 10%". בדויטשה בנק אומרים כי הרשות האחרונה שאישרה את העסקה היא הרשות החשובה ביותר מבין כולן
סתיו שירייב | (3)

היום בבוקר מסרה בעלת השליטה במכתשים אגן, חברת כור, כי כימצ'יינה הסינית קיבלה את אחד האישורים מרשות ממשלתית להמשך רכישת מכתשים אגן. בעקבות הדיווח, אורי ליכט, מנהל מחקר בבית ההשקעות IBI, רואה דיסקאונט ניכר במניות חברות האם במידה והעסקה תצא לפועל. התקדמות בעסקת מכתשים לדברי ליכט "מדובר בצעד משמעותי קדימה לקראת המשך תהליך הרכישה ובשורה מצויינת גם לכור אשר מחזיקה 46.5% ממכתשים וגם לדסק"ש אשר חשופה אליה דרך אחזקתה בכור". על פי מתווה העסקה ברגע שתחתם העסקה כור תמכור באופן מיידי 7% מהחברה לכימצ'יינה ותישאר עם אחזקה של 39.5%. מכירת 7% תכניס לכור עפ"י שער הדולר של היום כ 600 מיליון ש"ח. בנוסף תקבל כור הלוואת נון ריקורס ל 7 שנים בהיקף של 960 מיליון דולר מכימצ'יינה הנושאת ריבית של 6% . מתנאי העסקה עולה כי השעבוד כנגד הלוואה זו יהיה יתרת מניות מכתשים שמחזיקה כור. לאחר התקופה תוכל כור להחליט האם להחזיר את החוב או במזומן או במניות - כך שבעצם בידי כור יש אופצייה מכר ליתרת האחזקות. על פי הערכת שווי שפרסמה כור שווי האופציה הזאת עומד על 160-185 מיליון דולרלאור זאת ליכט אומר כי "מדובר במבנה עסקה שבעיקר נכון מבחינת מיסוי". לבסוף אומר ליכט כי "במידה והעסקה אכן מאושרת אנחנו מוצאים דיסקאונט גם בכור וגם בדסק"ש של כ 25-26% על שווים היום זאת ללא תמחור האופציה. במידה ונוסיף למודל גם את שווי האופציות אנו מקבלים אפסייד נוסף של כ 10%." דויטשה בנק בנוסף, בדויטשה בנק כותבים כי העסקה הייתה צריכה לעבור מספר אישורים והרשות האחרונה שאישרה את העסקה היא הרשות החשובה ביותר מבין כולן. עוד כותבים בדויטשה כי לאחר קבלת האישורים המתאימים מידי הרשויות בסין - שכעת סביר להניח שיתקבלו במהרה - העסקה ככל הנראה תאושר גם על ידי בעלי המניות של מכתשים אגן.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    שלי יחימוביץ 30/03/2011 11:12
    הגב לתגובה זו
    מרוויחה בקושי 40 אלף וזה לא מספיק לי לסיגריות
  • 2.
    עזבו אותכם כור שמור תראו את עזריאלי (ל"ת)
    דנה ספקטור 30/03/2011 11:12
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    סוף סוף הסינים מתחילים לזוז (ל"ת)
    רובין הוד 30/03/2011 11:11
    הגב לתגובה זו
תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסך

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה תמיר פרדו

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.

תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסך

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה תמיר פרדו

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.