מדד הניקיי - מהומה רבה על לא מאומה

אייל גורביץ, המנתח הטכני של Bizportal, מסקר את מדד הניקיי וטלטלותיו האחרונות. ההמלצה החמה - היא לתפוס מרחק ולבדוק מה קרה
אייל גורביץ | (3)

לא מעט טלטלות עברו בתקופה האחרונה על מדד ניקיי. הצמדת האף למסך, מאז ומעולם, לא ממש עזרה לתהליך קבלת ההחלטות. לפחות לא ברוב המקרים ולפחות לא ברגעי משבר ופאניקה. תפיסת מרחק היא כמעט תמיד המדיניות הנכונה במצבים מסוג זה. ובשוך המהומה, תפסנו מעט מרחק כדי לבדוק הכצעקתה ומה באמת קורה שם והאם מדובר בהזדמנות בעצם. המגמה הראשית על הגרף החודשי אפשר לראות את המרכיבים הבאים : 1. בתוך כל ההמולה והבלגאן אפשר לראות שמדד ניקיי בסופו של דבר מדשדש. 2. אפשר לראות בבירור את הרף התחתון סביב רמת 9,000 הנקודות שם, למרות אירועי הזמן האחרון, הגיעו קונים שעושים זאת בעקביות החל מאמצע 2009. 3. מאידך, רמת 11,000 הנקודות לערך משמשת כרמת התנגדות. למרות שהנקודות אינן מסודרות בדיוק על אותו המפלס. הרי שרצועות בולינגר עוזרות להגדרת גבולות הדשדוש. 4. דשדוש מייצג איזון בין כוחות הביקוש לכוחות ההיצע. 5. במקרה הנוכחי, פריצה מעלה של רמת 11,275 הנקודות תהווה איתות קנייה ארוך טווח שאמור יהיה להזניק את מדד ניקיי למהלך עליות משמעות. כיצד מתזמנים? התזמון במקרים מסוג זה פשוט תכלית הפשט: 1. התזמון מתבצע הגרף יומי בו כל נר מייצג יום מסחר בודד 2. לפריצה מובהקת ישנם מספר מרכיבים : א. מחזור גבוה ב. רוב הנר מעל לרמת התנגדות ג. שער הסגירה יהיה סמוך לגבוה היומי 3. פעולת הקנייה תתבצע סמוך לתום יום המסחר. 4. מבחינת ההוראה לקטיעת הפסד הרי שיש לשמור על יחס סיכוי סיכון של לפחות 2:1. 5. מאחר ועומק הדשדוש באחוזים עומד על 25%, הרי שההפסד המקסימאלי יעמוד על 12.5% ממחיר הקנייה לכל היותר. *הגרפים בסקירה זו הופקו באמצעות תוכנת ואתר בורסהגרף לניתוח טכני www.bursagraph.co.il מבית קו מנחה ואייל גורביץ **כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר. ***אין בסקירה זו משום המלצה לקנות או למכור את השוק או מניות ספציפיות. סקירה זו מוגשת כאינפורמציה טכנית נוספת. העושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    מנתח טכני 31/03/2011 10:33
    הגב לתגובה זו
    יש מי שחושב ברצינת שהמדד יעבור את כל רמות ההתנגדות לשיא חדש, לדעתי לא בעתיד הקרוב לחשוב כך זה למכור אשלייה. אז יש גל מתקן לירידות! של סוחרי החלומות.
  • 1.
    קשיש 31/03/2011 09:10
    הגב לתגובה זו
    תשואה 14% החכמה לרכוש כשדם זורם ברחובות לא אחרי פיבונצי.פריצה נקודות שיא ושפל מסודרות וכל החארטות
  • דובי איש קטן מספונס 01/04/2011 22:05
    הגב לתגובה זו
    כלום ואת כל מה שהוא המליץ עוד טרום מפולת, רק במדד 590 גורביץ טען שצריך למכור את הכל ורק במעוף 1250 המליץ על רכישות צריך לחקות אותו ברשות לנחירות הערך ומפעילו
תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסך

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה תמיר פרדו

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.

תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסך

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה תמיר פרדו

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.