את ועידת G-20 (המדינות העשירות בעולם, שתוצרן המשותף יהווה, השנה, 78% מהתוצר העולמי) אפשר לסכם במשפטו של דומיניק שטראוס-קהאן, יו"ר קרן המטבע הבינלאומית (להלן, IMF): קשה לארגן שיתוף פעולה בין אנשים שחושבים שהמשבר הסתיים. ובכן, המשבר רחוק מסיומו, ורוב מדינות G20 מתקשות לשתף פעולה, בניגוד לאופן בו נהגו כשפרץ המשבר.

ערב המשבר, ב-2007, הסתכמה הצמיחה (להלן: הנומינאלית) המשוקללת של מדינות G-20 ב-8%. השנה, לפי תחזיות IMF, יקטן התוצר ב-3.6%. אם לא די בכך, הקרן צופה, אפילו בתרחיש אופטימי, שהצמיחה תחזור לטריטוריה חיובית רק ב-2014 וגם אז לא תהיה מרשימה במיוחד (תסתכם רק ב-2%).

מצד אחד של המתרס, גרמניה, רוסיה, סין ויפן נמצאות בעודף מסחרי ועל מנת להמשיך לצמוח הן מעוניינות במטבע מקומי חלש ודולר חזק. מנגד, ארה"ב ובריטניה נמצאות בגרעון מסחרי, והיו מעדיפות לפחת את המטבעות המקומיים שלהן, כדי להגדיל את הייצוא. כאן נמצא לב המחלוקת בין המדינות.

נראה שמנהיגי המדינות התאחדו נגד ארה"ב (רובם, לא כולם, הודו דווקא תומכת) ובפרט נגד תכנית ההרחבה הכמותית (ה- Quantitative Easing) של יו"ר הפד. הם רואים בה הכוונה של הדולר לצרכיה. אבל זוהי התכנית היחידה, להערכתי, שמציעה לטפל במשבר בצורה של תמריצים ישירים, לאחר שאזלו כל האמצעים הרגילים לסיוע, ובראשם הורדת ריבית.

המצב כעת זהה בכל העולם: שיעורי אבטלה גבוהים, גירעון תקציבי ברוב הכלכלות המרכזיות (כאחוז מהתוצר) וצמיחה נמוכה, או שלילית.

אפשר ללמוד על הנתונים העגומים (וגם על ההבדלים בין המדינות השונות) מהתרשימים הבאים:

מקור: עיבוד נתונים, נתוני 2010 עפ"י הנם נתונים אחרונים לפי Traiding Aconomics.

מתנגדי התכנית טוענים שהיא עלולה להביא לנזק אדיר לכלכלה האמריקאית והעולמית. לדבריהם, איש לא יכול להעריך את ההשלכות העתידיות של הנזקים למשלמי המסים האמריקאים ויש חשש כבד מהתפרצות אינפלציונית וקריסת הדולר. אך האם למתנגדים יש הצעה טובה יותר לטפל במצב?

הדרך המקובלת להגדלת הביקוש הצרכני במשק, בפרט הביקוש לאשראי, היא הורדת הריבית. כמו שאמרנו, אפשרות זו אינה קיימת, לאחר שהריביות בכל העולם המפותח קרובות לאפס. לכן, חשוב להעלות במישרין את הציפיות האינפלציוניות, באופן שיצור ביקושים.

מה שהפד מנסה לעשות, הוא לגרום לעליית מחירי האג"ח הארוכות בארה"ב, על ידי רכישתן, ובכך לגרום לתשואה לפדיון לרדת. זאת, על אף העלייה שהוא מבקש לייצר בציפיות האינפלציוניות. מכיוון שהבנקים קובעים את עלות האשראי עפ"י התשואות הללו, הוא מקווה שעלות זו תרד ותעודד מתן ונטילת אשראי במשק. במקביל, מי שמחזיק את האג"ח הללו ייהנה מרווחי הון.

כתוצאה, הצריכה הפרטית תעלה ובעקבותיה התוצר יקבל דחיפה חיובית. במקביל יעלו הציפיות האינפלציוניות, שיביאו לגידול נוסף בביקושים ואף יזרזו אותם.

כמובן, לא בטוח שזה יצליח: לא מן הנמנע שתשואות הפדיון על האג"ח לטווח ארוך דווקא יעלו, הבנקים לא יגדילו את היקף האשראי (אלא יסתפקו ברישום רווחים בתיק האג"ח שלהם) והתכנית תרד לטמיון. צריך לזכור שהמשבר שמנסים לפתור חריג בהיקפו ואין ניסיון עבר שמציע תרופה בדוקה לכך. אבל לנסות צריך...

ארה"ב הציעה בועידת ה G-20 לגבש שורה של צעדים מתואמים, שתביא לצמיחה בכלכלת העולם, ובשלב הבא לצמצם את הגירעונות התקציביים של כל אחת מהמדינות. במקום זה, כל מדינה עסוקה בשמירה על האינטרסים הצרים שלה.

מדינות אירופה, וגרמניה בראשן, יוצאות בתכניות הפוכות: צמצומים במטרה לטפל בגרעון התקציבי, תוך המעטה בחשיבות הפגיעה הפוטנציאלית בצמיחה שתלווה זאת.

סין, מצידה, ממשיכה להחזיק את היואן בשער נמוך מערכו הכלכלי, ובכך מביאה להגדלת התוצר בתחומה, על חשבון בשאר העולם (וארה"ב בפרט). מדינות בשווקים המתעוררים, כמו ברזיל וקולומביה, נקטו במדיניות פיקוח על תנועות הון, כגון מיסוי הכנסות ממשקיעים זרים.

פיחות מלאכותי של מטבעות אולי יגדיל, בטווח הקצר, את הייצוא המקומי, אבל עלול לפגוע בדרך במדינות סחר אחרות ולהערכתי לא יפתור את הבעיה לאורך זמן.

בסיכומו של דבר, ועידת ה G-20 יצאה בהכרזה אנמית בנושא מלחמת המטבעות: קריאה לבחינת חוסר האיזון במאזנים המסחריים של המדינות במהלך השנה, מבלי לפרט לו"ז ותכניות לעתיד. אם לשפוט לפי התוצאות הללו ולוח הזמנים, המשבר תם ואנו עסוקים בשלב הפקת לקחים. האומנם?

ועידת ה G20 זכתה לשבחים רבים לאחר כינוסיה בשנים 2008-2009, הודות לצעדים נחושים עליהם הסכימו אז מנהיגי כלכלות העולם, שסייעו לבלימת המשבר הכלכלי.

אולם, כאשר תחושת הדחיפות והמשבר התפוגגה, כך גם התפוגג הרצון של מנהיגיה לפעול יחדיו, לטובת הכלל, תוך ויתור על אינטרסים צרים מקומיים. שלב ההאשמות ההדדיות תפס את מקומו של שלב שיתוף הפעולה וזו לא התפתחות בריאה.

או ברוח דבריו של דומיניק שטראוס-קהאן: החולה צריך להשתכנע שהוא חולה... כדי לקחת את התרופה הנכונה.

הכותבת היא אורית לוין, אנליסטית, יחידת ההשקעות והאסטרטגיה בבנק מזרחי טפחות

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.