עצה למשקיע המבוהל: וקצת על בר סטרנס

שלמה גרינברג, פרשן וול סטריט של אתר Bizportal, מנסה לעשות קצת סדר במהומה
שלמה גרינברג |

לפני שנספק לכם עוד חוות דעת על המצב הכלכלי ועל האלטרנטיבות שניצבות בפני המשקיע, חוות דעת מספר 5,000 השבוע, אי אפשר בלי מילה על בר סטרנס (BSC). בשנת 1949 קיבל אייס גרינברג משרה, כפקיד, בחברה, בשכר של 32.5 דולר לשבוע. בשנת 2003, 54 שנים מאוחר יותר, פרש גרינברג, ביוזמתו האישית, מתפקידו כיו"ר מועצת המנהלים.

אייס גרינברג עשה לבר סטרנס מהלך שדומה מאוד למהלך שעשה ג'ק וולש לג'נרל אלקטריק. אייס גרינברג לקח חברה חסרת מעמד בוול סטריט והפך אותה לחברת הברוקראות-בנק השקעות השישי בגודלו בצפון אמריקה והוא עשה זאת בעצמו. כמו לישראלים רבים שעבדו בוול סטריט בשנות ה-80 יצא גם לנו לפגוש את האיש. בר סטרנס הייתה מהראשונות שהחלו לטפל בנושא הישראלי. גרינברג מונה למנכ"ל בשנת 1978.

בשנת 1985 התמנה ליו"ר מועצת המנהלים. במשך השנים בהם ניהול את החברה, מי ששם בשנת 1978, כשהתמנה גרינברג כמנכ"ל, 1000 דולר במניות בר סטרנס יצא, מבלי לחשב הדיבידנד, עם למעלה מ-100,000 דולרים. איש מדהים שכאשר פרש מהחברה תרם את כל מענק הפרישה שלו לצדקה. אנשים כמו אייס גרינברג או סאנפורד וייל, האיש שעשה את סיטיגרופ, מגיעים לוול סטריט פעם ביובל ומשנים את השוק מקצה לקצה. הבעיה עם אנשים כאלו היא שהם פורשים.

וייל וגרינברג פרשו בערך באותו הזמן וראו מה קרה לחברות הענק שהקימו. שמנו לב שמפולות כאלו מתרחשות יותר בעולם הפיננסי והרבה פחות בעולם התעשייתי. בעולם התעשייתי, ברוב המקרים, יודעים "בוני האימפריות" לבנות צוות מהימן שימשיך בדרכם, בעולם הפיננסי זה לא כך. הבעיה הגדולה של אייס גרינברג הייתה אהבתו הגדולה לברידג', הוא נחשב שחקן בעל שיעור קומה גלובלי. כנראה שהעובדה שג'יימס קיין, חברו במועצת המנהלים, שיחק ברידג' טוב ממנו שכנעה את גרינברג שקיין הוא האיש המתאים להחליפו. קיין לקח חברת ענק וריסק אותה לרסיסים. מרוב שהיה עסוק בברידג' לא שם לב לשוק ההון. איך אומרים? לבנות לוקח שנים, להרוס? במכה.

עכשיו בואו ונבחן את הצונמי הפיננסי. מאז החל השבוע. שמענו בלי סוף אנשים והרבה יותר דעות. שמענו את ידידי צבי סטפק ואת היו"ר שלו ד"ר דוויד קליין. שמענו את קריימר המהולל ושעה קודם את ג'ים רוג'רס.

באדיבותו של גיא קידר קראנו כמה מאמרים מעניינים מאוד של ליהמן ואת הפרשנויות של קרדיט סוויס, UBS, HSBC, בנק הפועלים, אדם רוייטר וכמובן כל מה שנאמר מטעם ראשי הכלכלה האמריקאית, ד"ר בן שלום ברננקי בראשם. מאוחר יותר עברנו על הפרשנויות של העיתונים והאתרים הפיננסיים, מהניו יורק טיימס ועד לפייננשיאל טיימס. כעת, לאחר שסיימנו לעיין בחומר ולפני שנגיע למסקנה שלנו אנחנו רוצים לשפוך אור על נקודה מעניינת. בעוד שבארה"ב ובאירופה שואלים אם ארה"ב נכנסת למיתון או לא, בארץ כבר קבעו שיש מיתון ואפילו מיתון כבד. לקביעת עובדה כזו צריך 2 רבעונים עם נסיגה בצמיחה וזה, עדיין, לא קרה. זה ההבדל בינינו לבין שאר העולם. בשאר העולם הולכים לפי הספר אצלנו כותבים את הספר.

המסקנה שלנו מכל הקריאה והשמיעה של השבוע האחרון היא שאף אחד לא יכול לייעץ מה לעשות. אנחנו מאמינים שהמשקיעים הרציונאליים לא עושים כלום ממילא וכל עצה שתתן לסחרנים זו ברכה לבטלה. איך אפשר לדון בכלל בייעוץ אם המדד המאוד סולידי של ה 500 S&P התנהג כפי שהתנהג במהלך מרץ? המדד ירד תחילה ב 4.6 אחוזים, עלה ב-4%, ירד ב -4.8%, עלה ב -5.9% ושליש מחודש מרץ עדיין פתוח למסחר? בתוך שבוע עלה מדד הדאו ג'ונס פעמיים ביותר מ-400 נקודות רק על מנת לחזור אותן מספר נקודות ביומיים-שלושה לאחר מכן.

בעבר, לפני שהגענו לשלמות ה-IT, דברים כאלו היו קורים במהלך 8 עד 12 חודשים. מי שמנסה להשליך מהכלכלה לבורסה או להפך עושה טעות כי הקשר הזה מנותק היום לחלוטין. ממה שנראה לנו וגם ממה שאנחנו שומעים מחברים, השוק כרגע נשלט ע"י הסחרנים ולכן, כל אדם שאינו מעוניין להתאשפז שימתין בצד או שיאסוף, לאט, מניות שתפגענה פחות מהאטה.

בעניין המצב הכלכלי אנחנו מעדיפים להיצמד לבנק המרכזי האמריקאי שמנסה, בדרך האמריקאית, להציל את העולם ממיתון. אמרנו "בדרך האמריקאית" כי האמריקאים, להבדיל מהיפנים והאירופאים אינם מוכנים להיכנס למשברים כלכליים ארוכים ומוכנים להסתכן. מאז 1929 הם מעדיפים לנקוט בפעולות שבארצות אחרות נראות פזיזות, כמו הורדה מאסיבית של ריביות או החזרי מס ענקיים ובלבד שהמשק יחזור לצמיחה. האמריקאים יודעים שאם צעדים מהסוג הזה אינם אפקטיביים, 1929 עלולה לחזור והעובדה שהבנק המרכזי ממשיך לנקוט בצעדים כאלו אומרת לנו שהם מאמינים באפקטיביות של הפעולות.

אנחנו שמים את הקלפים על ברננקי וחבריו. במקום להקשיב לכל המומחים, כדאי לקרוא בדקדקנות את "הצהרת הפאד" מה 18.3 כאשר הורידו הריבית בעוד 0.75%. מי שיקרא יבין שקובעי המדיניות שם "הולכים על כל הקופה" על מנת לייצב את המשק.

בתאכלס, הנשק היחיד האמיתי שיש לממשל האמריקאי ולבנק המרכזי הוא המשך הנזלת המשק והמשך ירידת הדולר כי צעדים אלו ימנעו קריסת המערכת הפיננסית מחד ומאידך זה מגדיל ייצוא, מקטין ייבוא, מוזיל עלויות ומביא תיירות בקצב של כ-60 מיליון תיירים לשנה. היצוא האמריקאי נושק ל- 15% מהתוצר, תופעה ללא תקדים.

והאמת היא שמחוסר אלטרנטיבות אין לנו אלא לקוות שיצליחו כי האלטרנטיבות הן אסון, לא משנה מה ששר האוצר שלנו אומר.

* מאת: שלמה גרינברג, כלכלן, שבמשך 30 השנים האחרונות עבד כבנקאי השקעות, מנהל השקעות וברוקר בארה"ב ובישראל. כעת משמש כיועץ פרטי לפיתוח עסקי והשקעות. מחזיק בתואר שני בכלכלה מאוניברסיטת רטגרס בארה"ב ובוגר ביה"ס הגבוה לבנקאות שליד אוניברסיטת ניו יורק.

* אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בית ספר
צילום: Pixbay

בשורה למורים - כל מורה יקבל בממוצע 14 אלף שקל; על הפשרה בין המדינה לקרנות ההשתלמות של המורים

עודפים שהצטברו בקרן ההשתלמות של המורים ינותבו להשקעה בתשתיות חינוך ובתי ספר ותשלומים למורים העמיתים בקרן (וגם ליורשיהם) 

הדס ברטל |

למי שייך הכסף? בקרנות ההשתלמות של המורים הצטברו סכומי עתק שהיו מעבר להפרשות השוטפות למורים. המורים אמרו "זה שלנו". המדינה אמרה - "זה שלנו". נקבעה פשרה. המורים יקבלו בממוצע כ-14 אלף שקל.  

ההסכם הזה נחתם לאחר הליך משפטי ממושך, והוא נוגע לחלוקת העודף הכספי שנצבר בקרנות ההשתלמות של הסתדרות המורים. המתווה גובש בשיתוף עם החשב הכללי, הלשכה המשפטית והממונה על השכר במשרד האוצר, פרקליטות המדינה- היחידה לאכיפה אזרחית ופרקליטות מחוז תל-אביב, רשות שוק ההון, הסתדרות המורים והקרנות, והובא לאישור בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו.

בשנת  2022 הוגשה על ידי פרקליטות המדינה תביעה נגד קרנות ההשתלמות של הסתדרות המורים במסגרתה נדרשו הקרנות להשיב סך של כ-2 מיליארד שקל לקופה הציבורית. בזמנו האשים משרד האוצר כי קרנות ההשתלמות של המורים "התעשרו שלא כדין על חשבון הציבור." התביעה הזו הגיעה לאחר שהקרנות צברו 3 מיליארד שקלים משנת 1955 שנחשבים עודפים כאשר ההסתדרות תכננה לחלקו ל-165 אלף מורים בסכום של 12 אלף שקלים. כעת הגיעו הצדדים להסדר פשרה שבמסגרתו יועברו למדינה 1.05 מיליארד שקל בגין רכישת זכויות העבר, אשר ישמשו בין היתר לשיקום מערכת החינוך באזורים שנפגעו במלחמת "חרבות ברזל", וכן לקיום הכשרות ופעולות אחרות לצורך שיפור מעמדם של עובדי ההוראה. סכום של כ-2.25 מיליארד שקל יחולק ל-165 אלף עמיתי הקרנות הזכאים וליורשיהם. כמו כן, יחלו הקרנות לרכוש זכויות פנסיה תקציבית לעובדי הוראה היוצאים לשבתון החל משנת הלימודים תשפ״ג (2022-2023) ואילך.


קריאה מעניינת: השכר האמיתי של המורים בישראל: לא נמוך כמו שנדמה לכם

חלוקת הכספים תיעשה באופן ממוכן לחשבונות העמיתים או באמצעי תשלום דיגיטליים, בהתאם לנהלים שאושרו על ידי רשות שוק ההון.  במקביל, הוחלט לשמור על כרית ביטחון אקטוארית של 4% לפחות, לטובת יציבות הקרנות ורווחת העמיתים בעתיד. 

מטוס קרב (דובר צהל)מטוס קרב (דובר צהל)

מספיק לנפח את הצבא עם הוצאות - האוצר נגד משרד הביטחון

משרד הביטחון דורש תוספת תקציב של 7 מיליארד שקל - האוצר מונע אותה ובצדק - אנחנו מדינה שיש לה צבא ולה ההיפך, אי אפר להקריב הכל למען הביטחון, והכי חשוב - קודם שהצבא יתייעל. יש סכומי עתק שנזרקים בלי תמורה

מנדי הניג |

מלחמה בין משרד הביטחון ומשרד האוצר. התקציב המבוקש לשנת 2026 עומד על 144 מיליארד שקל,  האוצר דורש התייעלות ומעכב אישור עסקאות. מנכ"ל משרד הביטחון: "האוצר מעכב עסקאות קריטיות המשפיעות על הביטחון היסודי" האוצר בתגובה: "חריגה מהתקציב המאושר צריכה להיבדק מחדש". אין כאן צ'ק פתוח ובצדק. משרד הביטחון בשנתיים האחרונות מוציא ובצדק כדי לחזק את הצבא, אבל הוא זורק כספים - פחות מכרזים, פחות פיקוח, אפילו הרבה מילואימניקים (בעורף) שאין בהם צורך. רוצים תקציב? קחו מהשומנים שלכם. 

לא ניתן בשם המלחמה להקריב את התקציב של הרווחה, התרבות, הבריאות, התחבורה. ביטחון זה מאוד חשוב, בראש דר העדיפויות בתקופה כזו, אבל לא בכל מחיר. בתוך התקציב של משרד הביטחון יש בורות שומן, לרבות פנסיות, הצטיידות רשלנית, עובדים מיותרים, מבנים מיותרים.  רה-ארגון שם הוא קריטי.  

הדרישה של הצבא כוללת תוספת ייעודית של 7 מיליארד שקל עבור היערכות ממוקדת לאיום האיראני, שלפי משרד הביטחון מחייבת "הצטיידות במתכונת חירום". הסכום הכולל כולל התחייבויות קיימות שכבר נחתמו באישור האוצר בסך כ‑100 מיליארד שקל, השקעה באחזקת 60 אלף חיילי מילואים לאורך השנה בהיקף מוערך של 37 מיליארד שקל, ועלויות נוספות לשיפור הכשירות של צה"ל. מול הדרישות התקציביות, באוצר ממשיכים לדרוש התייעלות. בחוק ההסדרים האחרון הופיעה שורת צעדים שמטרתם לצמצם את תנאי הקבע, תוך העדפה תקציבית לטובת הלוחמים הסדירים.

"האוצר בולם עסקאות רכש קריטיות"

מנכ"ל משרד הביטחון, אמיר ברעם, התייחס היום בדיון בהנהלת המשרד להתנהלות משרד האוצר ואמר כי "האוצר בולם את משרד הביטחון ומעכב חתימה על עשרות עסקאות קריטיות המשפיעות על הביטחון היסודי". באיזה קלות הוא מעביר את האחריות לאוצר, ועד כמה זה משפט אווילי וחסר אחריות. אם אנחנו לא מוכנים, אתה מודיע על כך לאויב מעל גבי העיתונים? ומעבר לכך - האוצר עובד עם תקציב, אם אתה לא מודע לשיטה - יש בעיה גדולה, בעיקר כי התרגלת לצ'ק פתוח. כל משרד שצריך-מעוניין בהגדלת תקציב פונה וזה נבחן. משרד הביטחון מקבל במקרים רבים פתור מהתהליך הזה, אבל עכשיו כבר אנחנו ב"משחק חדש". אנחנו במקום של צמצום הוצאות הביטחון לא ההיפך.  


ברעם המשיך ואמר כי העיכוב כולל עסקאות לרכש חימושים, חלפים לטנקים, רחפנים ליחידות מתמרנות, מיגון יישובים בגבול לבנון ועזה, והקפאת חוזים להקמת מכשול בגבול המזרחי, זאת למרות החלטת ועדת השרים להצטיידות. "לאחר שנתיים של מלחמה רב זירתית אינטנסיבית, משרד האוצר מתמקד בנושאים שוליים יחסית לעומת האיומים המתפתחים מאיראן ומזירות נוספות. נדרש כעת מיקוד בהשבת הכשירות ובחיזוק המערכים שנשחקו - בהיקף ובהיקף מיידי".