הבעל ניצל את אשתו העיוורת והבריח ממנה כספים - האישה פנתה לבית המשפט; מה קבעה השופטת?

בית המשפט ביטל הסכם ממון ופסק חלוקה לא שוויונית: "הבעל נהג בחוסר תום לב והסתיר כספים". בפסק דין דרמטי שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, בראשות השופטת עפרה גיא, בוטל הסכם ממון בין בני זוג גרושים, שניהם בעלי מוגבלות ראייה, לאחר שנקבע כי הבעל פעל בחוסר תום לב קיצוני, הבריח כספים והסתיר מידע כלכלי מאשתו. השופטת החליטה לחלק את הזכויות הפנסיוניות באופן לא שוויוני לטובת האישה, תוך מתן פיצוי כספי משמעותי, והדגישה את מחויבות בית המשפט להגן על צדדים פגיעים במחלוקות רכושיות.

סיפור של אמון שהופר

בני הזוג, שנישאו ב-1992, חיו יחד כשלושה עשורים ללא ילדים משותפים, אך לגבר שלושה ילדים ממערכת יחסים קודמת. שניהם מתמודדים עם מוגבלות ראייה: האישה עיוורת לחלוטין, ואילו הגבר רואה באופן חלקי. ב-2002, כעשור לאחר החתונה, הם חתמו על הסכם ממון שאושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. ההסכם קבע כי כל הנכסים, הכספים והזכויות – מדירות וחשבונות בנק ועד פוליסות ביטוח וזכויות סוציאליות – יהיו משותפים, גם אם רשומים על שם אחד מהם בלבד. הוא גם חייב את הצדדים להפקיד את כל ההכנסות לחשבון בנק משותף, לא לפתוח חשבונות נפרדים ללא הסכמה, וכלל התחייבות של הגבר לצרף את האישה כשותפה לחשבון הבנק האישי שלו. ההסכם נועד להבטיח שיתוף ושקיפות, תוך התחשבות במגבלות הראייה של הצדדים, ובמיוחד בעיוורון המלא של האישה, שהגביל את יכולתה לעקוב אחר הכספים בעצמה.

הדברים התחממו ביולי 2022, כאשר הגבר פתח תביעה לאיזון משאבים, ודרש מחצית מהרכוש שנצבר במהלך הנישואים ורשום על שם האישה. הוא הסתמך על הסכם הממון, שלטענתו הפך לבלתי ניתן לערעור לאחר 20 שנה ללא ערעור. האישה, לעומת זאת, ביקשה לבטל את ההסכם, בטענה שהגבר הפר אותו שוב ושוב, ניהל את הכספים בחשאיות, הבריח כספים והשתמש בהם לצרכים אישיים, תוך ניצול העובדה שהיא לא יכולה לראות ולא הייתה מעורבת בניהול הכספים. היא סיפרה כי נתנה בו אמון מלא, אך גילתה שהוא ניהל חשבונות נפרדים, לא הפקיד הכנסות לחשבון המשותף ומשך סכומים גדולים ללא ידיעתה.

טענות הצדדים: האם הגבר ניצל את אשתו? 

האישה טענה שההסכם נחתם תחת לחץ, כשהגבר ניצל את מצוקתה הכלכלית ואת עיוורונה המלא כדי לכפות עליה תנאים שמטרתם לנשל אותה מזכויותיה. היא ציינה כי לא יכלה לעקוב אחר הפעילות הכלכלית של התא המשפחתי, והסתמכה עליו לחלוטין. בין ההפרות שייחסה לו: אי-העברת הכנסות לחשבון המשותף, ניהול חשבונות נפרדים, משיכת עשרות אלפי שקלים ללא הסכמתה, ותמיכה כספית בילדיו ממערכת יחסים קודמת על חשבון התא המשפחתי. היא טענה שההתנהלות הזו שברה את בסיס ההסכם, שהיה אמור להתבסס על שיתוף ושקיפות.

• האם הסכם ממון של ידועים בציבור תקף אחרי שנישאו והתגרשו?
• טענה "לא ידעתי על מה חתמתי" - הסכם הממון יבוטל?

הגבר, לעומת זאת, טען שההסכם תקף וחלוט, ושהוא פעל לפיו. הוא דרש חלוקה שוויונית של הרכוש, כולל זכויות סוציאליות ופנסיוניות, וטען שהאישה לא הציגה ראיות מספיקות להפרות מצדו. לדבריו, ההסכם משקף את רצונם המשותף מ-2002, ואין בסיס לבטלו.

השופטת עפרה גיא צללה לעומק הראיות – מסמכים בנקאיים, עדויות הצדדים ודוחות פיננסיים – והגיעה למסקנות חדות. היא קבעה שהגבר הפר את הסכם הממון באופן שיטתי ומתמשך, תוך הפגנת חוסר תום לב קיצוני. "האיש עשה ככל העולה על רוחו בכספים המשותפים, ללא ידיעתה או הסכמתה של האישה", כתבה, והוסיפה: "נראה כי הוא ניצל את האמון המוחלט שנתנה בו האישה, תוך ניצול מוגבלותה."  

הממצאים כללו:   סירוב לצרף את האישה כשותפה לחשבון הבנק האישי שלו, בניגוד להתחייבותו; אי-הפקדת הכנסותיו לחשבון המשותף, תוך שימוש בכספים לצרכים אישיים, כולל תמיכה בילדיו; הסתרת מידע על היקף הכנסותיו ופעילותו; משיכת סכומים של עשרות אלפי שקלים מהחשבון המשותף ללא ידיעת האישה; החלטה חד-צדדית להפסיק לעבוד, בעוד האישה המשיכה לעבוד ולצבור זכויות סוציאליות, מה שהגדיל את הפער הכלכלי ביניהם.

• קנתה קפה בדרך למשרד, נפצעה - ודרשה הכרה כתאונת עבודה
• כפל מבצעים? האשה ביקשה גם חלוקת רכוש וגם כתובה
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

השופטת הדגישה כי הפרות אלה, שנמשכו שנים, שברו את היסודות של ההסכם – שיתוף ושקיפות – והפכו אותו לבלתי תקף. היא התחשבה במיוחד בעיוורונה המלא של האישה, שהפך אותה לפגיעה במיוחד לניצול, וקבעה כי התנהלות הגבר מצדיקה ביטול ההסכם.

ההחלטה: חלוקה לא שוויונית ופיצוי כספי לאישה

לאחר שביטלה את הסכם הממון, השופטת הפעילה את החריג בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, שמאפשר חלוקה לא שוויונית של רכוש כאשר חלוקה שווה תהיה לא צודקת. היא החליטה:  הזכויות הפנסיוניות, שנצברו בעיקר בזכות עבודתה המתמשכת של האישה, יחולקו כך ש-70% יועברו לאישה ו-30% לגבר, כהכרה בתרומתה הכלכלית ובפגיעה שנגרמה לה.  שאר הרכוש המשותף, כולל כספים בחשבון הבנק המשותף ו-20,000 אירו שהוחזקו בכספת בבית, חולק שווה בשווה.  

הגבר חויב לשלם לאישה 430,000 שקל כפיצוי על הפער בשווי נכסי המקרקעין שנרשמו על שמו.  בנוסף, הוא נדרש לשלם הוצאות משפט בסך 30,000 שקל, כהשתקפות של התנהלותו הבלתי הוגנת. השופטת הסבירה שהחלוקה הלא שוויונית נועדה לתקן את העוול שנגרם לאישה, שהמשיכה לעבוד ולתמוך בתא המשפחתי בעוד הגבר ניהל את הכספים באופן חד-צדדי.