הבעל ניצל את אשתו העיוורת והבריח ממנה כספים - האישה פנתה לבית המשפט; מה קבעה השופטת?
השופטת: "האיש עשה ככל העולה על רוחו בכספים המשותפים, ללא ידיעתה או הסכמתה של האישה. נראה כי הוא ניצל את האמון המוחלט שנתנה בו האישה, תוך ניצול מוגבלותה"
הסכם ממון בית המשפט ביטל הסכם ממון ופסק חלוקה לא שוויונית: "הבעל נהג בחוסר תום לב והסתיר כספים". בפסק דין דרמטי שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, בראשות השופטת עפרה גיא, בוטל הסכם ממון בין בני זוג גרושים, שניהם בעלי מוגבלות ראייה, לאחר שנקבע כי הבעל פעל בחוסר תום לב קיצוני, הבריח כספים והסתיר מידע כלכלי מאשתו. השופטת החליטה לחלק את הזכויות הפנסיוניות באופן לא שוויוני לטובת האישה, תוך מתן פיצוי כספי משמעותי, והדגישה את מחויבות בית המשפט להגן על צדדים פגיעים במחלוקות רכושיות.
סיפור של אמון שהופר
בני הזוג, שנישאו ב-1992, חיו יחד כשלושה עשורים ללא ילדים משותפים, אך לגבר שלושה ילדים ממערכת יחסים קודמת. שניהם מתמודדים עם מוגבלות ראייה: האישה עיוורת לחלוטין, ואילו הגבר רואה באופן חלקי. ב-2002, כעשור לאחר החתונה, הם חתמו על הסכם ממון שאושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. ההסכם קבע כי כל הנכסים, הכספים והזכויות – מדירות וחשבונות בנק ועד פוליסות ביטוח וזכויות סוציאליות – יהיו משותפים, גם אם רשומים על שם אחד מהם בלבד. הוא גם חייב את הצדדים להפקיד את כל ההכנסות לחשבון בנק משותף, לא לפתוח חשבונות נפרדים ללא הסכמה, וכלל התחייבות של הגבר לצרף את האישה כשותפה לחשבון הבנק האישי שלו. ההסכם נועד להבטיח שיתוף ושקיפות, תוך התחשבות במגבלות הראייה של הצדדים, ובמיוחד בעיוורון המלא של האישה, שהגביל את יכולתה לעקוב אחר הכספים בעצמה.
הדברים התחממו ביולי 2022, כאשר הגבר פתח תביעה לאיזון משאבים, ודרש מחצית מהרכוש שנצבר במהלך הנישואים ורשום על שם האישה. הוא הסתמך על הסכם הממון, שלטענתו הפך לבלתי ניתן לערעור לאחר 20 שנה ללא ערעור. האישה, לעומת זאת, ביקשה לבטל את ההסכם, בטענה שהגבר הפר אותו שוב ושוב, ניהל את הכספים בחשאיות, הבריח כספים והשתמש בהם לצרכים אישיים, תוך ניצול העובדה שהיא לא יכולה לראות ולא הייתה מעורבת בניהול הכספים. היא סיפרה כי נתנה בו אמון מלא, אך גילתה שהוא ניהל חשבונות נפרדים, לא הפקיד הכנסות לחשבון המשותף ומשך סכומים גדולים ללא ידיעתה.
טענות הצדדים: האם הגבר ניצל את אשתו?
האישה טענה שההסכם נחתם תחת לחץ, כשהגבר ניצל את מצוקתה הכלכלית ואת עיוורונה המלא כדי לכפות עליה תנאים שמטרתם לנשל אותה מזכויותיה. היא ציינה כי לא יכלה לעקוב אחר הפעילות הכלכלית של התא המשפחתי, והסתמכה עליו לחלוטין. בין ההפרות שייחסה לו: אי-העברת הכנסות לחשבון המשותף, ניהול חשבונות נפרדים, משיכת עשרות אלפי שקלים ללא הסכמתה, ותמיכה כספית בילדיו ממערכת יחסים קודמת על חשבון התא המשפחתי. היא טענה שההתנהלות הזו שברה את בסיס ההסכם, שהיה אמור להתבסס על שיתוף ושקיפות.
- יזם מנוסה: הסכמי הממון והגירושים - למראית עין
- העליון: ניתן לחלק גם נכסים מלפני הנישואים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הגבר, לעומת זאת, טען שההסכם תקף וחלוט, ושהוא פעל לפיו. הוא דרש חלוקה שוויונית של הרכוש, כולל זכויות סוציאליות ופנסיוניות, וטען שהאישה לא הציגה ראיות מספיקות להפרות מצדו. לדבריו, ההסכם משקף את רצונם המשותף מ-2002, ואין בסיס לבטלו.
השופטת עפרה גיא צללה לעומק הראיות – מסמכים בנקאיים, עדויות הצדדים ודוחות פיננסיים – והגיעה למסקנות חדות. היא קבעה שהגבר הפר את הסכם הממון באופן שיטתי ומתמשך, תוך הפגנת חוסר תום לב קיצוני. "האיש עשה ככל העולה על רוחו בכספים המשותפים, ללא ידיעתה או הסכמתה של האישה", כתבה, והוסיפה: "נראה כי הוא ניצל את האמון המוחלט שנתנה בו האישה, תוך ניצול מוגבלותה."
הממצאים כללו: סירוב לצרף את האישה כשותפה לחשבון הבנק האישי שלו, בניגוד להתחייבותו; אי-הפקדת הכנסותיו לחשבון המשותף, תוך שימוש בכספים לצרכים אישיים, כולל תמיכה בילדיו; הסתרת מידע על היקף הכנסותיו ופעילותו; משיכת סכומים של עשרות אלפי שקלים מהחשבון המשותף ללא ידיעת האישה; החלטה חד-צדדית להפסיק לעבוד, בעוד האישה המשיכה לעבוד ולצבור זכויות סוציאליות, מה שהגדיל את הפער הכלכלי ביניהם.
- הפשרה בפרשת אי.די.בי: שטרום סיים - נוחי נותר לבד
- הבת דרשה לשמש אפוטרופוסית - מה קבע ביהמ"ש?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"
השופטת הדגישה כי הפרות אלה, שנמשכו שנים, שברו את היסודות של ההסכם – שיתוף ושקיפות – והפכו אותו לבלתי תקף. היא התחשבה במיוחד בעיוורונה המלא של האישה, שהפך אותה לפגיעה במיוחד לניצול, וקבעה כי התנהלות הגבר מצדיקה ביטול ההסכם.
ההחלטה: חלוקה לא שוויונית ופיצוי כספי לאישה
לאחר שביטלה את הסכם הממון, השופטת הפעילה את החריג בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, שמאפשר חלוקה לא שוויונית של רכוש כאשר חלוקה שווה תהיה לא צודקת. היא החליטה: הזכויות הפנסיוניות, שנצברו בעיקר בזכות עבודתה המתמשכת של האישה, יחולקו כך ש-70% יועברו לאישה ו-30% לגבר, כהכרה בתרומתה הכלכלית ובפגיעה שנגרמה לה. שאר הרכוש המשותף, כולל כספים בחשבון הבנק המשותף ו-20,000 אירו שהוחזקו בכספת בבית, חולק שווה בשווה.
הגבר חויב לשלם לאישה 430,000 שקל כפיצוי על הפער בשווי נכסי המקרקעין שנרשמו על שמו. בנוסף, הוא נדרש לשלם הוצאות משפט בסך 30,000 שקל, כהשתקפות של התנהלותו הבלתי הוגנת. השופטת הסבירה שהחלוקה הלא שוויונית נועדה לתקן את העוול שנגרם לאישה, שהמשיכה לעבוד ולתמוך בתא המשפחתי בעוד הגבר ניהל את הכספים באופן חד-צדדי.
- 1.קלי 20/04/2025 18:10הגב לתגובה זוכול הכבוד לשופטת. יושר הכי חשוב
.jpg "חוזה")
הבת דרשה לשמש אפוטרופוסית - מה קבע ביהמ"ש?
בתו של אדם בן 77 טענה כי אביה סובל מדמנציה, וכי אחיה לחצו עליו לבטל את ייפוי הכוח המתמשך שמינה אותה לקבל החלטות עבורו. בית המשפט בחן כמה חוות דעת של מומחים, ואף שמע את האיש עצמו בדלתיים סגורות - וקבע כי אין למנות לו אפוטרופוס: "יש לכבד את רצונו של האדם
ולשמור על חירותו", כתבה השופטת בהכרעת הדין שלה
בית המשפט לענייני משפחה בקריות הכריע באחרונה במקרה רגיש במיוחד הנוגע לאדם בן 77, אלמן, המתגורר בבית אבות. אחת מבנותיו ביקשה למנות אותה כאפוטרופוס על ענייניו האישיים והרכושיים, בטענה שאביה סובל מירידה קוגניטיבית ואף אובחן כחולה דמנציה. לדבריה, אחיה לחצו על האב לבטל את ייפוי הכוח המתמשך שערך לטובתה. מנגד, יתר האחים התנגדו נחרצות וטענו כי האב כשיר לקבל החלטות בעצמו, וכי מאחורי בקשת האחות עומדת מטרה של שליטה וניסיון להתעשר על חשבון רכושו של האב. השופטת שירי היימן נדרשה לשאלה האם יש למנות לאדם אפוטרופוס, או שמא יש להותיר בידיו את חירותו לקבל החלטות. הכרעתה משרטטת קווים ברורים לגבי האיזון העדין בין שמירה על טובתו של אדם מבוגר לבין כיבוד רצונו וזכויותיו.
המבקשת, בתו הבכורה של האיש, טענה כי מצבו הרפואי הידרדר מתחילת 2023, וכי כבר במרץ באותה השנה ערך לטובתה ייפוי כוח מתמשך כדי להבטיח שתוכל לדאוג לו ללא צורך בהליכים משפטיים ומבלי להיאבק מול אחיה. בנובמבר 2024, כך לדבריה, ביטל האב את ייפוי הכוח, אך לא מיוזמתו אלא בעקבות לחץ שהופעל עליו על ידי יתר ילדיו. עוד הוסיפה הבת כי אביה מקבל החלטות שאינן לטובתו: החלפת מטפל סיעודי, המרת שעות טיפול בכסף, שינוי מיופה כוח בביטוח הלאומי ואף סירוב לצאת מבית האבות לטיפולים רפואיים שהיא קבעה לו. "האדם אינו מסוגל להבין את משמעות המסמכים עליהם הוא חותם", כתבה בבקשה, וביקשה לאסור על חתימתו על מסמכים נוספים. במהלך הדיון אף הציעה המבקשת כי ימונה גוף חיצוני כאפוטרופוס, אם לא היא עצמה, תוך שמירה על האינטרס של אביה. היא הטילה ספק באמינות חוות הדעת הפסיכיאטרית שהציגו אחיה, וטענה כי, "ד"ר גרינברג הסתמכה על נתונים חלקיים ומגמתיים".
האחים מצדם, טענו כי הבקשה חסרת בסיס וכי אביהם אינו זקוק כלל לאפוטרופוס. לטענתם, מאחורי המהלך עומד ניסיון חוזר של אחותם לשלוט בחיי ההורים. הם אף הזכירו מקרה מן העבר, שבו פעלה המבקשת מול אמם המנוחה בדרך דומה, עד שבית המשפט הוציא נגדה צו הגנה שהורה להתרחק מהאם. לטענת האחים, "האחות מפעילה לחצים על האב ופוגעת בחייו", וכי מדובר ב"דפוס התנהגות חוזר ונשנה". לדבריהם, חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מצביעות על כך שהאב סובל מירידה קוגניטיבית קלה בלבד, אך תפישת המציאות שלו תקינה, כושר השיפוט שלו במצב טוב והוא מסוגל לנהל את ענייניו.
חוות הדעת הרפואיות: ירידה קוגניטיבית אך לא אי־כשרות
בפני בית המשפט הוצגו ארבע חוות דעת רפואיות. הראשונה, פסיכיאטרית מ-2023, קבעה כי האב "בשלבים ראשונים של תהליך דמנטי" אך כשיר לחתום על צוואה וייפוי כוח מתמשך. חוות דעת גריאטרית נוספת מאותה שנה הצביעה על "תמונה של דמנציה מלווה בהפרעות התנהגות", אך גם היא לא המליצה על מינוי אפוטרופוס. שתי חוות הדעת שהציגו האחים, מ-2024, חיזקו את התמונה: ד"ר נפאע ציין כי מדובר ב"דמנציה בדרגה קלה", אך הדגיש כי "האדם יכול לקבל החלטות על עצמו אם כי תשוש מבחינה תפקודית". ד"ר גרינברג קבעה כי ציון המבחן הקוגניטיבי של האב היה 27 מתוך 30, וכי "יש לו יכולת קוגניטיבית מספקת לחתום על מסמכים משפטיים, בוחן מציאות ושיפוט תקינים". בית המשפט קבע כי אף אחת מהחוות לא מצביעה על צורך במינוי אפוטרופוס. "בכולם צוין תהליך דמנטי קל וירידה קוגניטיבית שאינה עולה כדי אי כשרות", כתבה השופטת היימן.
- בעלים של חברה בן 50 חטף אירוע מוחי - איך למנוע מהחברה לקרוס?
- הבעיה הגדולה של רילוקיישן - מה קורה כשאחד מבני הזוג רוצה לחזור ואיך מחלקים את הרכוש כשנפרדים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העמדה המקצועית המשמעותית ביותר היתה של עובדת סוציאלית לסדרי דין, שנפגשה עם האב, שוחחה עמו ואספה מידע ממוסדות שונים. בתסקיר שהוגש בינואר 2025 נכתב כי, "מדובר בקשיש עם תחילתה של ירידה קוגניטיבית קלה ולאור מצבו הרפואי כיום התרשמתי כי הוא אינו זקוק למינוי אפוטרופוס בעבורו". העובדת הסוציאלית הוסיפה כי, "שיפוטו ובוחן המציאות שלו תקינים", וציינה כי מצבו אף השתפר לאחר שהופסקו תרופות מרובות שנטל בעבר. גם עובדת סוציאלית המתמחה באלימות במשפחה, שטיפלה במשפחה בעבר, העידה כי כיום מצבו של הקשיש יציב, וכי הוא צלול יותר משהיה בעבר.
תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"
שני זוגות שטסו במסגרת טיול מאורגן למרוקו נאלצו להמתין שעות ארוכות בשדה התעופה במדריד לאחר שהחמיצו את טיסת ההמשך. בית המשפט לתביעות קטנות פסק להם פיצוי כספי מסוכנות הנסיעות על תכנון לקוי של לוח הטיסות, והערעור שהגישה הסוכנות נדחה. השופט קבע כי על סוכנות
הנסיעות מוטלת אחריות ישירה כלפי לקוחותיה לתכנון סביר של מסלול הנסיעה, גם אם התקלה נגרמה בשל מדיניות חברת התעופה
האירוע שבמרכז התביעה הבאה התרחש במהלך טיול מאורגן למרוקו שנמכר על ידי סוכנות הנסיעות דיסקברי טיול עולמי. החבילה כללה טיסה עם איבריה דרך מדריד, ומשם טיסת המשך לטנג'יר. אלא שבפועל, עם הנחיתה במדריד, התברר לנוסעים כי עליהם לאסוף את המזוודות, לבצע מחדש צ'ק אין ולחצות בין טרמינלים מרוחקים בעזרת רכבת פנימית. פרק הזמן שהוקצב לקישור בין הטיסות התברר כבלתי מספיק, והקבוצה החמיצה את הטיסה שהוזמנה. רק לאחר המתנה של שמונה שעות הצליחה הסוכנות להזמין עבורם טיסה חלופית, שהביאה את הנוסעים ליעד באיחור של כחצי יום.
בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתם של שני זוגות מהקבוצה, שטענו כי אבד להם חלק משמעותי מהטיול, נגרמו להם הוצאות מזון ושתייה, ונוספה לכך עוגמת נפש בשל ההמתנה הארוכה בשדה התעופה. בפסק הדין נכתב כי "הנתבעת היא מתכננת הטיול ומי שהוציאה אותו אל הפועל, לרבות תכנון הטיסות. הנתבעת אמונה אף על תכנון נכון של מקטעי הטיסה באופן שבו יעמוד בפני הנוסעים זמן מספיק לעלות על טיסת ההמשך, אך בדיעבד התברר כי התכנון כאמור כשל".
עוד ציין בית המשפט כי הסוכנות לא הציגה כל ראיה לטענותיה שלפיהן מדובר בהחלטה חריגה של חברת התעופה. "לא ברור כיצד אין מידע מסוג זה מצוי בידי סוכנות כגון הנתבעת, שזהו עיסוקה וזו מומחיותה, ולא לשווא הזמינו התובעים טיול מאורגן בידי מי שמוכשר בכך", נכתב בפסק הדין שפורסם. הסוכנות חויבה לשלם לכל זוג פיצוי של 2,000 שקל ועוד הוצאות משפט.
מה טענה הסוכנות
על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הסוכנות טענה כי בית משפט הראשון החיל עליה חובות המוטלות על חברות תעופה בלבד, בניגוד לחוק שירותי התעופה. לטענתה, היא אינה מפעילת טיסה אלא "נותן שירותי סוכנות נסיעות", ולכן היא לא מחויבת לספק מזון ומשקאות בעת עיכוב או לשאת באחריות לתכנון הטיסות מעבר למסגרת החוקית. עוד טענה החברה, כי לפי נהלי שדה התעופה במדריד די היה בפרק זמן של 55-45 דקות לקישור בין הטיסות, ולכן לא ניתן היה לצפות את התקלה.
- בריטניה מזהירה מפני הגעה לישראל ומשגרת מטוסי קרב למזרח התיכון
- המפונים התפנו, התיירים לא הגיעו ומלונות דן צנחו ל-21 מיליון שקל בהפסד תפעולי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט גד גדעון, שדן בערעור, דחה את טענות הסוכנות. בפסק הדין המחוזי נקבע כי סוכנות נסיעות אינה מתפקדת רק כמתווכת בין הלקוח לחברת התעופה, אלא חלה עליה חובה חוזית ונזיקית כלפי הלקוחות. השופט הדגיש בהכרעתו כי, "כמי שתכננה את הטיול כולו והוציאה אותו לפועל, חלה על המבקשת חובה לפעול באופן מקצועי ולתכנן את לוח הזמנים בזהירות ובסבירות". לדבריו, מכיוון שלא התרחש עיכוב בטיסות עצמן אלא החמצת הקישור בשל פרק זמן קצר מדי, האחריות נופלת על מי שתכנן את מסלול הטיול - כלומר הסוכנות.
