באולם בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, מול השופטת הבכירה שושנה ברגר, התבררה בשנים האחרונות פרשה טעונה בין שני בני זוג לשעבר. הסיפור, שאולי נראה בתחילתו כעוד סכסוך ממושך של גירושים, הסתבך והלך כשהבעל לשעבר, יזם בעל ניסיון רב בעסקים, טען שהסכמי הממון שנחתמו בינו לבין אשתו אינם אלא חוזים פיקטיביים. אבל כשהמציאות נבחנת בעדשת בית המשפט, הטענות לא תמיד עומדות במבחן.

הצדדים נישאו ב-2003, ובמהלך שנות נישואיהם נולדו להם שלוש בנות. לאורך השנים, הם חתמו על שלושה הסכמים: הסכם ראשון ב-2005, הסכם ממון ב-2014, והסכם גירושים ב-2016. כל אחד מההסכמים הללו אושר כדין על ידי בית משפט או בית דין דתי, וניתן להם תוקף של פסק דין.

על פניו, נראה היה שהשניים הסדירו את יחסיהם ואת חלוקת רכושם בצורה שקולה והדדית. אלא שכמה שנים לאחר מכן, עם כניסתו של הבעל להליך פשיטת רגל, החל גלגל ההתרחשויות להתהפך. התובע פנה לבית המשפט בטענה שההסכמים נכפו עליו תוך הטעיה, עושק, טעות חמורה, ואף טען שמדובר בהסכמים למראית עין בלבד. לגרסתו, גרושתו ניצלה את מצבו הנפשי והכלכלי כדי לקדם את מטרותיה ולשמר את הרכוש בידיה.

"לא הזמנת את עורך הדין להעיד. למה?" - "לא יודע"

בית המשפט נדרש לבחון ארבע עילות מרכזיות שעליהן ביסס הבעל את תביעתו: הטעיה, עושק, טעות וחוזה למראית עין. אחת אחרי השנייה נדחו הטענות, כשברקע נפרשת תמונה של אדם פעיל, עצמאי ובעל ניסיון עשיר, שאינו משתלב כלל עם התיאור של נעשק או מוטעה. כבר בתחילת פסק הדין, הציבה השופטת ברגר את הכלל: "על המבקש לבטל הסכם אשר אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין לעמוד בנטל ראיה גבוה במיוחד". לא מדובר רק בהסכם רגיל, אלא בהסכם שנבדק, הוסבר, אושר ונחתם בפני שופט. הדרישה המשפטית מחייבת שכנוע מעבר לספק סביר שמשהו מהותי באמת השתבש בכריתתו.

• איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
• מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ואילו במקרה שלפנינו? השופטת קובעת בפסקנות: "שוכנעתי כי התובע בחר לחתום על ההסכמים מתוך הסכמה ורצון חופשיים, ותוך הבנה ברורה באשר למשמעות ההסכמים". יתרה מזאת, התובע לא הביא לעדות את עורך הדין שערך את ההסכמים – עדות שהיתה עשויה לשפוך אור על הנסיבות שבהן נחתמו. בחקירה נשאל מדוע לא זומן אותו עורך דין, והשיב בפשטות: "לא יודע".

אחת הטענות המרכזיות של התובע היתה שההסכמים נכפו עליו בתקופות של קושי נפשי וכלכלי. אך עדותו עצמה היא זו שסתרה את הטענה. במהלך חקירתו בבית המשפט, סיפר התובע בגאווה על פעילותו הענפה בעולם העסקי - החל מהקמה וניהול של שמונה חברות, דרך תשלום משכורות של מיליון ש"ח לחודש לעובדיו, ועד פעילות רחבת היקף שנפרשה על פני הארץ כולה.

"לפעמים העסק מתחיל לפעול טוב... זו היתה חברה בפריסה ארצית עם שמונה סניפים", תיאר. על רקע דברים אלה, ציינה השופטת: "בנסיבות אלו, לפיהן התובע היה איש עסקים שניהל חברות רבות... קשה להלום כי יש ממש בטענתו לפיה חתם על ההסכמים מבלי להתעמק בהם". הטענה שלפיה לא קרא את ההסכמים נדחתה, ולו רק בשל העובדה הפשוטה שאדם מסוגו של התובע - יזם מנוסה שמנהל עסקות בסכומים גבוהים - לא יכול לטעון בביטול שהחוזה עבר מול עיניו מבלי שהתעמק בו.

• חופשת לידה ומלחמה: החלטה חשובה בהליכי היטל השבחה
• ביטול כתב האישום בפרשת מצלמות המהירות נותר על כנו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

הכסף מההורים, הדירה של האשה

נקודה חשובה שעלתה בדיון היא מקור הכסף שהושקע בנכסי המשפחה. הנתבעת טענה שהרכוש, ובעיקר הבית, נבנה ונרכש בסיוע ניכר מהוריה. בעדותה ציינה כי משפחתה העבירה לה סכומים נכבדים במהלך השנים, סכומים שהגיעו גם לאחר הגירושין: "ההורים שלי תמיד עזרו לי כלכלית... הם היום עדיין עוזרים לי".דבריה נתמכו גם בלשון ההסכמים עצמם. כך למשל נכתב בהסכם השני: "בית שבנו הצדדים בעזרת הורי האישה". ובהסכם הגירושין: "האישה תהיה זכאית לקבל את מלא התמורה לכיסוי הסכומים המגיעים לה ולהוריה".

פרט נוסף שעמד לרעת התובע הוא העיכוב בהגשת התביעה. ההסכם האחרון נחתם ב-2016, ואילו התביעה הוגשה רק חמש שנים לאחר מכן, ב-2021. השופטת עמדה על השיהוי הזה כעל אלמנט מהותי: "לא ניתן להתעלם מהשיהוי... לאחר שהוא קיבל את מה שההסכם העניק לו... פעל על פיו, ולא שילם מזונות לבנותיו". ואכן, במהלך עדותו אישר התובע כי לא העביר מזונות לחשבון גרושתו במשך שנים. "לא עבר שום סכום כסף מהחשבון שלך לחשבון של הנתבעת?" נשאל, והשיב: "לא".

אחת הטענות המורכבות בתיק נגעה לכך שמדובר ב"חוזה למראית עין", כלומר חוזים שכלפי חוץ נראו כתקפים, אך בפועל הצדדים לא התכוונו לקיימם. אלא שבית המשפט קובע: "לא הוכח בפניי כי בין הצדדים לא נחתמו הסכמים שמה שנכתב בהם שונה ממה שהיה אמור להתבצע בפועל". בית המשפט הזכיר גם הלכה קודמת, שלפיה, "בחוזה למראית עין אין צד אחד מרמה או מטעה את הצד האחר. שני הצדדים כאחד הסכימו". ואם התובע טוען שהוטעה - ממילא אינו עומד בהגדרה של הסכם פיקטיבי.

והעושק? לא התקיים

לבסוף, בית המשפט בחן האם ייתכן שמדובר במקרה של עושק - מצב שבו אחד הצדדים ניצל חולשה של האחר כדי לכפות עליו הסכם מקפח. גם כאן, נפסק כי לא התקיימו התנאים: לא הוכח שהתובע היה במצוקה קשה, לא צורפו חוות דעת רפואיות, ולא הובאו עדים לתמוך בגרסה. מה שכן הוכח, כך לפי השופטת, הוא שהתובע חתם על ההסכמים "מתוך מודעות, רצון והסכמה".

פסק הדין שזור בציטוטים מפסיקה קודמת שנועדה להדגיש את עמדת בית המשפט בנוגע לסופיות הסכמים שנחתמים ומאושרים כדין. בין היתר הוזכרו דברי השופטת בן פורת, שלפיהם, "אם נגרוס אחרת תתרוקן מתוכנה הדרישה לאישור כזה, הבא לפי עצם טיבו וטבעו להבטיח שבני הזוג יבינו היטב את תוכן ההסכם ויסכימו לו מרצון".

בית המשפט דחה את התביעה על הסף. מעבר לכך, חויב התובע בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 15 אלף שקל בתוספת מע"מ. השופטת ברגר ציינה כי שיקלה את היקף העבודה שהושקעה בתיק, מספר הישיבות שנערכו והיקף המסמכים שהוגשו, בהם תצהיר של 168 עמודים וסיכומים של 16 עמודים. בסיום היא כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "לא נעלמו מעיני טענותיהם הנוספות של הצדדים... די במה שפורט לעיל, כדי לבסס את התוצאה".

מה הופך הסכם ממון בין בני זוג ל"בעל תוקף מיוחד" מבחינת החוק?

הסכם ממון דורש, לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, לא רק חתימה של שני הצדדים, אלא גם אישור של בית משפט או נוטריון (במקרים מסוימים גם דיין או עורך נישואים מוסמך). אישור זה נועד לוודא שהצדדים מבינים את משמעות ההסכם, חותמים מרצון ולא מתוך כפייה, ושמדובר בהסכמה מושכלת. לכן כשהסכם כזה מקבל גם תוקף של פסק דין, בית המשפט רואה בו תוצר משפטי חזק במיוחד, כמעט "חסין ביטול", למעט חריגים נדירים.

למה בכלל מישהו ירצה לטעון שהסכם ממון היה למראית עין? מה עומד מאחורי זה?

טענה להסכם "למראית עין" נועדה לקעקע את מה שנראה כלפי חוץ כהסכם תקף, בטענה שלמעשה שני הצדדים כלל לא התכוונו לקיים אותו. בפועל, מדובר בדרך לעקוף התחייבויות שנראות לא נוחות, לעיתים שנים לאחר החתימה. טענה כזו נפוצה במיוחד כשיש שינוי נסיבות (כמו פשיטת רגל, שינוי במצב הכלכלי או המשפחתי), והיא מבקשת מהשופט "לקרוא בין השורות", כלומר לזהות פער בין מה שנאמר ונחתם לבין מה שכביכול התכוונו לו באמת.

האם יש משמעות לכך שהתובע הוא יזם מנוסה? למה זה עלה בכלל?

כן, יש לכך חשיבות משפטית גבוהה. ככל שאדם הוא משכיל, עצמאי, מבין עניינים, בעל ניסיון משפטי או עסקי, כך פוחת הסיכוי שבית המשפט יאמין שטעה, הוטעה או נוצל בעת כריתת חוזה. במקרה הזה, התובע תיאר את עצמו כיזם עם שמונה חברות בפריסה ארצית, מנהל עובדים ומבצע עסקות משמעותיות - עובדה שסתרה את הטענות שלו לחולשה, מצוקה או תמימות. כך, בית המשפט קבע שמדובר באדם שלא רק ידע להבין חוזה, אלא אף הבין הרבה יותר מזה.

האם העובדה שהתובע עזב את הארץ ולא שילם מזונות השפיעה על התוצאה?

בהחלט. ההימנעות ממילוי התחייבויותיו לאורך שנים, כמו תשלום מזונות, והעובדה שעזב את הארץ מבלי ליידע את גרושתו או להיפרד מבנותיו, פגעה באמינותו. העובדות האלה שיקפו לבית המשפט לא רק את חוסר התיאום מול גרושתו, אלא גם את העובדה שהתנהל לפי תנאי ההסכם מבלי לערער עליו בזמן אמת, ורק שנים לאחר מכן, כשהסתבך כלכלית, בחר לערער עליו.

האם תביעה כזו, לביטול הסכמים מאושרים, היא תביעה נפוצה?

לא, ולא רק שהיא לא נפוצה, גם כשהיא מוגשת, בתי המשפט מקבלים אותה במשורה רבה. הטענה נגד הסכמים שאושרו כדין נחשבת לרוב "ירי בנגמ"ש המשפטי", משום שהיא דורשת מהמערכת להטיל ספק לא רק בכוונות הצדדים, אלא גם בהליך המשפטי שאישר את ההסכם. לכן, נדרש להציג ראיות יוצאות דופן כדי לשכנע שההסכם היה פגום מלכתחילה.

האם יש הבדל בין ביטול הסכם "רגיל" לבין הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין?

כן, הבדל מהותי. הסכם "רגיל" בין צדדים ניתן לתקיפה בקלות יחסית על בסיס דיני החוזים (כמו טעות, הטעיה, כפייה וכו'). לעומת זאת, הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, בייחוד בהקשרים של משפחה, נהנה ממעמד משפטי גבוה, המחייב את הצדדים לוודאות וסופיות. ביטולו מצריך לא רק הוכחת עילת פגם, אלא עמידה בנטל ראיה כבד מהרגיל.

מה ניתן ללמוד מפסק הדין הזה לגבי עריכת הסכמים זוגיים?

ראשית, חשוב להבין על מה חותמים. מי שחותם על הסכם ממון, גירושים או כל הסכם אחר, צריך לוודא שההסכם מובן לו ושלא יוכל לטעון בעתיד שהוטעה. שנית, כדאי להיוועץ בעורך דין נפרד לכל צד, ולהביא לעדות בעתיד את אותם אנשי מקצוע אם מתעוררת מחלוקת. ושלישית, יש להבין שבית המשפט מתייחס להסכמים שאושרו כאל התחייבות לכל דבר ועניין, ולא כאל טיוטה פתוחה לפרשנות עתידית.

במקרה דומה, רגע לפני שבני הזוג התחתנו ב-2008, לקח הגבר את בת זוגו אל משרדו של נוטריון. הם ישבו שם יחד, עם מסמך שכבר הודפס מראש. לדבריה, היא לא קיבלה זמן לקרוא אותו באמת, ורק חתמה, כי בן הזוג אמר שזה "עניין פורמלי" שקשור רק לרכוש של אביו. שנים אחר כך, אחרי גירושים מתוחים וארבעה ילדים משותפים, אותה אשה חזרה למסמך ההוא - וגילתה, לטענתה, דבר שונה לגמרי. היא הגישה תביעה לביטול ההסכם. בני הזוג הכירו ב-1998 ולאחר כשנתיים התחתנו. עוד לפני החתונה, הם ערכו כאמור הסכם ממון. ההסכם נוסח, לדבריהם, בידי עורך דין מטעם הבעל לעתיד, ואושר על ידי נוטריון. התובעת חתמה עליו – אך לדבריה, היא לא עשתה זאת מתוך הבנה מלאה של תוכנו. רק לאחר שהיחסים עלו על שרטון והגיעו לפרידה וגירושים, היא בחנה את ההסכם מחדש. בתביעה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, והגיעה להכרעה באפריל האחרון, טענה האשה כי חתמה על ההסכם מבלי להבין אותו באמת, וכי הוצג בפניה כהסכם שעיקרו החרגת רכושו של אביו של הנתבע, ולא כאמצעי נרחב להפרדה רכושית כוללת ביניהם. "מעולם לא ידעתי על מה חתמתי באמת", היא אמרה. "הוא אמר שזה רק כדי להגן על הירושה מאביו. לא היה לי עורך דין משלי. לא קיבלתי הסבר. לא העתק. לא כלום. הוא פשוט ביקש שאחתום".