
צילום: Towfiqu barbhuiya on Unsplash
כמה צריכה לחסוך לפרישה עובדת ישראלית לעומת עובדת הולנדית?
מדוח מדד פערי הפנסיה של UBS עולה כי בחלק מהמדינות הפרשות המעסיק לפנסיה לא מספיקות לשמירה על רמת חיים סבירה לאחר הפרישה - ביפן צריך לחסוך עוד 93% מהשכר, בהולנד כמעט ואין צורך בחיסכון נוסך, וכמה מהשכר צריך להפריש בישראל?
תוחלת החיים בעולם עולה, זו כמובן תופעה מבורכת אך כזו שמביאה איתה אתגרים, בין היתר מהבחינה הפיננסית כאשר השאלה המרכזית היא איך ניתן לשמר רמת חיים מספקת לאחר הפרישה, כשתקופת הפנסיה עולה ככל שעולה תוחלת החיים? מערכות הפנסיה של המדינות השונות נדרשות להתאים את עצמן למציאות החדשה, תוך שמירה על איזון כלכלי ויכולת לספק קצבה מספקת לגמלאים, אך מדוח מדד פערי הפנסיה הבינלאומי של UBS, אשר מנתח מערכות פנסיה מ-25 מדינות, עולה שהחיסכון הוולונטרי הוא גורם מכריע לשמירה על רמת חיים טובה לאחר הפרישה. עבור רוב העובדים, החיסכון הפנסיוני אינו מספיק לבדו, ויש צורך להוסיף לחיסכון מההכנסה השוטפת כדי להבטיח עתיד כלכלי יציב בשנים שלאחר הפרישה.
ההבדלים בין המדינות השונות
מנתוני המדד עולה כי במדינות שונות החיסכון הנדרש כדי לשמור על אורח חיים שגרתי בפנסיה משתנה. לדוגמה, באמסטרדם כמעט ואין צורך בחיסכון פרטי, בעוד שבטוקיו נדרש לחסוך 93% מהשכר בשביל לשמור על רמת חיים סבירה אחרי הפרישה. לעומת זאת, בתל אביב עובדת צריכה לחסוך 57% מהונה השוטף, מה שמציב את ישראל בין המדינות שבהן נדרש חיסכון פרטי משמעותי, אך לא קיצוני כמו ביפן.