בשבוע שעבר גם לשוק "נמאס". יום אחד טראמפ מודיע שהמכסים על מקסיקו וקנדה עומדים לעלות וביום שלאחר מכן הוא משהה את הטלת המכסים בחודש. ואז הוטלו מכסים על סין תוך כדי שהוא מודיע שאולי הם יבוטלו אם יחל עימם משא ומתן. בהמשך, פורסמה הכוונה להטיל מכסים על אירופה, רק בשביל להשהות גם אותם. בעוד שעד כה, השוק הגיב בחיוב להודעות ההשהיה של הטלת המכסים, הרי שהשבוע נרשמו ירידות חדות שהן למעשה ביטוי של ירידה באמון במדיניות הכלכלית של הממשל החדש.

ככה זה כשיש הרבה יותר דיבורים מאשר מעשים. If you want to shoot, shoot, don’t talk. כל עוד ההצהרות לא יהיו מלוות במעשים, התנודתיות תימשך. כמיטב הקלישאה, השוק שונא אי ודאות ועכשיו הוא מקבל אותה במנות גדולות מאוד. זה משפיע לא רק על המשקיעים, אלא גם על כל המערכת הכלכלית. נתוני ה GDPNOW שאומדים את צמיחת הכלכלה לפי נתונים שוטפים ועמדו על שיעור של כ 3% עד תחילת פברואר, צנחו השבוע לקצב צמיחה שלילי של 2.4%-. אי הודאות החלה לחלחל גם לכלכלה הריאלית. מי שמצפה שהפד יבוא לעזרת הכלכלה, נכון להתאכזב לאחר שפאוול הצהיר בשבוע שעבר שהריבית אינה עומדת להשתנות עד שיתבררו ההשפעות של המדיניות הכלכלית של הממשל החדש. קודם שתהיה מדיניות.

עכשיו נחזור שבוע אחורה. השבוע הקודם הסתיים במופע האימים בבית הלבן בפגישת טראמפ-זלנסקי. האירוע הזה היווה את האישור הסופי לכך שהסדר העולמי החדש כבר כאן. מה שהיה כבר לא יהיה עוד. אין סנטימנטים, רק אינטרסים. אין יותר יחסי קח וקח או תן ותן. רק קח ותן. ומי שלא מבין שכך זה יהיה מעכשיו, יסבול (ירושלים, הדברים רלוונטיים גם לגבייך). שינויים טקטוניים של ממש. כאלו שעומדים להשפיע עלינו לעוד הרבה מאוד שנים. כבר כתבנו על כך לאחרונה. נא להתרגל. אבל ויש אבל גדול, לצד אלו שמפסידים, יש גם מרוויחים. אם מתחילת כהונתו של טראמפ, עלה החשש מצד בעלות הברית של ארה"ב ובעיקר מדינות אירופה מכך שארה"ב כבר לא תומכת בהן באופן אוטומטי, הרי שהפארסה בבית הלבן בשישי שעבר גרמה לאותן מדינות להבין שהן גם חייבות לפעול בתגובה לשינוי המדיניות הזה.

מאז תום מלחמת העולם השנייה ובאופן מואץ מסוף שנות השמונים (תום המלחמה הקרה), אירופה נהנתה מ"דיבידנד השלום". המשמעות של זה היא שארה"ב ערבה לביטחונה של אירופה, מה שאיפשר לאירופה להשקיע במקומות אחרים על חשבון תקציבי הביטחון. הגרף שמצורף למטה אשר לקוח ממגזין ה"אקונומיסט" מתאר את השינוי בתקציבי הרווחה והביטחון מ 1990 ועד 2023 ואת השינוי בתוצר. זו היתה אחת התקופות היפות בתולדותיה של אירופה. תקציבי הביטחון לא השתנו בכלל כי יש מי ששומר ואילו התקציבים שהתפנו הופנו לטובת רווחת האוכלוסיה בשיעור כפול מכפי שהיו בתחילת שנות התשעים. כיף לא נורמלי.

• סין נגד ארה"ב - איך מצליחה סין להגדיל ייצוא, למרות ירידה של 30% בייצוא לארה"ב
• ג'יימי דיימון: "כלכלת אירופה בבעיה אמיתית - ואם היא תיפול, כולנו נשלם את המחיר"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הסיטואציה הזו איפשרה לאירופאים לפרוח. מה זה לפרוח? סופר פריחה. התוצר של מדינות הגוש האירופי במונחי שווי כוח קניה עומד כיום על 28 טריליון דולר בשנה, טריליון אחד פחות מארה"ב וכפי שניתן לראות מהגרף, גדול לאין שיעור מרוסיה ובריטניה. אימפריה של ממש.

• נבאן עקפה את הציפיות בדוח הראשון כחברה ציבורית - למה המניה יורדת?
• אנבידיה רוכשת את Slurm ומעמיקה את האחיזה בתשתיות ה-AI
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אילון מאסק = 2 מיליון ישראלים = 1 מיליון אמריקאים

עם השנים ולצד פריחה כלכלית, החלו להופיע גם תופעות פחות חיוביות. אחת המשמעותיות שבהן היא שאירופה "התמכרה" לגב הביטחוני שהעניקה לה ארה"ב באופן מוחלט. מבחינת האירופאים היה חשוב הרבה יותר להשקיע במדיניות רווחה מאשר בתותחים. אפרופו תותחים, בשנות התשעים היו ברשות צבא גרמניה יותר מ 3,000 תותחים. כיום מספרם עומד על 120 (!!!) בלבד. זו דוגמה קטנה לצבא הולך ונעלם. בקיצור, האירופאים חיו בסוג של "שאנטי" שחסך להם את הצורך לחשוב על ההשלכות של ההתנהלות שלהם ועל השלכותיה העתידיות. ניוון וקיבעון מחשבתיים. מלחמת רוסיה – אוקראינה היתה סוג של קריאת השכמה מסויימת שאילצה את אירופה לחשוב מחדש על המדיניות הביטחונית שלה ובעקבותיה החל תהליך איטי של הגדלת התקציבים הביטחוניים. ואז הגיע טראמפ. ומאותו רגע הכל השתנה, אבל הכל, והאירופאים הבינו שנדרש שינוי דרמטי. השינוי הזה הגיע בשבוע שעבר כאשר גרמניה הודיעה על הקצאת סכומי עתק לצורך התחמשות והשקעה

נרחבת בתשתיות. גרמניה מתעתדת להשקיע עוד 60 מיליארד אירו מידי שנה למשך עשר השנים הקרובות ובנוסף סכום של חצי טריליון דולר יוקצו להשקעה בתשתיות תחבורה, אנרגיה חליפית ומוסדות ציבוריים. בנוסף, גרמניה הודיעה שתתבצע רפורמה במדיניות ההגירה (בוקר טוב גונתר) ובתשלומי האבטלה. המימון לתכניות האלו יגיע מצד גידול בהוצאה הציבורית, ומאחר וגרמניה נהנית מיחס חוב – תוצר של 62.8%, היא יכולה לעמוד בכך ללא שום בעיה.

ההשקעה התקציבית האדירה הזו אמורה להניע את הכלכלה הגרמנית שנמצאת כעת בנקודת שפל ולהגביר את הצמיחה. מיד לאחר ההודעה הדרמטית של גרמניה, נשיא צרפת, מקרון הודיע שמדינתו מוכנה להעניק מטרייה גרעינית למדינות הגוש מאחר ולדעתו "אירופה צריכה להיערך לתרחיש הגרוע ביותר". בוקר טוב גם לפרנסואה. זוכרים שביולי 2012 הצהיר נגיד הבנק המרכזי האירופי, דראגי שהבנק יעשה הכל על מנת למנוע את המשבר הפיננסי הקרב (whatever it takes)? זהו הרגע “whatever it takes” של המנהיגות הפוליטית.

טראמפ הוא קריאת ההשכמה הגדולה והטובה ביותר שאירופה יכולה הייתה לקבל. השינוי בסדר העולמי שמבצע טראמפ גרם לאירופה לפעול ובניגוד לאופיים (לפחות בעשורים האחרונים), לפעול מהר. שורה תחתונה, לאחר זמן רב שבו התעלמנו כמעט לגמרי מהשווקים באירופה, הגיעה העת לבחון את הפוזיציה הזו מחדש. על אף ביצועי היתר של השווקים באירופה מתחילת השנה ביחס לשוק האמריקאי, התמחורים של המניות האירופאיות עדיין סבירים. 

שוקי אירופה (ללא אנגליה) נסחרים כעת במכפיל עתידי של 15 לעומת מכפיל ממוצע של 13.5 ב 25 השנים האחרונות. בהתחשב בכך שקצב הצמיחה השנתי הממוצע של הגוש בתקופה הזו עמד על 1.3% ובהנחה שהצעדים שננקטים כעת יאיצו את הצמיחה, הרי שלהערכתנו יחס הסיכון – סיכוי בשוקי המניות באירופה כיום הוא אטרקטיבי למדי. יש סיכוי לא רע שבעוד כמה שנים נבין שנקודת הזמן הנוכחית מסמנת את תחילת "תור הזהב של אירופה"

הגדלת תקציב הביטחון לא תיעצר בגרמניה. הסדר העלמי החדש גורם למדינות רבות להפנים את השינוי ולאלץ אותן להגביר את התחמשותן. כל זה יוצר מירוץ חימוש שממנו ייהנו החברות הביטחוניות ולכן אלו מהוות רכיב משמעותי בתיק שלנו, הרבה מעבר למשקלן היחסי במדדים. להגדלת התקציבים יש השלכות לא רק על הצמיחה. הזרמת התקציבים והגדלת הגירעון תעלה גם את האינפלציה ולכן סביר להניח שגם הריבית לא תרד עוד. שוקי האג"ח באירופה כבר החלו להתאים את עצמם למצב החדש כאשר התשואות עלו בחדות בשבוע שעבר. זה אמנם החל בגרמניה, אבל מירוץ החימוש הגלובלי יניע את התשואות כלפי מעלה בכל העולם. Defence בכל העולם, גם בתיק האג"ח.