לא הותרו בניכוי הוצאות ללימודי משפטים לרואי חשבון
עמ"ה 164/01 אמיר מאיר ואח' נ. פקיד שומה טבריה
המערערים, שהם שלושה רואי חשבון ושותפים במשרד רואי חשבון, ביקשו לנכות מהכנסותיהם בשנות המס 1995 עד 1999 את ההוצאות שהוצאו על ידם בשנות המס הללו לצורך השגת תואר ראשון במשפטים.
המשיב לא הסכים לאשר ניכוי ההוצאות הללו מהכנסות המערערים בשנות המס הנ"ל, בטענה שהן מהוות יצירת יתרון מתמיד ולא שמירה על הקיים. המשיב תיאם הוצאות אלה בשומות לפי מיטב השפיטה.
לטענת המערערים יש להכיר בהוצאות הלימוד כהוצאות לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה). מכאן הערעור.
בית המשפט המחוזי בנצרת פסק
שאלת ניכוי הוצאות נדונה בסעיף 17 לפקודה, הקובע כי לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו הוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד.
הפקודה מכירה לצורך סעיף 17 רק בהוצאות הפירותיות, קרי ההוצאות הקשורות באופן ישיר לתהליך ייצור ההכנסה. ההוצאות האחרות, שאינן מוכרות, הן ההוצאות ההוניות המיועדות ליצירת ההון או המקור וגם להשבחתו.
ההוצאות הנוגעות לשימורו של המקור נדונות בסעיף 17(3) לפקודה. תוכרנה לא רק ההוצאות לתיקונו או שמירתו של הנכס הריאלי, אלא גם ההוצאות הדרושות לשם שמירתם של נכסים רוחניים או מופשטים, ובכלל זה הידע המקצועי.
הפסיקה מכירה בצידוק לנכות את ההוצאות הדרושות לשם שימור הידע המקצועי. מאידך, ההוצאות הכרוכות בלמידת מקצוע חדש, הן הוצאות הוניות שאינן מוכרות באשר הן יצרו את המקור.
לימודי תואר ראשון הם בבחינת רכישת מקצוע, יצירת המקור ועל כן ההוצאות שהיו כרוכות בכך לא יוכרו, בין כהוצאות שבפירות ובין כהוצאות שבהון.
לימודי המשפטים של המערערים לא רק שיפרו את הידע המשפטי שלהם, אלא הקנו להם מקצוע חדש במלוא מובן המילה. אין מקום אפילו להשוות בין הידע המשפטי המוקנה לרואה חשבון במסגרת לימודיו עם הידע המשפטי הנרכש לאחר ארבע שנות לימודים בפקולטה למשפטים. אין זו השלמת חומר אלא רכישת חומר חדש לגמרי בהיקף רב ללא כל השוואה.
בנסיבות מסוימות עשוי הידע המשפטי לסייע לרואה החשבון במלאכתו, במיוחד כשהסביבה העסקית נעשית תובענית ומתוחכמת יותר. לכן השתלמות בנושא משפטי פלוני, אפילו בהיקף רחב מאוד, עשויה להיחשב הוצאה מוכרת לרואה חשבון. אולם, לשם תפקוד נאות כרואה חשבון, אין הוא זקוק למלוא ההשכלה המשפטית הניתנת לבוגרי המכללות והאוניברסיטאות השונות.
אמנם, מקצוע המשפטן ללא התמחות והסמכה כעורך דין הוא בעל כושר קטן יותר ליצור הכנסה בהשוואה למשפטן שיש בידו גם רישיון לעסוק בעריכת דין, אך לא ניתן להכיר בהוצאות הלימוד של המערערים תוך קבלת התחייבות מפורשת כי לא ייגשו לבחינות ההתמחות או כי יפקידו את רשיונם בלשכת עורכי הדין.
הפיקוח על הסדר מעין זה הוא למעשה בלתי אפשרי והוא מטיל מעמסה בלתי מוצדקת על שלטונות המס.
המסקנה מכל האמור לעיל היא שלימודיהם של המערערים הם בבחינת יצירת יתרון מתמיד ולא שמירה על הקיים בלבד.
הערעורים נדחו. המערערים יחד חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.
ניתן ביום: 5.6.2005 בפני: כב' השופט נ. ממן.
ב"כ המערערים: עו"ד ע. אלדר; ב"כ המשיב: עו"ד רזניק.
.jpg)
קצבאות ביטוח לאומי - מה הסכום שתקבלו בעקבות ההצמדה?
הביטוח הלאומי מפרסם את עדכון הקצבאות לשנת 2026: קצבאות הנכות של אנשים עם מוגבלות קיבלו תוספת של 480 שקל בשנתיים בעוד הקצבאות של האזרחים הוותיקים הוסיפו עשרות שקלים בודדים
הביטוח הלאומי מפרסם את עדכון הקצבאות לשנת 2026, והמספרים מראים שוב את הפער בין הקצבאות שמוצמדות לשכר הממוצע במשק לבין אלו שמוצמדות רק למדד המחירים לצרכן. בעוד השכר הממוצע עולה ב-3.4%, המדד עלה בשיעור נמוך יותר של 2.4%.
כלומר מי שהקצבה שלו מוצמדת לשכר הממוצע במשק מרוויח, ומי שהקצבה שלו מוצמדת רק למדד נשאר מאחור. בשנים האחרונות השכר הממוצע במשק עלה מהר יותר ממדד המחירים, ולכן קצבאות הנכות, שירותים מיוחדים וילד נכה גדלו בצורה משמעותית. אנשים עם מוגבלות רואים תוספות של מאות שקלים בתוך שנתיים, ובחלק מהמקרים גם יותר. לעומת זאת, קצבאות כמו אזרח ותיק, הבטחת הכנסה ושארים כמעט שלא זזו. הן אמנם מתעדכנות לפי החוק, אבל העלייה קטנה, בעשרות שקלים בלבד, ולא באמת סוגרת את הפער מול יוקר המחיה.
קצבת נכות כללית בדרגת אי כושר השתכרות מלאה תעמוד מינואר הקרוב על 4,771 שקל, לעומת 4,556 שקל בשנת 2025. בתוך שנתיים מדובר בעלייה של כמעט 480 שקל, אחרי שב-2024 עמדה הקצבה על 4,291 שקל. נכה עם בן או בת זוג שאינם מקבלים קצבה יגיע לקצבה חודשית של 6,229 שקל, לעומת 6,024 שקל בשנה שעברה.
טבלת עדכון לקצבת נכות כללית:
- הורות 2026 - מדריך הזכויות המלא והמעודכן לגידול ילדים בישראל
- הביטוח הלאומי מעדכן גרסה לינואר 2026: מי יקבל יותר ומי יצא מופסד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם בעלי דרגות אי כושר חלקיות יראו תוספת. בדרגת אי כושר של 74% הקצבה תעמוד על 3,211 שקל, בדרגת 65% על 2,894 שקל ובדרגת 60% על 2,718 שקל. תוספת לילד, עד שני ילדים, תעמוד על 1,214 שקל לכל ילד.

כשהמילואים הופכים לעסק: הסחר הפיקטיבי שעולה למדינה מיליארדים
משלמים לספקים ב"ימי מילואים", קולטים מילואימניק רק כדי לקבל את השכר שלו ליחידה
זה מתחיל בטלפון. מפקד יחידה מתקשר למילואימניק ששכרו באזרחות גבוה במיוחד. "תקבל צו 8," הוא אומר, "אבל אתה לא צריך להתייצב. זה לטובת הקופה הקטנה של היחידה." המילואימניק מסכים, מקבל את התשלום היומי שלו, לפעמים עד 1,700 שקלים ליום, והכסף זורם ישירות לקופה של היחידה. לא היה שירות, לא הייתה נוכחות, אבל התשלום עבר. זו לא אגדה אורבנית צבאית, אלא מציאות שהתרחשה ומתרחשת ברחבי צה"ל, ועולה למדינה סכומי עתק.
מאז פרוץ המלחמה, כשתקופות המילואים התארכו והזימונים התרבו, הפכה הפרקטיקה הזו לשיטתית יותר. מפקדים לומדים לזהות את בעלי השכר הגבוה ביחידותיהם. הם יודעים מי מרוויח 30,000 שקל בחודש ומי מגיע ל-50,000. והם מבינים שזימון של אדם כזה, גם ללא התייצבות בפועל, יכול להזרים לקופה הקטנה של היחידה מאות אלפי שקלים בשנה. הכסף משמש למימון אירועים חברתיים, לרכישת ציוד שהתקציב הרגיל לא מכסה, ולפעילויות שונות שמשפרות את מורל היחידה. נשמע תמים? אולי. אבל כשמסתכלים על התמונה הרחבה, זה הופך לניצול כספי ציבור.
המחיר האמיתי: עשרות מיליארדי שקלים
העלויות מדהימות. מאז תחילת המלחמה, המדינה ועד היום ההוצאות בגין מילואימניקים ונלוות עלו על 100 מיליארד שקל. העלות הכלכלית האמיתית גבוהה הרבה יותר. כשמביאים בחשבון את הפגיעה בתפוקה המשקית, את היעדרותם של אנשי מקצוע מהשוק הפרטי, ואת ההשפעה על חברות ועסקים, מגיעים לסכום מוערך של כ-150 מיליארד שקלים.
ועכשיו תוסיפו לתמונה הזו את הבזבוז שנוצר מזימונים פיקטיביים - משרדי האוצר והביטחון מעריכים שבשימוש מבוקר ונכון בצווי מילואים ניתן היה לחסוך למעלה מ-7 מיליארד שקלים. סכום שבעצם נזרק לפח ויש גם הערכות גבוהות הרבה יותר.
- בנק ישראל מסביר שחוק הגיוס הוא חוק השתמטות
- הרוויח במילואים מעל 40 אלף שקל בחודש והוא פושט רגל; האם תגמולי המילואים יעברו לנושים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איך בכלל קורה מצב של צווים פיקטיביים? המערכת הנוכחית של צווי מילואים היא די פשוטה. מפקד יחידה יכול להנפיק צו 8 בקלות יחסית. הצו הזה מזמן את המילואימניק לשירות, והתשלום מחושב לפי השכר שלו באזרחות. המערכת בנויה כך שהיא מכירה בפערים בהכנסות: מי שמרוויח 8,000 שקל בחודש יקבל כ-320 שקלים ליום, ומי שמרוויח 40,000 שקל יקבל עד 1,700 שקלים ליום. הרעיון הוא הוגן, לפצות אנשים יותר כשההפסד שלהם גדול יותר. זה מוביל לאבסורד גדול. יש מילואימניקים שמקבלים 1,700 שקל ליום פי 5 מחיילים עם שכר נמוך שמקבלים 320 שקל ליום. בפועל, יש גם רבים שמקבלים את השכר הגבוה ואל באמת "שווים" את השכר הזה, וההיפך.
