שוק המניות: שני תרחישים מרכזיים לשבוע הנוכחי
תזכורת. המרדף אחר התיקון הטכני משול לניסיון ללכוד את הרוח. משקיעים רבים סבורים, כי תשואת היתר תלויה באופן חד משמעי ביכולת ללכוד את התיקון הטכני. לא מדובר על תיקון משמעותי, או נסיגה ברמת המגמה המשנית המחייבת תגובה. מדובר ברוב המקרים על ניסיון לאתר מראש, לחזות ולנבא מתי יצא לדרך התיקון הטכני המינורי הבא.
הניסיונות האלה נידונים לכישלון פעם אחר פעם. שיעורי ההצלחה עלובים למדי אבל זה לא מונע מאף אחד להמשיך לנסות ולנחש. זה משאיר את המוח עובד, את האדרנלין זורם ואת הפה שלא מפסיק לעבוד. אבל תיקונים טכניים הם בעלי אופי נבזי למדי. הם יצאו לדרך בדיוק כאשר לא תצפה להם. בנקודה בה תתייאש מההמתנה והמתח בשרירים ידעך. בדיוק באותה נקודה, כמו לוחם מיומן, יכה התיקון הטכני. זה לא חייב להיות תיקון דרמטי, אבל העובדה שנתפסת לא מוכן, תשאיר אותך עם טעם של כישלון. ולא בצדק.
שוק המניות המקומי שומע כבר שבועות מספר שהוא חייב, אבל ממש חייב, לצאת לתיקון. הוא מחייך את החיוך הציני שלו וממשיך הלאה. המסר המרכזי בסקירה הנוכחית ייסוב סביב המגמה המשנית. מי שעיניו בראשו ותבונה בקדקודו, ינסה להמתין לתיקון, להבין את טיבו, ולנסות לספוג אותו בתמורה לגל עליות נוסף.
מרבית הפרמטרים הטכניים עדיין חיוביים, וגם אם יצא לדרך תיקון טכני, הרי שנדע זאת רק לאחר שישבור רמה מסוימת.
הנחת עבודה. מאז נשברה רמת 544 הנקודות, ועד לכתיבת שורות אלו, מאוחדות המגמה הראשית והמשנית בכיוון אחיד וזהה. עד לשלב הנוכחי, אין די ראיות כדי לבסס היפוך מגמה. גם הפריצה לשיא כל הזמנים שהביאה איתה גידול בולט במחזורי המסחר היטיבה עם השוק. הנחת העבודה גורסת רמות מחירים גבוהות יותר כאשר כל נסיגה אמורה להיות רק בגדר תיקון טכני בר חלוף.
הפרמטרים המרכזיים. שוק המניות המקומי מטפס מעלה, אם כי התחושה היא שהוא גורר רגל. מהלך העליות הרציף שהחל ברמת 516 הנקודות בתחילת נובמבר 2004 עדיין לא הסתיים אם כי התחושה היא שמתחיל להיות קשה. הקושי הזה יכול לתפוס שני כיוונים מרכזיים: הוא יכול להיות זמני והכוונה שמדד המעו"ף ינוח במקום, ימלא את הריאות באוויר טרי ואז ישוב ויפתח את הצעד המהיר שלו. ויש גם אפשרות שנייה והיא שאכן תיקון טכני עומד בפתח הסוגייה המרכזית היא כיצד מתמודדים עם שני התרחישים ויודעים מי הוא הנכון יותר.
אם ננתח את המגמה המשנית והמגמה המינורית, נגלה שקיימת סתירה ביניהן, ברמת התנופה. המגמה המשנית עדיין שומרת על תנופה חזקה ואין סימנים משמעותיים לסיומה. כך שכל נסיגה שהיא לא תהיה אלא בבחינת ירידה מינורית ולא יהיה בה כדי להעיד על סיום מגמה העלייה כולה.
לאילו רמות לפזול? רמת המבחן השבועית שמטרתה לעשות הבחנה ברורה בין שני התרחישים בהם נקבתי היא רמת 609 הנקודות. רמה זו מייצגת תמיכה המתקבלת ממספר מקורות שונים. ההנחה הבסיסית היא ששמירה על רמה זו כרמת תמיכה תעלה את הסבירות ולפיה התרחיש הראשון יהיה הסביר מבין השניים. כלומר, כל עוד לא תישבר רמה זו כלפי מטה, יהיה סיכוייו של מדד המעו"ף גדולים יותר להמשיך ולעלות במרץ תוך שבירת רמת השיא האחרונה 631 הנקודות וכיבוש פסגות גבוהות יותר.
שבירתה מטה של רמת 609 הנקודות, רצוי על בסיס שער סגירה, יעלה את הסבירות לקיומו של התרחיש השני. כלומר, שבירתה של רמה זו תעיד שמהלך העליות שהחל ברמת 516 הנקודות הסתיים והוא עומד בפני תיקון טכני. ההערכה הראשונית במקרה מסוג זה תהיה נסיגה לפחות עד לרמת 587 הנקודות. רמה זו מייצגת חיתוך של 38% שהוא המינימום הנדרש מתיקון טכני.
סיכום. אין ספק שכיוונו של שוק המניות המקומי מעלה. לפחות עד לנקודה הנוכחית אין סיבה להניח שלא. חולשתו של המומנטום ברמת המגמה המינורית תוכיח עצמה כמשמעותית רק כאשר רמת 609 הנקודות תישבר כלפי מטה. במקרה כזה נוכל לצפות להמשך הנסיגה לפחות עד לרמת 587 הנקודות.
*מאת: אייל גורביץ'
*אין בסקירה זו משום המלצה לקנות אתח הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
הריבית ללא שינוי - מה יהיה בהמשך?
בנק ישראל הלך "על בטוח"; איך החלטת הריבית הבאה קשורה למה שיקבע הפד' בארה"ב; ומה הגורמים שמשפיעים על הריבית?
בנק ישראל הותיר את הריבית על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, הלכה על בטוח והחליטה על רקע אי הוודאות הביטחונית לא להוריד את הריבית.
על פי תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מלפני חודש-חודשיים, יבצע בנק ישראל שלוש הורדות דירוג והריבית הממוצעת ברבעון השני של 2026 תהיה 3.75%. עם זאת, תחילת סבב הורדות הריבית הזה נדחה על רקע חששות של בנק ישראל מאי הוודאות בנוגע למצב הגיאופוליטי. יש כלכלנים שמעריכים שהריבית תרד ל-3.25%-3.5% בעוד שנה מהיום.
ההודעה הבאה צפויה להיות ב-29 בספטמבר, אחרי שיו"ר הפד' ידווח על הריבית בארה"ב שצפויה לרדת. יש סיכוים סבירים כעת שתהיה הורדה אצלנו, אבל בבנק ישראל מציינים שזה יהיה בהתאם לאירועים השוטפים ועל פי ההתפתחויות.
- מתי הריבית תתחיל לרדת?
- הורדת הריבית מתרחקת: המציאות הבטחונית מכתיבה את הקצב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נשיא לשכת רואי החשבון, רו"ח חן שרייבר, בתגובה על החלטת בנק ישראל להשאיר את הריבית על כנה: "אנחנו מאד מאוכזבים מההחלטה והססנות הייתר שמגלה בנק ישראל בכל הנוגע לקביעת אחוז הריבית במשק מזה זמן רב. ציפינו שבשלב הזה הנגיד יוריד את הריבית, אפילו ברבע
אחוז, רק בשביל לאותת למשק שתקופה ארוכה כבר מצפה להורדת הריבית. כמי שמחוברים לעסקים ולמצב בשטח, על פי הערכות שלנו בלשכת רואי החשבון כ-70% מהעסקים הקטנים שנפתחו בשנתיים האחרונות, מצויים בסכנת קריסה. לכך יש להוסיף כמובן את כלל בעלי העסקים ונוטלי המשכנתאות, שמתקשים
מאד להתנהל בסביבת ריבית כל כך גבוהה. גם ההצמדות למה שיעשה נגיד הפד איננה ברורה בכלל , ישראל וארה״ב זה לא אותו גודל, לא אותם השווקים ולא אותם הפרמטרים הכלכליים. לנו רק שוב נותר לקוות שהפעם זו באמת הפעם האחרונה שהריבית במשק אינה יורדת בתקופה הקרובה".
