איך להשקיע באג"חים של הטייקונים?
הטייקונים שוב בכותרות, כשנתיים לאחר הפרק הראשון בו כיכב לב לבייב בהסדר החוב של אפריקה ולצידו בני שטיינמינץ (סקורפיו), האחים עופר (צים) ליאון רקנאטי (גמול) ועוד רבים אחרים, נושא הסדרי החוב חוזר לסדר היום. הפעם אלו יצחק תשובה (דלק נדל"ן) ואילן בן דב (טאו תשואות) שהחברות בשליטתם הודיעו שאין ביכולתן לשלם את חובן לבעלי האג"ח.
מה מושך משקיעים להשקיע באגרות חוב של חברות כושלות שמאחוריהן טייקון? מדוע ישנם משקיעים המוכנים לשים בצד את החישובים הכלכליים ולהסתמך על רצונו של הטייקון לשמור על שמו הטוב? מה למדנו מהסדרי החוב הקודמים?
נעשה מעט סדר, רוב החברות שנקלעו לקשיים הינן חברות אחזקה ממונפות, דרכן שולטים הטייקונים במספר רב של חברות יצרניות ובעלות פעילות עסקית "אמיתית". חברות האחזקה נשענות בעיקר על חוב שגויס בהנפקות של אג"ח לציבור ורכיב החוב הבנקאי בהן הוא קטן יחסית. הבנקים נמנעים מלתת אשראי לחברות אחזקה המחזיקות במניות של חברות אחרות ומעדיפים להעניק אשראי לחברות המוחזקות (בעלות הפעילות ה"אמיתית").
לעומתן, הציבור אץ רץ להעניק אשראי לחברות אלו על סמך שמו הטוב של בעל השליטה, והאחרון מצידו לא חוסך בהפגנת הקשר האמיץ בינו ובין החברה בדגש לסבב המצגות למשקיעים ("רוד שואו"). לפני כל הנפקה מוצגים שקפים רבים אודות בעל השליטה, חוסנו הפיננסי ומחויבותו לחברה המונפקת.
מעולם לא היינו חסידים גדולים של דרך השקעה זו. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שישנם משקיעים רבים באג"ח של חברה בשליטתו של טייקון שאלמלא היה בעל השליטה בחברה היו אגרות החוב האלו נסחרות בשערים הנמוכים בעשרות אחוזים.
לדוגמא: אגרות החוב של טאו (ב,ג) מוערכות על ידנו בעלות שווי כלכלי 0 (אפס), אגרות החוב של דלק נדל"ן מתומחרות על ידי המחלקה הכלכלית שלנו ב-20 אג'. בפועל אג"חים אלו נסחרות במחירים הגבוהים בהרבה משווין הכלכלי. ישנם משקיעים המוכנים לשלם הרבה בתקווה שבעלי השליטה יזרימו לחברה כסף על מנת לשמור על שמם הטוב.
לא רק אחרוני המשקיעים רואים בקשר בין בעל השליטה לאגרות החוב של החברה כמהותי, נדהמנו לראות לפני מספר חודשים כי בעקבות השמועות (או הדלפות) על חובו האישי של מוטי זיסר לבנק הפועלים, יצאו חברות הדירוג מעלות ומדרוג בהודעה על הכנסת הדירוג לרשימת המעקב.
להערכתנו, הדירוג של אלביט הדמיה (A) אופטימי מדי עבור חברת האחזקות הממונפת מזה זמן רב. הודעה זו מצביעה שגם חברות הדירוג רואות חשיבות בזהות בעל השליטה למרות שהן אמורות לנתח את יכולת ההחזר של החברה בעצמה ללא קשר מי מחזיק במניות החברה.
מבחינה אופרטיבית, השקעה בחברה בשליטת טייקון צריכה להיות מושכלת. כלומר, במידה ובחרת להשקיע בצורה זו יש לבחון מספר פרמטרים. ישנם משקיעים רבים באג"ח של דלק נדל"ן שהשקיעו בתקופות אחרות בהן השווי הכלכלי של כל אג"ח היה גבוה יותר מהשווי הנוכחי. הפרמטר העיקרי שיש לבחון הוא היקף החוב הכולל (בעיקר לבעלי אג"ח) שיש לאותה חברה. בדלק נדל"ן יש בור פיננסי בהיקף של למעלה ממיליארד שקלים, סכום עצום גם עבור טייקון כמו תשובה.
האם ניתן להגיד את אותו הדבר גם על מעריב אג"ח ד'? אגרות החוב של מעריב שבשליטת נוחי דנקנר נסחרות מעבר לשווין הכלכלי, אבל סך החוב למחזיקי האג"ח הוא כ-60 מיל' ש' בלבד. מה לגבי אנלייט שבשליטת שאול אלוביץ? לחברה אג"ח בהיקף של 42 מיל' ש' בלבד.
אין ספק שהניתוח הכלכלי קודם לכל. להערכתנו, אין תחליף לאנליזה מקיפה הכוללת תרחישים רבים ללא התייחסות לחוסנו הפיננסי של בעל השליטה. אולם במידה והחלטנו להסתמך על טייקון שיזרים כספים במידת הצורך מכיסו הפרטי, עלינו להשוות את חובות החברה שבבעלותו לשווי המוערך של נכסיו. הרי ברור לכל בר דעת שגרעון בהון העצמי בסך כ-400 מיל' ש' כמו שיש לחברת טאו תשואות, מהווה בעיה גדולה לאילן בן-דב שהונו הפרטי נאמד עפ"י הערכות בכמיליארד שקלים.
להלן מספר דוגמאות לאג"ח בשליטתם של בעלי הממון:
המסקנה המתבקשת היא אחת, אם כבר סמכת על טייקון שידאג לשמו הטוב ויזרים כספים לחברה שבבעלותו, במידה והיא נקלעת לצרה כדאי לבדוק מה היקף הונו האישי בהשוואה לחוב לבעלי האג"ח. חשוב לזכור, שרוב הונם של הטייקונים נובע מאחזקותיהם במניות של חברת האחזקות שלהם והונם הנזיל הוא קטן בהרבה.
לסיום, גוף נוסף שהתווסף לאחרונה לרשימה השחורה היא מדינת ישראל שהניחה לאגרקסקו להתפרק. מעניין איך הדבר יתקבל בקרב מחזיקי אג"ח של חברות ממשלתיות אחרות כגון: חברת החשמל, התעשייה האוויריות ועשות אשקלון.
- 3.מלך!!!!!!!!!!!!!!!! (ל"ת)עינת 04/08/2011 20:32הגב לתגובה זו
- 2.כתבה יפה! (ל"ת)אלון 02/08/2011 10:12הגב לתגובה זו
- 1.כתבה מעניינת ומלמדת (ל"ת)רועי 02/08/2011 08:52הגב לתגובה זו
איך הצליחו ברשות המסים להכניס 20 מיליארד שקל בשנה ולהציל את הקופה?
מה זה חשבונית פיקטיבית, איך הצליחו ברשות המסים לעלות על חשבוניות פיקטיביות ומה צפוי בהמשך?
מלחמה של שנתיים כמעט ולא מורגשת בגירעון של המדינה. יש הורדות דירוג, הציבור מרגיש את העול הכלכלי, הכלכלה פחות צומחת, ועדיין מבחינת הגירעון - הוא נמוך (להרחבה: הגירעון ממשיך להצטמצם: 4.7% מהתוצר באוגוסט). איך מסבירים את "הקסם" הזה? הכנסות גדולות ממסים. אבל, מסים הולכים יחד עם הכנסות - ההכנסות והרווחים של העסקים והציבור בירידה במקרה הרע, קיפאון במקרה הטוב - זה לא אמור להגדיל מסים.
הגידול במסים נובע מפעולות אסטרטגיות ויזומות של רשות המסים בניהולי של שי אהרונוביץ , לצד חקיקה שהגדילה את בסיס המס. החוק על מיסוי רווחים כלואים הוביל לכך שהרווחים חולקו או יחולקו והגדיל את המס על הדיבידנדים. הקפאת מדרגות המס הגדילה את המש השוטף על השכר. היוזמות להגברת בדיקות תשלומי המס והמע"מ, מניבות הכנסות משמעותיות, ונראה שחוד החנית של פעילות רשות המסים היא הפעילות נגד ההון השחור.
הון שחור בהיקף של מאות מיליארדים מסתובב במשק מדי שנה, ופעולה אחת חשובה חיסלה חלק ממנו - פרויקט חשבונית ישראל שקיבל כתף קרה מאוד מרואי החשבון, יועצי המס והשוק כולו, מתברר כחבל הצלה לתקציב השנתי. המתנגדים חששו גם לפרנסה שלהם - הפרויקט מדבר על דיגיטציה מלאה כזו שתקביל חשבונית שמוציא א' עם קבלת חשבונית שמדווח עליה ב'. ככה אי אפשר לזייף, או נכון יותר - קשה יותר לזייף. ככה עולים על חשבוניות פיקטיביות.
חשבונית פיקטיבית היא חשבונית של עסק בכאילו או של עסק אמיתי שנוצר רק כדי לייצר חשבוניות. בדרך הזו מייצרים הוצאות ל"מזמין החשבונית". דמיינו שיש לכם עסק עם הכנסות חודשיות נטו של 300 אלף והוצאות של 100 אלף שקל. יש לכם רווח של 200 אלף שקל. אתם צריכים לשלם על זה מס של 23% - כלומר 46 אלף שקל. אם תקנו חשבונית פיקטיבית של 200 אלף שקל - אתם במצב שאין לכם רווח ואין מס. יתרה מכך, אתם מקבלים את מע"מ התשומות - 36 אלף שקל (18% על 200 אלף שקל). כלומר חשבונית של 200 אלף שקל הניבה לכם 72 אלף שקל.
- נותנים לכם כסף ואתם לא לוקחים - לישראלים מגיע מיליארד שקל בשנה מרשות המס והם מוותרים
- מספרים לכם שיורידו לכם מסים על השכר - זה לא יקרה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשתמשים בחשבוניות הפיקטיביות היו ארגוני פשע, גופים מפוקפקים וחברות ועסקים אמיתיים שרימו את רשויות המס, ושכך הצליחו לגנוב מהמדינה עשרות מיליארדי שקלים. החשבוניות הפיקטיביות הגיעו לחפי ההערכות ל-100 מיליארד שקל בשנה. לא בכל מצב הזדכו על המס באופן מלא, אבל גם בהערכה שמרנית מדובר על רווח למשתמשים של מעל 30 מיליארד שקל.
מנורה נגד הרש"פ: תובעת אותה על רבע מיליארד שקל
התביעה הוגשה בגין הפסדים מצטברים בהיקף של מאות מיליוני שקלים כתוצאה מתופעת גניבות הרכב בישראל, שהתעצמה בשנים האחרונות. מנורה טוענת כי בשל "תעשייה פלסטינית" של גניבות רכב מישראל אל שטחי A, היא "שיפתה ופיצתה את מבוטחיה בגין נזקי הגניבות של רכביהם וכתוצאה מכך נגרמו לה במהלך השנים האחרונות הפסדים כספיים מצטברים של מאות מיליוני שקלים, להם אחראית הנתבעת"
חברת הביטוח מנורה מבטחים הגישה היום (ב') לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד הרשות הפלסטינית (הרש"פ), בגין הפסדים מצטברים בהיקף של מאות מיליוני שקלים כתוצאה מתופעת גניבות הרכב בישראל, שהתעצמה בשנים האחרונות. אומדן מנורה לסכום הכולל של הנזקים שנגרמו לה הוא כרבע מיליארד שקל.
על-פי נתוני המשטרה, שפורסמו באחרונה בתקשורת, ב-2024 נגנבו בישראל כ-18 אלף כלי רכב, וב-2023 היקף גניבות כלי הרכב היה כמעט 20 אלף. מלבד הנזק הכלכלי העצום, מסבירה מנורה בכתב התביעה כי תופעת גניבות הרכב בישראל מקרינה באופן ישיר על תחושת הביטחון של הציבור. לדברי החברה, היא גם עשויה להסביר, במידה מסוימת, חלק מהתייקרות פרמיות ביטוחי הרכב בשנים האחרונות.
במסגרת התביעה שהגישה מנורה, טוענת החברה כי בשל "תעשייה פלסטינית" של גניבות רכב מישראל אל שטחי A, הנתונים לשליטתה ואחריותה הבלעדית הרשות הפלסטינית, "שיפתה ופיצתה מנורה את מבוטחיה בגין נזקי הגניבות של רכביהם וכתוצאה מכך נגרמו לה במהלך השנים האחרונות הפסדים כספיים מצטברים של מאות מיליוני שקלים, להם אחראית הנתבעת".
כמו כן, על פי כתב התביעה, שהוגש על ידי עו"ד ארז בלוך ממשרד ארז בלוך, אל שטחי הרשות הפלסטינית הגיעו אלפי כלי רכב שהיו מבוטחים על-ידי החברה. מתוך אותם כלי רכב, הצליחו חברות האיתור איתוראן ופוינטר לאכן ולהוכיח שכלי רכב רבים מצאו את דרכם לשטחי הרשות, וביחס לאחרים התקבל אישור ממשטרת ישראל כי כלי הרכב הגנובים הגיעו לשטחי A.
- עונש של 20 שנות מאסר לראש כנופיית גניבת רכבים
- גניבות רכב בישראל - פתח תקווה יעד מובהק של הגנבים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בתביעה מתבססת מנורה בין היתר על ההנחה משפטית שלפיה כלי רכב שנגנבים בשטח ישראל מגיעים לתחנתם האחרונה בשטחי הרשות הפלסטינית. אותה חזקה נשענת גם על פסק דין של נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, שקבע בהיותו שופט עליון מן המניין כי רכב שנגנב בישראל "יסיים את חייו" בשטחי הרש"פ. עוד קבע אז השופט עמית ב"הלכת אלשחרה", כי "אין חולק כי התופעה של גניבות רכב היא מכת מדינה זה שנים רבות... גניבת הרכב היא רק התחנה הראשונה ובשטחי הרשות הפלסטינית קמה תעשיה שלמה של 'משחטות' רכב - המהוות 'תחנה סופית' לרכבים הגנובים - ושל סחר בחלפים ובכלי רכב גנובים, שגם עליה ניתן לומר שהיא בבחינת מכת מדינה... היקף התופעה הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה ואף בגדר ידיעה שיפוטית".
