אנחנו חייבים לחזור ולהסביר לקוראים - שלפי התגובות שלהם אינם קוראים את המאמר כולו אלא מגיבים כאשר הם רואים בכתבה שם של מניה שחביבה עליהם שאינה מומלצת ב"קניה חזקה ומידית", מקבלים את הסעיף ומגיבים בחריפות - לאלו אנחנו מסבירים שוול סטריט ומיין סטריט הן כמו שתי רכבות שיוצאות אומנם מאותה תחנה ואמורות להגיע לאותו היעד אבל מלבד תחנת המוצא והיעד אין ביניהן שום קשר והן אפילו לא עוצרות באותן תחנות, לכל אחת מסלול משלה.

הנסיעה ברכבת של וול סטריט מוגבלת במהירות, המסלול הוא על מישור והנוסעים עליה יודעים בדיוק לאן הם נוסעים ומתי יגיעו. הרכבת של וול סטריט נוסעת דרך מסלול יפה נוף, מלא בגבעות ולעיתים בהרים ולנוסעים בה לא אכפת כלל מתי יגיעו ולאן אפילו התחנות אינן קבועות ומשתנות לפרקים.

המעניין הוא שהאוכלוסיות שמשתמשות בשתי הרכבות הללו זהות לחלוטין. למעשה זו אותה אוכלוסיה. ההתנהגות של אותם האנשים על כל אחת מהרכבות שונה לחלוטין. יותר מכך, מחירי הנסיעה בשתי הרכבות שונים לחלוטין. במיין סטריט המחירים ברורים וקבועים ובוול סטריט המחירים משתנים לבקרים, לעיתים הם מחצית מהמחיר ברכבת של מיין סטריט ולעיתים הם פי 10 ואפילו פי 20.

בנוסף, הסטטיסטיקה מוכיחה שכאשר המחיר ברכבת של וול סטריט הוא חמישית מזה שבמיין סטריט מספר הנוסעים קטן בהרבה מאשר בזמן שמחיר הנסיעה ברכבת הזו הוא פי 10 או 50 ממחיר הנסיעה ברכבת מיין סטריט. הסטטיסטיקה גם מוכיחה שהנסיעה ברכבת של וול סטריט מסוכנת מאוד כי מפעם לפעם היא יורדת מהפסים והנוסעים נפגעים קשות.

אז מדוע בכלל, אם יודעים ששתי הרכבות מגיעות לאותו המקום, נוסעים ברכבת של וול סטריט? ראשית כול בגלל שהנסיעה ברכבת הזו, כשהכול כשורה, הרבה יותר כיפית מהנסיעה ברכבת השנייה. האווירה חגיגית יותר, מין דיסני-לאנד, אווירה של חלום, בידור אין סופי ומתנות לרוב וחוץ מזה יש המון אנשים שנהנים מנסיעה ברכבת הרים, לא? אחרי הכול, משעמם לעבור בדיוק את אותה החוויה שנה לאחר שנה. לרכבת של וול סטריט, למרות מגרעותיה, יש מה שנקרא "קהל לקוחות שבוי" (Captive Audience).

כלומר, מעשנים, סרסורים, מהמרים ואפילו פושעים בעלי שם יכולים לנסוע בה ללא חשש כאשר, ברכבת השנייה, שמלאה במפקחים, הם פשוט לא יכולים לנסוע. כאשר אתה נוסע ברכבת של וול סטריט ומסתכל על זו של מיין סטריט שנוסעת לצידך אתה עושה סימני ליגלוג לנוסעים שיושבים ברכבת שליד וכאשר אתה נוסע ברכבת של מיין סטריט ומסתכל על זו של וול סטריט אתה מתקשה להבין מי המטורפים שנוסעים בה. אם וכאשר שתי הרכבות מגיעות לתחנה הסופית וכול הנוסעים יורדים אינך מסוגל להבדיל בין אלו שישבו בוול סטריט אקספרס לבין אלו שישבו במיין סטריט לוקאל.

הבעייה הופכת רצינית, לכול הנוסעים, בשתי הרכבות, כאשר הרכבת של וול סטריט יורדת מהפסים, מתהפכת שלוש פעמים ונוחתת ישר על הפסים של רכבת מיין סטריט, לעיתים היא נוחתת ישר על הרכבת של מיין סטריט. התקריות הללו חוזרות על עצמן, לאורך השנים ובנקודות שונות לאורך המסילות. הסיבה, תמיד, הברדק על הרכבת של וול סטריט שנהגיה, פקחיה ונוסעיה פשוט מתעלמים מהחוקים שקיימים ברכבת השנייה.

האם אפשר למנוע את התאונות הללו? לא!!! הרי מדובר באותם בני אדם. באותם נוסעים, נהגים ופקחים על שתי הרכבות. הרי אלו מהרכבת של מיין סטריט כשהם עוברים לרכבת השנייה מכירים ונוהגים לפי כול התקנות והחוקים, אין צורך ללמד אותם, הם כבר יודעים. אם היו רוצים לנהוג בצורה מכובדת היו נשארים על הרכבת של מיין סטריט, לא? הבעיה היא ברכבת עצמה ובמה שהיא מציעה ולא בנוסעים והפתרון היחיד הוא לסגור את הקו הזה. אבל זה בלתי אפשרי. האם אפשר לבטל שתייה לשכרות, זנות או סמים? מאז עזבו אדם וחווה את הגינה של הקב"ה מנסים לעשות זאת, הצליחו?

עכשיו בואו ונתייחס לחברה לישראל שוב. כאשר אנחנו מדברים בחיוב או שלילה על החברה לישראל (או טבע או כול חברה רצינית אחרת) אנחנו מדברים מתוך הרכבת של מיין סטריט. עד תחילת 2007 היו רוב מוחלט של משקיעי החברה לישראל על הרכבת של מיין סטריט בדרכם ליעד והיעד היה ברור, צמיחה כלכלית גלובלית שתימשך שנים רבות ובסביבה כזו החברה לישראל היא השקעה אידיאלית כי כול מרכיביה, בז"ן, כי"ל, צים ואפילו טאור פורחים בסביבה שכזו. באחת התחנות בדרך עברו הנוסעים, מסיבה שאינה ברורה כלל אבל שחוזרת על עצמה, לרכבת השנייה, של וול סטריט, והתפקרו, חגגו.

מתחילת 2007 ועד סופה עלתה המניה ב - % 93. המניה המשיכה לרוץ, בעוד כ % 37, גם בששת החודשים הראשונים של 2008. במחצית 2007 דיברו כול המומחים בעולם על האטה מתקרבת. במחצית השנייה של 2007 היה ברור שהאטה כבר IN. אבל בוול סטריט עדיין חזו חבית נפט ב 200 דולר. אנחנו כותבים, מאז תחילת 2007, שאם ההאטה הכלכלית אכן תגיע מחיר החבית יהיה 40 ופחות אבל כתבנו זאת מהרכבת של מיין סטריט. אם היינו על הרכבת השנייה היינו קונים טונה פוטים.

בכל מקרה ברכבת של וול סטריט החגיגה נמשכה, הנהג השתכר והרכבת, שוב, ירדה מהפסים באמצע החגיגה. הפעם הרכבת לא נפלה על המסילה של הרכבת השנייה אלא על הרכבת השנייה ולכן אנחנו נמצאים היכן שאנחנו נמצאים, שתי הרכבות פגועות והנוסעים כבר עזבו, חלקם לבתי חולים, חלקם הביתה וחלקם לאשפוז פסיכיאטרי. דבר אחד ברור; כיוון שהרכבות מושבתות כרגע ומתקנים אותן וכיוון שהנוסעים ברחו ברובם משתי הרכבות אז הדעה המקובלת כרגע היא שאכן מגיע מיתון. אם זה כך אז מוקדם מידי למשקיע הסולידי והקטן להשקיע במניות מהסוג של החברה לישראל כי כרגע היא מייצגת את התחומים שיפגעו מאוד במיתון.

מדוע אם כך האחים עופר, פוטאש (סימול: POT) ואחרים רוכשים חבילות של כימיקאלים? כי רמות השווי הנוכחיות של החברה הזו ( בדיוק כמו רמות השווי של החברה לישראל שמחזיקה בה) חזרו לרמות ההגיוניות כלכלית שהיו ברבעון הראשון של 2007. נכון, אז כאמור העתיד נראה שונה אבל לאלו, שאינם מסתכלים מהיום למחר ומאמינים בעתיד החברות זה הזמן הנכון לאסוף נתחים גדולים. בעלי עניין וחברות מתחרות או קרנות הון פרטיות לא ממתינים לתחתית כי איש אינו יודע מתי זו תגיע באמת. אבל היכן יוכלו גופים כאלו לרכוש חבילות גדולות אם לא בפאניקה? הם מאמינים, כמונו, שהעולם לא נחרב ובעוד שנה-שנתיים הביקושים יחזרו וכן רבותיי, כאשר ההאטה תסתיים וכולנו נחזור לרכבת של וול סטריט, המניה תחזור ותעלה לרמות השיא שוב ואז כמובן נחזור כולנו לרכבת של וול סטריט.

היום כולם צופים מיתון ואם זה מה שאכן יקרה בפועל אז למי שאינו ממשפחת עופר או מפוטאש ומאמין שאכן מיתון בשער אז רמות הכניסה לשתי המניות הנהדרות הללו, החברה לישראל וכי"ל, הן עוד % 10 - % 15 למטה. ולסיום, מנקודת הכניסה של מי שלקח החברה לישראל כשכולנו עדיין נסענו ברכבת של מיין סטריט אין מה להתלונן ואנחנו עדיין מחזיקים באותן הדעות שהחזקנו אז, החברה לישראל, אלביט מערכות (סימול: ESLT), טבע (סימול: TEVA), NDS (סימול: NNDS) וכן, גם גזית גלוב ואלביט הדמייה (סימול: EMITF) יעמדו בציפיות.

ההסבר ההגיוני היחד שאפשר לתת לנפילות המסיביות של סוף השבוע שעבר הוא השילוב בין ההכרה בהאטה גלובלית רצינית (אולי אפילו מיתון) שאכן מתקרבת ושאנשים כמו גרינשפאן ובארנאנקי עוזרים להכניס זאת לתודעה של אפילו סחרני ה – Die Hard Investors לבין שבירה של קרנות מיגננה גדולות ורבות ואנחנו לא בטוחים מה השפיע יותר. הקרנות, שבעצם החליפו את נהגי הקטרים של הרכבת של וול סטריט באמצע 2006, מתמוטטות בין הקושי בהשגת אשראי לפעילות לבין סגירת אופציות השורט והפחד מהפיקוח המתקרב. הן חייבות למכור על מנת להיתנזל. נקווה לפחות שיישמו במהרה את מה שאמר גרינשפאן לגבי הפיקוח.

לאן הולכים מכאן? בגדול ממשיכים במדרון עם קפיצות מפעם לפעם לפחות עד שנדע סופית אם מדובר במיתון עמוק, מיתונצ'יק או סתם האטה וזה ייקח זמן. גורם עויין נוסף לוול סטריט הוא החשש שהולך ומצטבר שמא הדמוקרטים יזכו בקופה כולה, נשיא, קונגרס וסנאט.