שעות נוספות בניגוד להוראת המעביד, אינן מזכות בגמול

העובדות --------- איגור בלטר (להלן: "העובד") הועסק ע"י החברה לאוטומציה במנהל השלטון המקומי (להלן: "המעבידה") במשך כ- 3 שנים.המעבידה, מספקת שירותי מחשוב לרשויות מקומיות, והעובד נתן שירותי תמיכה טכנית למערכות מחשוב בעיריית חולון.

בתביעתו, עותר העובד, לגמול שעות נוספות בגין עבודתו.

המעבידה טענה, כי העובד לא נדרש לעבוד שעות נוספות וכי העובד ידע שעבודה בשעות נוספות ללא אישור הממונים עליו אינה מזכה בתשלום.

פסק הדין --------- סעיף 2(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 קובע, כי יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה, ומתיר עבודה בשעות נוספות בתנאים המפורטים בו, תוך הטלת חובה לתשלום גבוה יותר על מנת לפצות את העובד עבור עבודתו. מדובר בזכות מגן, שאין לוותר עליה, המתגבשת עפ"י ההלכה הפסוקה בשני תנאים מצטברים: הראשון, קיומה של דרישת מעביד מעובד לעבוד שעות נוספות ואישורו לביצוען; השני, הוכחת מספר השעות הנוספות ע"י העובד.

מחומר הראיות, התקבלה תמונה של עובד, שאין מחלוקת, כי לא קיבל אישור ממעבידו מראש לביצוע העבודות נשוא התביעה. זכאותו לגמול שעות נוספות התבססה, לטענתו, על הבטחה שקיבל. לצורך גיבוש הבטחה לכדי הסכם מחייב, יש צורך לפרוס תשתית עובדתית ברורה ומפורשת, אולם, גרסת העובד לא נתמכה בתשתית ראייתית מספקת, הדרושה להוכחת קיומו של הסכם. משכך, לא הוכיח העובד, כי נוצרה במקרה דנן גמירות הדעת של שני הצדדים כנדרש לחוזה מחייב.

בנסיבות, בהן עשה העובד דין לעצמו, ובחר לעבוד שעות נוספות ללא אישור מעסיקו, אין הוא זכאי לתשלום הגמול המבוקש, ודי בנסיבה זו בכדי להביא לדחיית התביעה.

לאור האמור, נדחתה התביעה.