זכאותו של עובד עונתי לדמי הבראה

חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 מגדיר "עובד עונתי" כעובד אשר עבד שתי עונות בשתי שנים רצופות. "עונה" לעניין זה- 3 חודשים רצופים שבהם עבד 60 ימים לפחות. הגדרה מעין זו לא מעוגנת בצו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה (להלן- צו ההרחבה). צו ההרחבה קובע, כי עובד יהיה זכאי לדמי הבראה, לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה. יחד עם זאת, קובע צו ההרחבה, כי לקביעת תקופת הזכאות, לעניין הבראה, לא תובא בחישוב היעדרות בשל חופשה ללא תשלום (בניגוד לחוק פיצויי פיטורים).

לפיכך, במקרה הנדון נשאלת השאלה, האם זיו פוטר או התפטר לאחר כל עונה בה עבד, או שמא נמשכו יחסי עובד מעביד בין העונות בה עבד ולכן יש לראות חודשים אלו כחופשה ללא תשלום.

במידה ונותקו יחסי עובד מעביד בין תקופות עבודה , הרי שזיו יחשב כעובד חדש בכל תקופה בה החל לעבוד, ומאחר ולא עבד באופן רצוף 12 חודשי עבודה בכל תקופה, הרי שלא קמה לו הזכאות לדמי הבראה.

במידה ובין תקופות העבודה נמשכו יחסי עובד מעביד, הרי שהחודשים בהם זיו לא עבד יחשבו כחודשי חופשה ללא תשלום. היעדרותו של זיו עקב חופשה ללא תשלום אמנם אינה נחשבת, לצורך קביעת תקופת הזכאות להבראה, אך יחד עם זאת התקיימו בינו לבין מעבידו יחסי עובד מעביד במשך 12 חודשים. כלומר, זיו השלים שנת עבודה ומעצם כך זכאי לדמי הבראה, בגין 12 חודשים בלבד (החודשים בהם עבד).

לא כך היה דבר במידה וסה"כ חודשי העבודה בפועל של זיו (ללא חודשי החל"ת), היו מסתכמים בפחות מ-12 חודשים - מאחר והיעדרות עקב חופשה ללא תשלום לא מובאת בחישוב לצורך קביעת תקופת הזכאות להבראה, הרי שזיו לא היה משלים שנת עבודה, על אף החל"ת ובנסיבות אלו לא היה לזיו הוותק הנדרש להבראה. (יחד עם זאת, תיתכן פרשנות לפיה די בהתקיימם של יחסי עובד מעביד במשך 12 חודשים על מנת שהעובד יהיה זכאי לדמי הבראה).

(*) המידע באדיבות "כל עובד" - מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"