"כיום, מי שמתמנה לשפיטה, לא עובר כל הכשרה (למעט השתלמות של כ-חמישה ימים בנווה אילן)". כך אומר ד"ר משה וינברג המצטרף למתמודדים על ראשות לשכת עורכי הדין - באחד מהרוצים המעניינים ביותר שהיו בלשכה לאורך השנים. בראיון עימו, ויינברג מציע לשלוח שופטים לקורס שפיטה שיימשך כשנה. כמו כן הוא טוען, התנאי למועמד לשפיטה יהיה ותק של 10 שנים כעו"ד ורק לאחר ההכשרה, יוכל להיות מועמד לשפיטה. כך ניתן יהיה למנוע את התחושה בציבור ששופטים נבחרים בהתבסס על קשרים וינטרל את הצד הפוליטי.

ד"ר וינברג הקים בשנת 1974 משרד עורכי דין בתל אביב המונה 20 עורכי דין העוסק בעניינים של תכנון ובניה תוך התמקדות בנושא של תשתיות (כבישים ורכבות). בשנים 2004-1992 כיהן ד"ר וינברג כחבר בית הדין המשמעתי במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין. במשך 8 שנים עסק בניהול בית הדין המשמעתי, מתוכן, בין השנים 2004-2000 כיהן כיו"ר נשיאות בית הדין המשמעתי. במהלך כהונתו, ערך ד"ר וינברג רפורמה מקיפה באופן הטיפול בתיקים בבתי הדין המשמעתיים ואכן כתוצאה משינוי סדרי פעילות בבתי הדין צומצם הפיגור, נסגרו כ-1000 תיקים והקצנציה הבאה לא קיבלה ולו תיק אחד. וינברג עומד בראש רשימת "מפנה" השואפת להוביל לשינוי המצב הקיים והסדרת יום חדש בבית המשפט. לדבריו - העקרונות אותם מבקש להנהיג ד"ר וינברג הם: ייעול מערכת המשפט; יצירת לשכה חזקה אשר תספק טיפול פרטני לבעיות מקצועיות של ציבור עורכי הדין; הכשרת שופטים; שינויים במסלול ההתמחות וייחוד המקצוע.

כשמגיעים בשיחה עימו לביקורת על מערכת המשפט הוא תוקף בחריפות את מערכת המשפט. לדידו, כיום לא מתנהל משפט בישראל. הוא מבקש להדגיש כי לא מדובר באיכות ירודה של שופטים או בחוסר מקצועיות אלא במערכת שמעמידה את השופטים במצב בלתי אפשרי, כאשר אובייקטיבית אין באפשרותם לבצע את עבודתם נאמנה ולהעניק משפט צדק.

לדבריו, "הבעיה נעוצה, בראש וראשונה, בהחלטה של בית המשפט העליון מתחילת שנות השמונים לעבור מטיעונים בעל פה לטיעונים בכתב. כמות הניירת הנערמת בכל תיק היא כזו שאין ספק שלא ניתן לעבור עליה. לכן, נאלצים השופטים לקבל החלטות מבלי לקרוא את כל הניירת המוגשת בתיק. לפיכך מנסים למצוא פטנטים כמו סדר דין מהיר, סדר דין חפוז או הפעלת לחץ על הצדדים להגיע להסדר בניהם. במצב כזה, אין משפט".

הפיתרון שמציע ד"ר ויינברג, אותו יישם הלכה למעשה בהיותו יו"ר נשיאות בית הדין המשמעתי, הוא כי יש להחזיר את הטיעון בעל פה. להגביל את הניירת למינימום ההכרחי. יוגשו רק כתב תביעה, כתב הגנה יתקיים דיון וניתן יהיה להגיע להכרעה. בלי הגשת אינסוף בקשות, תצהירים, סיכומים וכו'. ד"ר ויינברג טוען כי הוא שוחח עם כ- 1,300 משרדים וכן עם עשרות שופטים. כולם תומכים ברעיון ש"ייקחו מהם את הניירת".

לשכה - אין תמורה בעד האגרה

ד"ר ויינברג גם אינו חוסך ביקורת על התנהלות לשכת עורכי הדין. לגישתו, ללשכת עורכי הדין כיום אין מספיק השפעה כפי שצריכה להיות, היא לא נשמעת, לא מעורבת בהחלטות משפטיות ואף לא עושה מספיק בשביל ציבור עורכי הדין. לשכת עורכי הדין היא גוף שצריך שתהיה לו נוכחות ציבורית. הלשכה לדידו, צריכה להיות מעורבת יותר בחקיקה. כיום חוקים חשובים, הקשורים במקצוע עוברים תהליכי חקיקה בלי שתהיה כל מעורבות של לשכת עורכי הדין.

כמו כן הוא טוען, צריך לעקור את "תרבות המריבה" שהשתלטה על הלשכה ומונעת ממנה לתפקד ולהתמקד בנושאים החשובים באמת. ויינברג מציע להקים בית דין לחברים וכך לגמור ויכוחים מבלי להידרדר לערכאות שיפוטיות.

כמו כן, הוא טוען שצריך לחסל את הוועד המרכזי. צריך להקים מנהלת לשכה שתהיה מורכבת מראש הלשכה שתנוהל ע"י גוף אחד ולא כל ועד בפני עצמו.

ויינברג גם מעביר ביקורת על בזבוז כספי הלשכה. הוא טוען שהחברים משלמים סכומים גבוהים יחסית ולא מקבלים בעדם כל תמורה. מצב זה צריך להשתנות. בין היתר ניתן יהיה לעשות את השינוי ע"י שינוי מבנה הלשכה והפניית משאבים למתן שירותים לחברים שלא ניתנים כיום. הוא נותן דוגמא של עו"ד ערבי במזרח ירושלים שמשלם ללשכת עורכי הדין בה הוא חבר 160 דינר ומקבל בתמורה ביטוח פנסיוני. פה, החברים משלמים הרבה יותר ולא מקבלים מאומה.

שינויים במסלול ההתמחות

אחת הבעיות המרכזיות שמכבידה על קהילת עורכי הדין היא הצפת המקצוע. הצפה שגורמת לקשיי פרנסה. הפתרון על פי וינברג הוא רפורמה בהכשרת עורכי הדין. לא כל מי שלומד משפטים יוכל לעסוק במקצוע. הוא מציע להאריך את תקופת ההתמחות לשנתיים, לקיים בחינה עיונית בתחילת ההתמחות, להקים בלשכה בית ספר למתמחים בו ילמדו את הפרקטיקה, קבלת הרישיון תותנה בסיום תקופת הלימודים ועמידה בבחינה פרקטית בע"פ. הופעה בבית המשפט תותר רק לאחר שנה מקבלת הרישיון, בכפוף לתקופת הכשרה נוספת בלשכה. כך נעלה את רמת העוסקים במקצוע ואת ההתאמה לעיסוק.

בהתייחס למתחריו, המועמדים האחרים לראשות הלשכה טוען ד"ר וינברג כי הם עוסקים בדברים הקטנים ולא נותנים תפיסה כלל מערכתית לשיפור המצב. הוא מעביר ביקורת על הצעה של אחד המתחרים ל"הגדלת העוגה" ליצירת מקורות פרנסה נוספים לעורכי דין וטוען כי זה לא רציני להציע פתרון שלא תלוי בלשכה אלא בתקציב המדינה.

משוב השופטים - נשק לא ראוי

בניגוד להלך הרוח בלשכת עורכי הדין, סבור ד"ר וינברג כי משוב השופטים הוא מיותר. לדידו, מדובר ב"נשק לא ראוי". מפרסמים ביקורת על מי שלא יכול להגיב עליה וזה לא הוגן. איך בכל זאת נוכל לבקר את השופטים? לדעת ויינברג, הביקורת צריכה להישמע בדרך אחרת. הוא סבור כי צריך מוסדות משותפים של הלשכה עם מערכת המשפט שיוכלו לטפל בתלונות כנגד שופטים.

לסיכום ניתן לומר, כי ד"ר וינברג מציע לדבריו, מהפכה שתשנה את פני הלשכה ואת המערכת בכלל באופן ניכר. ד"ר וינברג החל את המירוץ כשסיכוייו נמוכים יחסית, אולם סיכוייו הלכו והשתפרו. בין היתר, התחזק ממדו בעקבות חבירתו של עו"ד אמנון רפאל אליו, שהציע להפוך את החברות בלשכה לוולונטרית. בעקבות חבירת השניים, הציע וינברג להעלות את הנושא למשאל חברים במידה וייבחר.