כשדמי הניהול יורדים - הציבור קונה קרנות נאמנות

בישראל, דמי הניהול נחשבים בדרך כלל לגבוהים יותר לעומת מדינות אחרות. אחד הגורמים המרכזיים לכך הוא דמי ההפצה שגובים הבנקים ובתי ההשקעות, אשר משפיעים באופן משמעותי על העלות הכוללת של ההשקעה. דמי הפצה אלו, הנכללים בחישוב דמי הניהול, מייקרים את עלויות ההשקעה עבור המשקיעים, ובכך מקשים עליהם להשיג תשואות אטרקטיביות. בשוק התחרותי של היום, חשוב להבין את ההשפעות של דמי הניהול על התשואות הפוטנציאליות ולהיות מודעים לאופציות הזמינות, כדי לבחור את מסלול ההשקעה המתאים ביותר.

מחקר בבנק ישראל בדק את ההשפעה של עליית ריבית על קרנות נאמנות

במחקר שערכו נעם בן זאב, ד"ר סיגל ריבון וד"ר רועי שטיין מחטיבת המחקר של בנק ישראל, נבחנה תגובת משקיעי קרנות הנאמנות לשינויים בריבית בנק ישראל, ואת ההשפעות של תגובה זו על הנזילות בשוקי הנכסים הפיננסיים. העלאה בריבית בנק ישראל מתבטאת בשינוי הרכב תיק הנכסים של הציבור תוך הקטנת חלקם של הנכסים המסוכנים. המשקיעים פודים השקעות מקרנות המתמחות במניות ואג"ח, ומשקיעים יותר בקרנות כספיות. תהליך זה גורם גם לירידה בנזילות בשוקי המניות והאג"ח, אם כי שינוי הרכב ההשקעה בקרנות אלו מסביר רק חלק קטן מהירידה בנזילות.

בעוד קרנות הנאמנות מוכרות אג"ח ממשלתי, אג"ח קונצרני ומניות בתגובה לעליית ריבית, המשקיעים המוסדיים פועלים בכיוון ההפוך ורוכשים נכסים אלו בתגובה לעליית ריבית. המחקר מצא כי לאחר העלאת ריבית (לא צפויה) על ידי בנק ישראל, ניתן לזהות פדיונות בסדר גודל יומי של כ-0.2%-0.4% מנכסי הקרנות המתמחות באג"ח ובמניות, המצטברים לכ-6-10% מסך נכסיהן, וגיוסים לקרנות הכספיות בהיקף של כ-1% מנכסיהן מדי יום, המצטברים לכ-30% סך הכל, וגדולים בהיקפם השקלי מסך היציאה מקרנות האג"ח והמניות. כלומר, מקורם של הכספים שזורמים לקרנות הכספיות הוא גם בנכסים אחרים מעבר לאלו שבקרנות המתמחות.

כשהשקעות גדולות ומהירות מתבצעות, קרנות הנאמנות נאלצות למכור נכסים פיננסיים כדי לספק למבקשים את כספם. מכירות אלו עלולות להפעיל לחץ על השוק, הן מבחינת המחיר והן מבחינת הנזילות, שהיא היכולת למכור ולקנות נכסים בהיקף מסוים ללא השפעה משמעותית על המחיר. כפי שנמצא במחקר, בעוד קרנות הנאמנות פועלות למכור אג"ח ומניות, המשקיעים המוסדיים רוכשים נכסים אלו, דבר שמצביע על הבדלים מהותיים בגישות ההשקעה בין סוגי המתווכים השונים בשוק. בעוד משקיעי קרנות הנאמנות מתמודדים עם פדיונות, המוסדיים, עם אופק השקעה ארוך יותר, נראים כמצליחים לנצל את ההזדמנויות שנוצרות כתוצאה מכך.

השינויים בדמי הניהול משפיעים על תנועות הכספים בקרנות נאמנות

מחקר שערכו ד"ר נדב שטינברג מחטיבת המחקר בבנק ישראל וד"ר יבגני מורגרמן מאוניברסיטת בר-אילן בוחן כיצד משקיעים בקרנות נאמנות מגיבים לשינויים בדמי ניהול. באמצעות ניתוח נתונים מקיף, המחקר חושף קשר מובהק בין שינויים בדמי ניהול לבין תנועות הכספים בקרנות נאמנות בישראל. המחקר מספק תובנות חשובות לגבי הרגישות של משקיעים להעלאות והפחתות בדמי הניהול ומצביע על השפעות ייחודיות עבור קבוצות שונות של משקיעים.

הממצאים המרכזיים מעידים כי כאשר קרנות נאמנות מורידות את דמי הניהול, מתרחשת בממוצע עלייה בזרימות הכספים לקרנות, ואילו העלאות בדמי ניהול גורמות לירידה בזרימות. אפקט זה נשמר גם בקרנות מגוונות, כולל קרנות אגרות חוב, לאחר שליטה במאפיינים כמו גודל וגיל הקרן. יחד עם זאת, נמצא כי משקיעים קיימים בקרנות נוטים להגיב לשינויים בצורה חדה יותר לעומת משקיעים פוטנציאליים, מה שמדגיש את חשיבות השמירה על שקיפות בכל הנוגע לשינויים בדמי הניהול.

• הגבלות בנק ישראל מתחילות להשפיע: המימון מתייקר, הרווחיות נשחקת
• בנק ישראל מבהיר - "שטר ה-200 ש"ח לא יבוטל"

המחקר מצא גם הבדלים ברגישות המשקיעים על פי פרמטרים נוספים. כך, למשל, משקיעים בקרנות עם דמי ניהול גבוהים במיוחד פחות רגישים להעלאות נוספות, בעוד שמשקיעים "עשירים" פחות רגישים לשינויים בדמי ניהול בהשוואה למשקיעים אחרים. תובנות אלו מדגישות את הצורך ברגולציה ממוקדת שתבטיח שקיפות נאותה עבור משקיעים שאינם מודעים לחלוטין להשפעת דמי הניהול על התשואות נטו ותגביר את ההגנה עליהם.