רכש דירה לפני החתונה, התחתן והתגרש. האם הדירה שייכת גם לגרושתו?
סכסוכי גירושים על דירות מכלות לא מעט מזמנם של בתי המשפט לענייני משפחה בישראל. כידוע נכסים שנרכשים במהלך החיים המשותפים של בני הזוג מחולקים שווה בשווה במסגרת איזון משאבים. אבל מה קורה עם נכס שאחד מהצדדים רכש לפני החתונה. נכס חיצוני שלא אמור להיכנס לאיזון המשאבים, ואמור להישאר בחזקתו של הצד שרכש אותו במלואו. האם השקעה כספית של הצד השני תגרום לחלוקתו שווה בשווה?
בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת דן לאחרונה במקרה בו בני זוג הסתכסכו ונפרדו לאחר 4 שנים בלבד של נישואין ולא הצליחו להגיע להסכמה לגבי הדירה בה התגוררו ואשר הייתה רשומה על שמו של בן הזוג בלבד.
תחילתו של הסיפור בשנת 2016, בני הזוג התחתנו בשנה זו כדת משה וישראל, ומנישואין אלה נולדו להם שני ילדים. בני הזוג לא חתמו על הסכם ממון וניהלו משק בית משותף וחשבונות בנק משותפים, בנוסף לחשבונות בנק נפרדים שנפתחו לפני תחילת הקשר הזוגי.
באוקטובר 2014, בסמוך לתחילת הקשר הזוגי, חתם הנתבע על חוזה לרכישת דירה הרשומה על שמו בתמורה ל-870 אלף שקל.
עד סוף שנת 2015 שילם בן הזוג יחד עם אמו 217 אלף שקל עבור רכישת הדירה. לאחר נישואיהם העבירה אמה של בת הזוג תשלום נוסף של 100 אלף שקל עבור רכישת הדירה.
- הבעל הרוויח פי 4 - האשה דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית
- דרשה לבטל הסכם גירושים עקב כפייה - מה פסק ביהמ"ש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במשך שנות נישואיהם, התגוררו הצדדים בדירה, ששווה כיום כ-1.35 מיליון שקל, בני הזוג נטלו יחדיו הלוואת משכנתא של 520 אלף שקל לשם תשלום על הדירה. כאשר התשלומים החודשיים עמדו על 2,500 שקל לחודש. כמו כן, עד לשנת 2019 העבירה אמה של בת הזוג תשלומים קבועים של 2,000 שקל לחודש לשם תשלום המשכנתא.
בשנת 2020 עלו יחסיהם של בני הזוג על שרטון והם נפרדו, אך למרות זאת, על אף המשבר ועל אף שהתגרשו, האישה המשיכה להתגורר בדירה ואילו הנתבע עבר להתגורר בדירה אחרת. במסגרת הליך יישוב סכסוך שהתקיים בבית הדין הרבני האזורי באשקלון, נדרשו הצדדים לשאת בחלקים שווים בתשלומי המשכנתא.
חלוקה שווה
בני הזוג הגיעו להסכמות בנושאים הכלכליים אך על אופן חלוקת הדירה לא הצליחו להגיע להסכמה.
השופט אריאל ממן קבע כי הוא מקבל את תביעתה של האישה "לצדדים זכויות שוות בדירה והללו יחולקו ביניהם בחלקים שווים וזאת על אף רישום הדירה על שם הנתבע ועל אף מועד ההתקשרות החוזית לרכישתה".
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
השופט קבע כי כידוע על הצדדים חל הסדר חוק יחסי ממון בין בני זוג, ובמועד פקיעת הנישואים, יש לערוך איזון משאבים בנכסיהם, למעט בנכסים שהוחרגו ממסת הנכסים המשותפת, בין אם מכוח הוראות החוק ובין אם כפועל יוצא מהסכמות הצדדים.
כידוע על פי החוק עם התרת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין שאינם ברי איזון.
השופט קבע כי התובעת הוכיחה כי השקיעה כספים רבים בדירה ולכן יש לה זכויות בה למרות שהעסקה לרכישתה נחתמה לפני הנישואין. השופט ממן ציין כי הוכח כי "התובעת השקיעה בנכס הון ראשוני בסך של 100,000 שקל שהועבר ישירות לקבלן, כך גם אין מחלוקת כי הצדדים נטלו משכנתא משותפת לצורך מימון רכישת הדירה ובמשך תקופה ארוכה חלקה הגדול (2,000 שקל לחודש, מתוך תשלום של 2,400 שקל) שולמה על ידי אם התובעת.
נכס מרכזי
השופט ציין כי הפסיקה הכירה במעמדו המיוחד של בית מגורים וראתה בו את הנכס המרכזי והחשוב של הנישואין, ולכן, לגביו, נקבעו כללים מקלים, להוכחת שיתוף בנכסים.
"עצם החיים במשך תקופה ארוכה תחת קורת גג משותפת, אורח החיים שהתאפיין בשיתוף בכל הנוגע לנכסי המשפחה האחרים (מכונית, חשבונות בנק), השקעת מאמץ משותף ומשאבים משותפים באחזקת הנכס ופיתוחו במשך שנות המגורים הרבות בו – כל אלה גוברים על העובדה – הניצבת לעצמה – כי בתחילת חיי הנישואין נפלה עיקר המעמסה ברכישת הדירה על אחד מבני הזוג.
השקעה של בן הזוג, ככל שמדובר בהשקעה כספית רצינית שאינה בטלה בשישים, מעידה בדרך של התנהגות על כוונת שיתוף מצד שני בני הזוג ועל עירוב נכסים כלכלי.
השופט ממן קבע כי "השקעת התובעת בנכס הינה משמעותית ואינה זניחה, כפי טענת הנתבע, ומלמדת כשלעצמה על כוונת שיתוף מצד שני הצדדים. הוכח כי רכישת הדירה נעשתה בעזרת שוברי רכישה והלוואת משכנתא והגם שאין חולק כי תשלום מקדמה ראשוני בסך מצטבר של 217,000 שקל שולם על ידי אם הנתבע, הרי שהשקעותיה הנוספות של התובעת בדירה, לרבות לקיחת הלוואת משכנתא משותפת של 522,000 שקל שהחזריה החודשיים נעשו מחשבון בנק משותף, ואשר במשך תקופה ארוכה שולמו על ידי אם התובעת, זאת לצד ובנוסף להשקעה ראשונית בסכום של 100,000 שקל. נוסף על כך, הצדדים שילמו במשותף 41 אלף שקל.
פער זניח
השופט פסק כי הוכח שהייתה השקעה כספית רצינית של התובעת, שאינה בטלה בשישים ומוכיחים כי הצדדים ראו בדירה נכס משותף.
לפי הראיות בתיק, התובעת שילמה סכום מצטבר של כ-212 אלף שקל, בעוד הנתבע שילם סכום של כ-282 אלף שקל על הדירה, "בנסיבות אלה הופך הפער בין השקעת כל אחד מהצדדים בדירה לפער זניח שבוודאי אינו מצדיק לקבל טענתו המרכזית של הנתבע לחוסר שיתוף בנכס".
השופט קיבל את טענת התובעת כי היא לקחה חלק פעיל בעיצוב הדירה, טיפלה בעניינים בירוקרטיים הקשורים ברכישת הדירה וכן שילמה מחצית מעלות המטבח באופן שמלמד כי הצדדים ראו בדירה נכס משותף, הגם מועד הרכישה וזהות הבעלים הרשום.
השופט ציין כי "בנוסף, המשכנתא שקיבלו הצדדים, ניתנה להם בתנאים של משפחת עובדי הבנק, מכוח זכאותו של אבי התובעת באופן המלמד אף הוא על זיקת התובעת למשכנתא ולנכס, ולא מצאתי טעם בטענת הנתבע כי הדבר נעשה מתוך מחווה של רצון טוב רק על מנת לסייע לו ולא מתוך הבנה כי מדובר בנכס משותף לצדדים".
רק 4 שנים
לגבי הזמן הקצר בו הו נשואים וההשפעה של התקופה הקצרה על שיתוף הנכסים קבע השופט "מכלל לאו אתה שומע הן ומשכך הגם שעסקינן בתקופת נישואין קצרה יחסית, אורח החיים של הצדדים, שכלל שיתוף בכל יתר הנכסים, ניהול משק בית משותף, השקעות משותפות בדירת המגורים, הבאת ילדים לעולם ומגורים משותפים בדירה מושא ההליך, מלמד כי סביר להניח שהצדדים ראו בנכס - נכס משותף, ואין בתקופת הנישואין הקצרה יחסית לבדה כדי לשלול בהכרח כוונת שיתוף בנכס ספציפי".
השופט ממן פסק כי "טענת הנתבע כי משך תקופת הנישואין הקצרה יחסית שוללת את טענות התובעת לשיתוף ספציפי בדירה, אינה יכולה לעמוד לבדה, שכן טענה זו אינה יכולה לעמוד בחלל ריק, אל מול הראיות בכללן, המלמדות, כאמור, על כוונת שיתוף בדירת המגורים. התובעת הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה כי בין הצדדים התקיימה כוונת שיתוף בדירת המגורים ועל כן זו הינה נכס המצוי בבעלותם המשותפת של הצדדים ויש להורות על חלוקתה בין הצדדים בהתאם".
השופט קבע כי "דירת המגורים שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים, והיא תוצא למכירה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר, כאשר תמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים, לאחר כיסוי הלוואת המשכנתא הרובצת על הדירה והוצאות המכירה, כשאין מניעה שמי מהצדדים ירכוש הדירה בגובה ההצעה הגבוהה שתינתן על הדירה.
- 7.אחד העם 07/08/2023 08:52הגב לתגובה זוכל אחד מבני הזוג הכניס כסף לדירה תחלקו את הדירה בהתאם המממ.. כנראה זה קשה יותר להחליט אז מה עושים חצי חצי ושלום על ישראל הכי פשוט הכי קל
- 6.אל דאגה- טיפשות וחתונה עולים ביוקר. (ל"ת)hj 07/08/2023 05:47הגב לתגובה זו
- 5.חי 06/08/2023 20:02הגב לתגובה זופשוט לתת לבעל את ההשקעה הראשונית והשאר הם שותפים !
- 4.רציני 06/08/2023 14:28הגב לתגובה זועד שהצד השני התחיל לשלם עבר זמן בו שווי הדירה עלתה אז מה עם השווי הזה ?
- 3.משה 06/08/2023 13:37הגב לתגובה זושכל אחד יקבל לפי כמה שהוא הכניס.
- 2.עורך דין שיודע 06/08/2023 13:11הגב לתגובה זובבית משפט תמצאו בדרך כלל שקרים, מניפולציות, שופטים מושחתים (כן, כן - השופטים הצדיקים שלנו מושחתים בחלם הלא מבוטל), שבוחרים צד ומציירים את הצד השני כשחור, כתלות בסכום שהצד הזוכה דאג לרפד או לקמבן את השופטים. אם כי נראה שהפעם, הצדק נעשה.
- 1.ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה (ל"ת)שלמה 06/08/2023 12:11הגב לתגובה זו

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
