הרוכש דרש להכיר בחוזה חתום כהסכם מכר מחייב - זה מה שקבע השופט
בית המשפט המחוזי בלוד קיבל באחרונה תביעה שהוגשה בדרישה להכיר במסמך מ-2013 כהסכם מחייב למכירת קרקע בנתניה. בעל הקרקע טען להגנתו כי לא מדובר בהסכם אלא בטיוטה בלבד, וכי הכסף ששילם לו התובע לאחר החתימה על ההסכם היה לפירעון הלוואות ולא עבור הקרקע. השופט הבכיר יעקב שפסר קבע כי ישנן שלל אינדיקציות, כמו כותרת המסמך ("הסכם") וחתימות הנתבע עליו, המלמדות כי הלכה למעשה מדובר בהסכם מחייב.
הפרשה החלה באפריל 2013, אז חתמו התובע והנתבע על מסמך שכותרתו "הסכם", ולפיו הראשון יקנה מהאחרון קרקע ברחוב בני בנימין שבנתניה תמורת 300 אלף שקל. המוכר הערים קשיים על הוצאת העסקה לפועל, ובעקבות כך הגיש נגדו התובע את התביעה לבית המשפט.
לטענת הרוכש, המסמך נשוא התביעה מהווה הסכם מכר לכל דבר ועניין. מדובר בהסכם בכתב, שלם, גמור ומפורט, והוא אף שילם במסגרתו לנתבע 300 אלף שקל. הרוכש טען כי המוכר התעלם במשך השנים מהתחייבויותיו בהסכם, ולפיכך אחרי שהגיעו מים עד נפש מבחינתו, הוא דיווח בעצמו לרשויות המס אודות העסקה, שילם את מס הרכישה, רשם הערת אזהרה לטובתו בטאבו - ובהמשך הגיש את התביעה לבית המשפט.
מנגד, טען המוכר כי לא מדובר בהסכם מכר אלא בטיוטה בלבד. ראיה לכך שמדובר בטיוטה, טען, היא שבתקופה שלאחר החתימה על אותו "הסכם", הוחלפו בין הצדדים טיוטות נוספות. עוד הדגיש הנתבע כי הרוכש לא שילם לו עבור הקרקע, וכי הסכום שהתקבל אצלו הוא למעשה החזר של הלוואות שאביו של הרוכש היה חייב לו.
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- רוכשת דירה טענה שהמוכר הסתיר רטיבות, מה ההכרעה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט שפסר קבע כי הן נוסח המסמך והן התנהלות הצדדים לפני, במהלך ואחרי החתימה עליו, מעידות כי הם אכן התכוונו לראות במסמך הסכם מכר מחייב. לדבריו, יש כמה אינדיקציות שמוכיחות זאת.
בראש ובראשונה עמד השופט על כותרת המסמך, שבה כתוב "הסכם". לעומת זאת, אין במסמך אזכור כלשהו לכך שמדובר בטיוטה או במסמך עקרונות בלבד. בנוסף, אין בו שום הפניה למסמך אחר שאמור להיחתם בין שני הצדדים.
השופט הוסיף כי שני הצדדים חתמו המסמך - דבר שמהווה ראיה חזקה לכך שהם קיבלו החלטה. "הגם שאין בחתימה קדושה במובן זה שניתן להסיק גמירות דעת גם בהיעדרה, הימצאותה היא אינדיקציה חזקה להסכמה להתחייב", כתב השופט שפסר. לדבריו, במסמך נכללו כל הפרטים המהותיים בעסקה, כך שגם הדרישה הנוספת להחשבתו כחוזה מחייב – מתקיימת לגביו.
- 830 אלף שכירים היו אמורים לקבל החזרי מס בשווי 664 מיליון שקל - אך בערעור לבית המשפט העליון ההחלטה בו
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- "במצוקתי חתמתי": ביקשה לבטל את הסכם הגירושים
בתוך כך, השופט דחה את טענת המוכר שלפיה הסכם של 300 אלף שקל ששולמו לו לא היו עבור רכישת הקרקע, אלא פירעון הלוואות שנטל ממנו אבי הרוכש. הוא הגיע למסקנה זו על רקע טיוטות נוספות שהוחלפו בין הצדדים בשנים שלאחר חתימת המסמך שבמרכז התביעה, שבהן נכתב במפורש כי הרוכש שילם למוכר את מלוא התמורה עבור הקרקע.
בעניין זה הבהיר השופט כי החלפת הטיוטות בין הצדדים אחרי המסמך מ-2013 אינה סותרת את היותו הסכם מחייב, שכן מתקיימים לגביו התנאים להחשבתו ככזה. לעומתו, שאר הטיוטות לא הבשילו לכדי חוזה מחייב. לפיכך, השופט הכיר בהסכם המכר שנחתם על ידי הצדדים כמחייב. הוא הורה למוכר להשלים את רישום הקרקע על שם הרוכש בטאבו, ולשלם לו בנוסף 30 אלף שקל עבור הוצאות משפט.
חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) קובע כי כל מי שמוכר או רוכש זכות במקרקעין מחויב לתת הצהרה לגבי העסקה. יש למסור את ההצהרות בתוך 30 יום מרגע ביצוע העסקה. איחור במועד ההגשה של ההצהרה של מוכר זכות במקרקעין עלול לגרור חיוב בקנס כלפיו. בהתאם לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), ההצהרות יוגשו באופן מקוון. אם המוכר/הרוכש מיוצג על ידי עורך דין, תוגש ההצהרה באמצעותו. מוכרים או רוכשים של זכות במקרקעין שלא מיוצגים על ידי עורך דין, יגישו את ההצהרה באמצעות המחשבים שבמשרדי מיסוי מקרקעין. רק המוכר/הרוכש עצמו יכול להגיש את ההצהרה. יש להגיע אל החוליה המרכזית במשרד האזורי של מיסוי המקרקעין.
בעקבות החשיבות הרבה של הסכם מכר למכירת מקרקעין, נקבעו כמה דרישות חובה במסגרת החוק, בכל הנוגע לחוזה מסוג זה. הסכם מכר מקרקעין שונה מהסכמים אחרים, כך שבנוסף לדרישות החלות עליו מכוח דיני חוזים, הוא כולל דרישות נוספות שנקבעו בדיני המקרקעין, לצד פעולות חשובות לביצוע של מעבר לניסוח החוזה ולפני החתימה עליו. עבור מי שעומד לקראת עסקת רכישה או מכירה של דירה, בית או קרקע, כדאי להכיר את הדרישות על פי החוק של הסכם מכר, לדעת מה ההיבטים שחשוב לכלול בהסכם ומהן הפעולות שנדרשות ממנו לטובת חתימה על החוזה. בעקבות האופי המורכב והדרישות המשפטיות של ההסכם, את כל אחד מהצדדים (הרוכש והקונה) מלווה עורך דין המתמחה במקרקעין.
אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
830 אלף שכירים היו אמורים לקבל החזרי מס בשווי 664 מיליון שקל - אך בערעור לבית המשפט העליון ההחלטה בוטלה
החלטה שהפכה פסק דין קודם: בית המשפט העליון קבע שלמרות "תקלה ניסוחית" בחוק יש להעדיף את כוונת המחוקק ולא את "הלשון המילולית" וכך הפסידו מאות אלפי ישראלים החזרי מס במאות מיליונים
בפסק דין חריג שניתן לאחרונה, דחה בית המשפט העליון תובענה ייצוגית שביקשה להשיב מאות מיליוני שקלים לשכירים ישראלים, וקבע כי כאשר מתעוררת "תקלה ניסוחית" בחוק - יש להעדיף את כוונת המחוקק על פני הלשון המילולית. ההחלטה, שניתנה ברוב דעות של שניים מול אחד, עוסקת בשאלה מורכבת ביותר של פרשנות חקיקת מס, ויש לה השלכות על מאות אלפי שכירים ישראלים.
בית המשפט קבע כי רשות המיסים לא גבתה מס גבוה מדי משכירים ישראלים שהפקידו כספים לקרן הפנסיה שלהם ועל כן, הם אינם אמורים לקבל אותם בחזרה. לא אמור "מחלוקות בתחום דיני המס מחייבות לעיתים צלילה לנבכיהן של הוראות חוק מורכבות, המשלבות הגדרות והפניות; תנאים וחלופות; מדרגות ותקרות", כתב השופט עופר גרוסקופף בפתח פסק הדין. "קריאתן והבנתן של הוראות אלה, למרות שהן כתובות בשפה העברית, קשה לעיתים מפיענוח טקסט הכתוב בלשון זרה".
המחלוקת: מי זכאי להטבת מס על חיסכון פנסיוני?
במרכז המחלוקת עומדת סוגיה טכנית ביותר הנוגעת לסעיף 45א(ה)(2)(ב)(2)(ב) לפקודת מס הכנסה - סעיף שקובע את תנאי הזכאות להטבת מס בגין הפקדות לחיסכון פנסיוני. השאלה הקונקרטית היא האם שכיר שיש לו גם הכנסות שאינן מבוטחות (כגון שעות נוספות שהמעסיק אינו מפריש בגינן לפנסיה, או הכנסה כעצמאי מפרקטיקה פרטית), זכאי להטבת מס נוספת גם אם לא ביצע הפקדה נפרדת כעמית עצמאי?
כדי להבין את המחלוקת, חשוב להבין את המצב התקין: כאשר עובד שכיר מקבל משכורת, המעסיק מפריש עבורו כספים לקרן פנסיה (כיום מינימום 12.5%), והעובד עצמו מפריש נוסף (כיום מינימום 6%). על הפרשות אלו מקבל העובד הטבת מס בשיעור 35%, שניתנות עד לתקרה מסוימת. אבל מה קורה כאשר לעובד השכיר יש גם הכנסות נוספות? כמו למשל משיעורים פרטיים, מפרקטיקה עצמאית, או משעות נוספות שהמעסיק לא מפריש בגינן.
- רפורמת מס טורקית תפגע במשקי הבית, בעסקים קטנים ובינוניים וייתכן שאף בשוק ההון
- הצעד הבא הוא לקצר את הבירוקרטיה? "המדינה מסירה את החסם, עכשיו תור הרשויות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעים המייצגים, ניב נוימן ומתן לבנון, טענו כי על פי לשון החוק, די בעצם קיומה של הכנסה לא מבוטחת כדי לזכות בהטבת מס נוספת, גם אם לא בוצעה הפקדה נפרדת כעצמאי. לדבריהם, רשות המסים "קוראת לתוך החוק" מגבלה שאינה כתובה בו, ובכך גובה מיליארדי שקלים מהציבור שלא כדין.
