חוזה
צילום: PIXABAY

הרוכש דרש להכיר בחוזה חתום כהסכם מכר מחייב - זה מה שקבע השופט

בית המשפט קיבל תביעה להכיר במסמך מ-2013 כהסכם מחייב למכירת קרקע. המוכר טען להגנתו כי העובדה שהצדדים החליפו טיוטות לאחר מכן מעידה כי לא מדובר בהסכם מכר, וכי הכסף שקיבל היה להחזר הלוואות
עוזי גרסטמן |

בית המשפט המחוזי בלוד קיבל באחרונה תביעה שהוגשה בדרישה להכיר במסמך מ-2013 כהסכם מחייב למכירת קרקע בנתניה. בעל הקרקע טען להגנתו כי לא מדובר בהסכם אלא בטיוטה בלבד, וכי הכסף ששילם לו התובע לאחר החתימה על ההסכם היה לפירעון הלוואות ולא עבור הקרקע. השופט הבכיר יעקב שפסר קבע כי ישנן שלל אינדיקציות, כמו כותרת המסמך ("הסכם") וחתימות הנתבע עליו, המלמדות כי הלכה למעשה מדובר בהסכם מחייב.

הפרשה החלה באפריל 2013, אז חתמו התובע והנתבע על מסמך שכותרתו "הסכם", ולפיו הראשון יקנה מהאחרון קרקע ברחוב בני בנימין שבנתניה תמורת 300 אלף שקל. המוכר הערים קשיים על הוצאת העסקה לפועל, ובעקבות כך הגיש נגדו התובע את התביעה לבית המשפט.

לטענת הרוכש, המסמך נשוא התביעה מהווה הסכם מכר לכל דבר ועניין. מדובר בהסכם בכתב, שלם, גמור ומפורט, והוא אף שילם במסגרתו לנתבע 300 אלף שקל. הרוכש טען כי המוכר התעלם במשך השנים מהתחייבויותיו בהסכם, ולפיכך אחרי שהגיעו מים עד נפש מבחינתו, הוא דיווח בעצמו לרשויות המס אודות העסקה, שילם את מס הרכישה, רשם הערת אזהרה לטובתו בטאבו - ובהמשך הגיש את התביעה לבית המשפט.

מנגד, טען המוכר כי לא מדובר בהסכם מכר אלא בטיוטה בלבד. ראיה לכך שמדובר בטיוטה, טען, היא שבתקופה שלאחר החתימה על אותו "הסכם", הוחלפו בין הצדדים טיוטות נוספות. עוד הדגיש הנתבע כי הרוכש לא שילם לו עבור הקרקע, וכי הסכום שהתקבל אצלו הוא למעשה החזר של הלוואות שאביו של הרוכש היה חייב לו.

השופט שפסר קבע כי הן נוסח המסמך והן התנהלות הצדדים לפני, במהלך ואחרי החתימה עליו, מעידות כי הם אכן התכוונו לראות במסמך הסכם מכר מחייב. לדבריו, יש כמה אינדיקציות שמוכיחות זאת.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בראש ובראשונה עמד השופט על כותרת המסמך, שבה כתוב "הסכם". לעומת זאת, אין במסמך אזכור כלשהו לכך שמדובר בטיוטה או במסמך עקרונות בלבד. בנוסף, אין בו שום הפניה למסמך אחר שאמור להיחתם בין שני הצדדים.

השופט הוסיף כי שני הצדדים חתמו המסמך - דבר שמהווה ראיה חזקה לכך שהם קיבלו החלטה. "הגם שאין בחתימה קדושה במובן זה שניתן להסיק גמירות דעת גם בהיעדרה, הימצאותה היא אינדיקציה חזקה להסכמה להתחייב", כתב השופט שפסר. לדבריו, במסמך נכללו כל הפרטים המהותיים בעסקה, כך שגם הדרישה הנוספת להחשבתו כחוזה מחייב – מתקיימת לגביו.

קיראו עוד ב"משפט"

בתוך כך, השופט דחה את טענת המוכר שלפיה הסכם של 300 אלף שקל ששולמו לו לא היו עבור רכישת הקרקע, אלא פירעון הלוואות שנטל ממנו אבי הרוכש. הוא הגיע למסקנה זו על רקע טיוטות נוספות שהוחלפו בין הצדדים בשנים שלאחר חתימת המסמך שבמרכז התביעה, שבהן נכתב במפורש כי הרוכש שילם למוכר את מלוא התמורה עבור הקרקע.

בעניין זה הבהיר השופט כי החלפת הטיוטות בין הצדדים אחרי המסמך מ-2013 אינה סותרת את היותו הסכם מחייב, שכן מתקיימים לגביו התנאים להחשבתו ככזה. לעומתו, שאר הטיוטות לא הבשילו לכדי חוזה מחייב. לפיכך, השופט הכיר בהסכם המכר שנחתם על ידי הצדדים כמחייב. הוא הורה למוכר להשלים את רישום הקרקע על שם הרוכש בטאבו, ולשלם לו בנוסף 30 אלף שקל עבור הוצאות משפט.

חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) קובע כי כל מי שמוכר או רוכש זכות במקרקעין מחויב לתת הצהרה לגבי העסקה. יש למסור את ההצהרות בתוך 30 יום מרגע ביצוע העסקה. איחור במועד ההגשה של ההצהרה של מוכר זכות במקרקעין עלול לגרור חיוב בקנס כלפיו. בהתאם לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), ההצהרות יוגשו באופן מקוון. אם המוכר/הרוכש מיוצג על ידי עורך דין, תוגש ההצהרה באמצעותו. מוכרים או רוכשים של זכות במקרקעין שלא מיוצגים על ידי עורך דין, יגישו את ההצהרה באמצעות המחשבים שבמשרדי מיסוי מקרקעין. רק המוכר/הרוכש עצמו יכול להגיש את ההצהרה. יש להגיע אל החוליה המרכזית במשרד האזורי של מיסוי המקרקעין.

בעקבות החשיבות הרבה של הסכם מכר למכירת מקרקעין, נקבעו כמה דרישות חובה במסגרת החוק, בכל הנוגע לחוזה מסוג זה. הסכם מכר מקרקעין שונה מהסכמים אחרים, כך שבנוסף לדרישות החלות עליו מכוח דיני חוזים, הוא כולל דרישות נוספות שנקבעו בדיני המקרקעין, לצד פעולות חשובות לביצוע של מעבר לניסוח החוזה ולפני החתימה עליו. עבור מי שעומד לקראת עסקת רכישה או מכירה של דירה, בית או קרקע, כדאי להכיר את הדרישות על פי החוק של הסכם מכר, לדעת מה ההיבטים שחשוב לכלול בהסכם ומהן הפעולות שנדרשות ממנו לטובת חתימה על החוזה. בעקבות האופי המורכב והדרישות המשפטיות של ההסכם, את כל אחד מהצדדים (הרוכש והקונה) מלווה עורך דין המתמחה במקרקעין.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
צוואה ירושה
צילום: Istock

אלמנה, צוואה ומצבה: כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי הסכם ממון וצוואה ברורים גוברים על טענות לשיתוף רכושי. אלמנה שנישאה בשנית ניסתה לקבל זכויות בדירה שירש בעלה השני ויתרות כספיות, ואף דרשה מילדיו מנישואיו הקודמים הוצאות קבורה, אך תביעתה נדחתה כמעט במלואה, תוך ביקורת חריפה על התנהלותה והאופן שבו הונצח המנוח על מצבתו

עוזי גרסטמן |

בערוב ימיו של המנוח, שנים לאחר שנישא בשנית וערך הסכם ממון מסודר ואף צוואה מפורטת, נדמה היה כי קווי הירושה והרכוש ברורים. אלא שלאחר פטירתו התברר כי הדברים רחוקים מלהיות פשוטים. אלמנתו פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה וביקשה להצהיר על זכויות נרחבות בנדל"ן ובכספים, בטענה לשיתוף רכושי מכוח הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג. מנגד, עמדו שלושת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים, שטענו כי רצון אביהם היה ברור וחד־משמעי, וכי הצוואה וההסכם אינם מותירים מקום לפרשנות שהאלמנה מבקשת לאמץ.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט אורן אליעז, מציג תמונה מורכבת של יחסי משפחה טעונים, פרשנות חוזית קפדנית, ועימות חריף סביב שאלות של ירושה, כבוד וזיכרון. בסופו של יום קבע בית המשפט כי מרבית טענות האלמנה דינן להידחות, וכי אין לה זכויות בדירה שאותה ירש בעלה מהוריו, אין לה חלק בכספים שהיו בחשבונו הפרטי, ואף אין מקום לחייב את ילדיו בהוצאות הקבורה, בין היתר נוכח האופן שבו בחרה להקים את מצבתו.

הזוג נישא ב-1997, כשלכל אחד מהם היו ילדים מנישואים קודמים. כשנתיים לאחר מכן הם חתמו על הסכם ממון שאושר כדין בבית המשפט. בהסכם הוסדרו במפורש נכסים שהיו לכל אחד מהם ערב הנישואים, וכן נקבעו כללים לגבי הרכוש שייצבר במהלך החיים המשותפים. ב-2004 ערך המנוח צוואה, שבה ציווה את מרבית רכושו - ובכלל זה נכסי מקרקעין - לשלושת ילדיו, תוך שהוא מותיר לאשתו השנייה סכום של 100 אלף שקל ומכונית אחת.

לאחר פטירתו ב-2020 ניתן צו לקיום הצוואה, ללא כל התנגדות מצד האלמנה. ואולם כמה חודשים לאחר מכן הוגשה התביעה, שבה ביקשה האלמנה להצהיר כי רבע מהזכויות בדירה מסוימת - שהם מחצית מזכויותיו של המנוח - שייכות לה. הדירה, שהתברר, נתקבלה בירושה על ידי המנוח מהוריו, ונרשמה על שמו בלבד. עוד דרשה האלמנה מחצית מיתרות חשבונות הבנק, רישום המכונית על שמה, תשלום של 100 אלף שקל בהתאם לצוואה, וכן החזר של כ-10,400 שקל בגין מחצית מהוצאות הקבורה והאבל.

האלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות

בית המשפט בחן בראש ובראשונה את שאלת הזכויות בדירה. נקודת המוצא היתה רישום המקרקעין, המהווה ראיה חותכת לבעלות. אלא שהאלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות, וכי לפי הסכם הממון כל רכוש שנצבר במהלך הנישואים, כולל ירושות, הוא רכוש משותף. השופט אליעז דחה את הטענה הזו מכל וכל. הוא קבע בפסק הדין שפורסם שההסכם כולל הוראות ברורות, שלפיהן שיתוף רכושי חל רק על נכסים שיירשמו על שם שני בני הזוג. סעיף 5 להסכם, כך נקבע, מבהיר כי שותפות נוצרת כשהרכוש "יירשם על שם הצדדים", בין אם בלשכת רישום המקרקעין ובין אם במקום רישום אחר.

משה ינאי (רשתות)משה ינאי (רשתות)

משווי של מיליארדים לפשיטת רגל? צו פשיטת רגל ליזם ההייטק משה ינאי נכנס לתוקף

בית משפט השלום בתל אביב קבע כי צו פתיחת הליכי חדלות פירעון נגד אחד היזמים הבולטים בתעשיית ההייטק הישראלית נכנס לתוקף באופן מיידי; החוב הראשי לקרן שינטילה מגיע ל-42 מיליון דולר, ולצדו התחייבויות נוספות שמגיעות למאות מיליוני שקלים; הפנטהאוז היוקרתי שלו בתל אביב ונכסים נוספים יימכרו, ועליו הוטלו מגבלות


עוזי גרסטמן |

בבית משפט השלום בתל אביב , באולם של השופט ליאור גלברד, נקבע בעצם כי משה ינאי מהיזמים הגדולים שהיו כאן נכנס להליך של פשיטת רגל. השופט קבע כי צו פתיחת הליכי חדלות פירעון נגד משה ינאי נכנס לתוקף באופן מיידי. ההחלטה מביאה למכירה כפויה של נכסיו המעוקלים ומטילה מגבלות אישיות כבדות על חייו הפיננסיים והעסקיים.

החוב הראשי עומד על כ-42 מיליון דולר לקרן שינטילה הרשומה באיי קיימן, שהועמדה כהלוואה לחברת ההשקעות MII בבעלותו המשותפת עם אשתו המנוחה רחל. לצד זאת, ינאי מחזיק התחייבויות נוספות מצטברות שמגיעות, לפי הערכות, למאות מיליוני שקלים נוספים, בעיקר לבנקים ישראליים ולקרנות מקומיות.

ינאי טוען כי שווי נכסיו הכולל, בארץ ומחוצה לה, עולה בהרבה על סך החובות, ומציג אומדן של כ-1.1 מיליארד דולר. אך טענות אלה נתקלו עד כה בקשיים משפטיים להוכחה מלאה.

קריירה מבריקה: מחלוץ אחסון נתונים לאיש האקזיטים

משה ינאי, שנולד ב-1949 ובנה קריירה בת ארבעה עשורים, נחשב לאחד מחלוצי תעשיית אחסון הנתונים העולמית. בוגר הנדסת חשמל מהטכניון, פתח את דרכו המקצועית בשנות ה-70 בחברת אלביט, שם השתתף בפרויקט ענת שהיה שיתוף פעולה עם ניקסדורף הגרמנית לפיתוח אמצעי אחסון למחשבי מיינפריים תואמי IBM.

ב-1987 הצטרף ל-EMC, ענקית האחסון האמריקאית שהייתה אז בחיתוליה, ומונה לסגן נשיא לטכנולוגיה. תחת הנהגתו פותח מוצר הסימטריקס (Symmetrix), מערכת אחסון מהפכנית שהפכה למוצר הדגל של החברה בשנות ה-90. המערכת כללה חידושים כמו חבילת התוכנה SRDF לגיבוי מרחוק, והובילה את EMC משווי שוק צנוע לעשרות מיליארדי דולרים.