חוזה
צילום: PIXABAY

הרוכש דרש להכיר בחוזה חתום כהסכם מכר מחייב - זה מה שקבע השופט

בית המשפט קיבל תביעה להכיר במסמך מ-2013 כהסכם מחייב למכירת קרקע. המוכר טען להגנתו כי העובדה שהצדדים החליפו טיוטות לאחר מכן מעידה כי לא מדובר בהסכם מכר, וכי הכסף שקיבל היה להחזר הלוואות
עוזי גרסטמן |

בית המשפט המחוזי בלוד קיבל באחרונה תביעה שהוגשה בדרישה להכיר במסמך מ-2013 כהסכם מחייב למכירת קרקע בנתניה. בעל הקרקע טען להגנתו כי לא מדובר בהסכם אלא בטיוטה בלבד, וכי הכסף ששילם לו התובע לאחר החתימה על ההסכם היה לפירעון הלוואות ולא עבור הקרקע. השופט הבכיר יעקב שפסר קבע כי ישנן שלל אינדיקציות, כמו כותרת המסמך ("הסכם") וחתימות הנתבע עליו, המלמדות כי הלכה למעשה מדובר בהסכם מחייב.

הפרשה החלה באפריל 2013, אז חתמו התובע והנתבע על מסמך שכותרתו "הסכם", ולפיו הראשון יקנה מהאחרון קרקע ברחוב בני בנימין שבנתניה תמורת 300 אלף שקל. המוכר הערים קשיים על הוצאת העסקה לפועל, ובעקבות כך הגיש נגדו התובע את התביעה לבית המשפט.

לטענת הרוכש, המסמך נשוא התביעה מהווה הסכם מכר לכל דבר ועניין. מדובר בהסכם בכתב, שלם, גמור ומפורט, והוא אף שילם במסגרתו לנתבע 300 אלף שקל. הרוכש טען כי המוכר התעלם במשך השנים מהתחייבויותיו בהסכם, ולפיכך אחרי שהגיעו מים עד נפש מבחינתו, הוא דיווח בעצמו לרשויות המס אודות העסקה, שילם את מס הרכישה, רשם הערת אזהרה לטובתו בטאבו - ובהמשך הגיש את התביעה לבית המשפט.

מנגד, טען המוכר כי לא מדובר בהסכם מכר אלא בטיוטה בלבד. ראיה לכך שמדובר בטיוטה, טען, היא שבתקופה שלאחר החתימה על אותו "הסכם", הוחלפו בין הצדדים טיוטות נוספות. עוד הדגיש הנתבע כי הרוכש לא שילם לו עבור הקרקע, וכי הסכום שהתקבל אצלו הוא למעשה החזר של הלוואות שאביו של הרוכש היה חייב לו.

השופט שפסר קבע כי הן נוסח המסמך והן התנהלות הצדדים לפני, במהלך ואחרי החתימה עליו, מעידות כי הם אכן התכוונו לראות במסמך הסכם מכר מחייב. לדבריו, יש כמה אינדיקציות שמוכיחות זאת.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בראש ובראשונה עמד השופט על כותרת המסמך, שבה כתוב "הסכם". לעומת זאת, אין במסמך אזכור כלשהו לכך שמדובר בטיוטה או במסמך עקרונות בלבד. בנוסף, אין בו שום הפניה למסמך אחר שאמור להיחתם בין שני הצדדים.

השופט הוסיף כי שני הצדדים חתמו המסמך - דבר שמהווה ראיה חזקה לכך שהם קיבלו החלטה. "הגם שאין בחתימה קדושה במובן זה שניתן להסיק גמירות דעת גם בהיעדרה, הימצאותה היא אינדיקציה חזקה להסכמה להתחייב", כתב השופט שפסר. לדבריו, במסמך נכללו כל הפרטים המהותיים בעסקה, כך שגם הדרישה הנוספת להחשבתו כחוזה מחייב – מתקיימת לגביו.

קיראו עוד ב"משפט"

בתוך כך, השופט דחה את טענת המוכר שלפיה הסכם של 300 אלף שקל ששולמו לו לא היו עבור רכישת הקרקע, אלא פירעון הלוואות שנטל ממנו אבי הרוכש. הוא הגיע למסקנה זו על רקע טיוטות נוספות שהוחלפו בין הצדדים בשנים שלאחר חתימת המסמך שבמרכז התביעה, שבהן נכתב במפורש כי הרוכש שילם למוכר את מלוא התמורה עבור הקרקע.

בעניין זה הבהיר השופט כי החלפת הטיוטות בין הצדדים אחרי המסמך מ-2013 אינה סותרת את היותו הסכם מחייב, שכן מתקיימים לגביו התנאים להחשבתו ככזה. לעומתו, שאר הטיוטות לא הבשילו לכדי חוזה מחייב. לפיכך, השופט הכיר בהסכם המכר שנחתם על ידי הצדדים כמחייב. הוא הורה למוכר להשלים את רישום הקרקע על שם הרוכש בטאבו, ולשלם לו בנוסף 30 אלף שקל עבור הוצאות משפט.

חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) קובע כי כל מי שמוכר או רוכש זכות במקרקעין מחויב לתת הצהרה לגבי העסקה. יש למסור את ההצהרות בתוך 30 יום מרגע ביצוע העסקה. איחור במועד ההגשה של ההצהרה של מוכר זכות במקרקעין עלול לגרור חיוב בקנס כלפיו. בהתאם לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), ההצהרות יוגשו באופן מקוון. אם המוכר/הרוכש מיוצג על ידי עורך דין, תוגש ההצהרה באמצעותו. מוכרים או רוכשים של זכות במקרקעין שלא מיוצגים על ידי עורך דין, יגישו את ההצהרה באמצעות המחשבים שבמשרדי מיסוי מקרקעין. רק המוכר/הרוכש עצמו יכול להגיש את ההצהרה. יש להגיע אל החוליה המרכזית במשרד האזורי של מיסוי המקרקעין.

בעקבות החשיבות הרבה של הסכם מכר למכירת מקרקעין, נקבעו כמה דרישות חובה במסגרת החוק, בכל הנוגע לחוזה מסוג זה. הסכם מכר מקרקעין שונה מהסכמים אחרים, כך שבנוסף לדרישות החלות עליו מכוח דיני חוזים, הוא כולל דרישות נוספות שנקבעו בדיני המקרקעין, לצד פעולות חשובות לביצוע של מעבר לניסוח החוזה ולפני החתימה עליו. עבור מי שעומד לקראת עסקת רכישה או מכירה של דירה, בית או קרקע, כדאי להכיר את הדרישות על פי החוק של הסכם מכר, לדעת מה ההיבטים שחשוב לכלול בהסכם ומהן הפעולות שנדרשות ממנו לטובת חתימה על החוזה. בעקבות האופי המורכב והדרישות המשפטיות של ההסכם, את כל אחד מהצדדים (הרוכש והקונה) מלווה עורך דין המתמחה במקרקעין.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.

עוזי גרסטמן |

בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.

הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.

למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".

הנאמנת: חוסר תום לב של החייב

ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.

בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

מיסטיקנית קוראת בקפה (AI)מיסטיקנית קוראת בקפה (AI)
גזר דין

"הרב והמרוקאית": 18 חודשי מאסר למיסטיקנית שהסתירה מיליונים בחשבונות חברים

בית המשפט המחוזי מרכז גזר עונש חמור על קוראת בקפה שהעלימה הכנסות של מעל 2 מיליון שקל במשך 7 שנים - והמשיכה לטעון בבית המשפט על העברות כספים לדמויות שלא קיימות

רן קידר |
נושאים בכתבה העלמת מס גזר דין

"חלק מהכספים הועברו למיני דמויות עלומות כמו 'הרב' ו'המרוקאית'" - כך ניסתה שמחה אברזל, קוראת בקפה ובקלפים, להסביר לבית המשפט המחוזי מרכז לאן נעלמו מיליוני השקלים שגבתה מלקוחותיה. אלא שהשופטת דנה מרשק מרום לא קנתה את הסיפור המפותל, וראתה בטענות אלו "ניסיון נוסף להטעיה" במסגרת מסכת הונאה שנמשכה שבע שנים.

גזר הדין החריף שניתן השבוע חושף פרשה של הונאת מס בהיקף משמעותי: אברזל, שעסקה במתן שירותי מיסטיקה, קריאה בקפה ובקלפים ומכירת קמעות, הצליחה להעלים מרשויות המס הכנסות של 2,018,396 שקל בין השנים 2009-2016. הכספים הופקדו בארבעה חשבונות בנק שלא היו על שמה - שניים על שם חברתה הקרובה אורנה בן-יהודה, ושניים נוספים על שם ידידה אהרן ליס.

שיטת ההונאה: שיקים פתוחים ומצג שווא

מה שהפך את המקרה לחמור במיוחד היה התחכום והשיטתיות בביצוע העבירות. "הנאשמת הורתה ללקוחותיה להותיר שיקים פתוחים, מבלי שנרשם מוטב, ולאחר מכן מילאה אותם בעצמה, בהתאם לחשבונות הבנק של מקורביה בהם השתמשה", פירט התובע אפיק דוד בטיעוניו.

אברזל לא הסתפקה בכך - היא גם "הציגה מצג שווא ללקוחותיה לפיו הכספים עוברים לנותני הקמעות, ומטרתה הייתה לוודא שהעבירות אינן ניתנות לגילוי". התביעה הדגישה כי אופן קבלת התשלומים מוביל למסקנה אחת בלבד: מטרת הנאשמת הייתה לרמות את שלטונות המס.

לחשבונות הבנק של בן-יהודה לבדם הופקד סכום של 1,924,096 שקל, בעוד שלחשבונות של ליס הופקדו 94,300 שקל נוספים. במקביל, אברזל לא דיווחה לפקיד השומה על תחילת עיסוקה, לא ניהלה פנקסים ורשומות, ולא הגישה דוחות תקופתיים למנהל מע"מ.