ביום שבו גילתה אשה מבוגרת בשנות ה-80 לחייה שנמשכו מחשבון הבנק שלה סכומים בסכום כולל של כ-90 אלף שקל - חרב עליה עולמה. מעולם היא לא חלמה שאשה שהיתה כה קרובה אליה תעשה לה את זה. המטפלת שטיפלה בה במסירות לכאורה, נהפכה בחשאי לאחראית לשרשרת משיכות כספים ארוכה וכואבת. מה שהתחיל כעזרה תמימה בשגרת היום, הסתיים בגילוי כי האשה שעליה סמכה, ביצעה עשרות משיכות כספים באמצעות כרטיס הבנק שלה - ללא ידיעתה. במרכז פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 8300-12-20) עומדים שלושה גורמים: התובעת, המטפלת שעבדה בביתה ושהיא הנתבעת הראשונה, ובנק הפועלים, שבו נוהל חשבונה והוא הנתבע השני. השופטת הבכירה ריבה ניב מרגולין-פלדמן התמודדה עם תשתית ראייתית רגישה, שכללה ניתוח של התנהגויות כלכליות, קשרים בין-אישיים וסטנדרטים של אחריות מוסדית.

האשה חיה בגפה. ככל שחלפו השנים, היא נזקקה לעזרה הולכת וגוברת בניהול חייה. אחת הדרכים לעשות זאת היתה על ידי העסקת מטפלת אישית שסייעה לה בניהול המטלות היומיומיות. הקשר בין השתיים התהדק, עד שהמטפלת נהפכה למעין יד ימינה של האשה - ליוותה אותה לסידורים, ניהלה עבורה תשלומים ולעתים אף סייעה בקניות. אלא שמבלי שהתובעת שמה לב, כספים החלו להיעלם כאמור מחשבונה. עיון בדפי החשבון הצביע על משיכות מזומנים לעתים תכופות, בחלק מהמקרים זה אף קרה יום אחרי יום, בסכומים משתנים של 800, 1,000 ואף 2,000 שקל בכל פעם. האשה טענה נחרצות כי מעולם לא מסרה את כרטיס הבנק או את הקוד הסודי למטפלת, ולא אישרה לה לבצע בשמה משיכות כספים. הראיות חשפו כי הסכום הכולל של המשיכות שבוצעו על-ידי המטפלת ב-2020-2018 היה כ-87,840 שקל. סכום זה, לטענת האשה, נמשך ללא כל הרשאה - ובוודאי שלא ביוזמתה.

הבנק מצדו, התנער מאחריות. לטענת נציגיו, התובעת היא זו שמסרה את כרטיס האשראי והקוד הסודי למטפלת - ובכך למעשה העניקה לה הרשאה מפורשת לבצע את הפעולות שבוצעו. לכן, הבנק טען שהוא אינו נושא באחריות לנזקים שנגרמו לתובעת. הבנק אף טען כי אין כל אינדיקציה לכך שהתובעת פנתה אליהם במהלך התקופה כדי לדווח על חשש לגניבה או שימוש לרעה בכרטיס. בעיניו, היעדר הדיווח מעיד על כך שהתובעת ידעה או הסכימה - ולכל הפחות התרשלה בכך שלא שמרה על סודיות הקוד הסודי. עם זאת, השופטת קבעה באופן חד משמעי כי "גרסת התובעת עקבית, מפורטת ואמינה", בעוד שגרסת הבנק - כמו גם גרסת המטפלת - הופרכה באמצעות עדויות וראיות אובייקטיביות.

השופטת: פעולה מחושבת ומתמשכת של המטפלת

המטפלת מצדה, הציגה גרסה מתפתלת ולא משכנעת. בחקירתה במשטרה היא טענה שלא משכה כסף כלל, כי אינה יודעת את הקוד הסודי, וכי כל פעילות הקשורה לחשבון נעשתה על-ידי האשה בלבד. עם זאת, בגרסה מאוחרת יותר היא הודתה כי, "ייתכן שפעם אחת" סייעה למשוך כספים באמצעות כרטיס הבנק, אך רק כשהאשה עצמה היתה נוכחת. השופטת לא קיבלה את גרסתה. למעשה, היא ציינה כי מהתנהלות המטפלת עולה דפוס חוזר של הכחשה, טשטוש והימנעות מהתמודדות עם העובדות. היעדר כל הסבר לאופן שבו קיבלה את הקוד הסודי, ביחד עם העובדה שמשיכות הכספים התרחשו בתדירות ובשיטתיות לאורך תקופה, מצביעים - לדעת השופטת - על פעולה מחושבת ומתמשכת, ולא על טעות תמימה.

• הנאשם התעקש שהתחזו לו, למרות הראיות הברורות
• עורכי הדין שגונבים מהלקוחות - איך זה קורה ואיך להגן על עצמכם מראש?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בעדותה בבית המשפט, סיפרה האשה כי היא חוששת לבטוח שוב באנשים. לדבריה, "האשה הזו כמעט רוששה אותי. לא הבנתי איך הכסף נעלם, הייתי בטוחה שאני שוכחת משהו - אבל לא. פשוט גנבה. כל יום קצת, כדי שלא אשים לב". היא תיארה את תחושת ההשפלה, את חוסר האונים, ואת ההלם שהיא חשה כשגילתה שהאדם שעליו סמכה בעיניים עצומות - בגד באמונה.

השופטת מרגולין-פלדמן בחנה לעומק את מערכת היחסים בין התובעת למטפלת, את הנסיבות של משיכות הכספים, ואת ההתנהלות של הבנק לאורך התקופה. היא ציינה כי יש להעדיף את גרסת התובעת, שנתמכה בראיות ברורות ועקביות, והביעה תמיהה על כך שהבנק לא איתר בזמן את השינוי החריג בדפוסי השימוש בכרטיס. כפי שנכתב בפסק הדין של השופטת, "לא ניתן לדרוש מאישה בגילה ובמצבה של התובעת להבין או להבחין בדפוסי משיכה חריגים – תפקיד זה מוטל בראש ובראשונה על הבנק, אשר מחזיק באמצעים טכנולוגיים המאפשרים לו לזהות פעילות בלתי רגילה בזמן אמת". השופטת גם הוסיפה כי, "המטפלת חצתה את כל הגבולות. מעשה של נטילת כרטיס בנק וביצוע משיכות חוזרות ונשנות – ללא הרשאה וללא גילוי – הוא מעשה בגידה באמון בסיסי". השופטת חייבה את המטפלת להשיב את מלוא הסכום שנגנב - 87,840 שקל, בצירוף ריבית והצמדה. בנוסף, חויב גם הבנק לשאת באחריות להתרשלותו, באותו סכום, וכן לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין.

כיצד הצליחה המטפלת למשוך סכומים כה גבוהים מבלי לעורר חשד מיידי מצד הבנק?

אחת הסוגיות המרכזיות שעלו בפסק הדין היתה היעדר הפיקוח של הבנק. בית המשפט ציין כי דפוסי המשיכה השתנו באופן קיצוני מהתנהלותה הכלכלית הרגילה של התובעת. במשך שנים, האשה כמעט שלא משכה סכומים גבוהים במזומן, אבל החל מ-2018 נרשמו משיכות תכופות, שלעתים בוצעו יום אחרי יום. אף על פי כן, הבנק לא התריע על החריגה הזו - מה שמעמיד את מנגנוני הבקרה שלו באור בעייתי ביותר.

• האב לא ישלם עוד על המגורים של בנו - וזו הסיבה
• רק 7% מהחוב: בית המשפט אישר הסדר למפונה מגוש קטיף
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מה גובר - מינוי בן ממשיך או צוואה?

האם בית המשפט התייחס לשאלה כיצד השיגה המטפלת את הקוד הסודי של הכרטיס?

כן. אף שהמטפלת טענה כי מעולם לא נמסר לה הקוד הסודי, ושהיא לא עשתה שימוש אישי בכרטיס, קבעה השופטת כי עצם ביצוע המשיכות - חלקן אף ללא נוכחות התובעת - מעיד על כך שהמטפלת אכן החזיקה במידע הזה. מבחינת השופטת, זה לא משנה אם היא קיבלה אותו במרמה, במרמה שבשתיקה, או שהיא צפתה בו תוך כדי פעולה שביצעה האשה. השופטת לא קיבלה את גרסת המטפלת, שהכחישה כל קשר למשיכות הכספים, וקבעה כי מדובר בגרסה מיתממת וחסרת בסיס.

מדוע חויב גם הבנק, ולא רק המטפלת, להשיב את הכספים שנמשכו?

השופטת קבעה כי הבנק התרשל בתפקידו הבסיסי - שמירה על ביטחון כספי הלקוחות. היא הבהירה כי, "חובתו של הבנק אינה פוסקת גם כאשר הלקוח מבוגר, פגיע, ואינו מדווח על אירועים בזמן אמת". כמו כן, לדבריה, הבנק לא פעל על פי הוראות נוהל זיהוי פעילות חריגה, ולא נקט אמצעים למניעת גניבות מכרטיסי אשראי. לפיכך, האחריות הוטלה גם עליו, בגין הפרת חובת הזהירות כלפי הלקוחה.

האם העובדה שהתובעת לא שמה לב לגניבות במשך תקופה ארוכה פגעה באמינותה או בזכאותה לפיצוי?

לא. השופטת אף הביעה הבנה למצבה של התובעת - אשה קשישה, שמתקשה לעקוב אחר התדפיסים החודשיים ומסתמכת על אמון במטפלת שלה. בית המשפט הבהיר כי לא ניתן לדרוש מכל לקוח, ובוודאי לא מלקוחה מבוגרת, להיות מנגנון הפיקוח של הבנק. להיפך, הנסיבות דווקא חיזקו את המסקנה שהגניבה בוצעה בחסות שגרתיות מתוחכמת ובתוך קשר סמוך ואינטימי.

האם נקבע אם המטפלת פעלה מתוך כוונה פלילית, או שמדובר באי הבנה?

אמנם ההליך האזרחי אינו קובע אשמה פלילית, אך מפסק הדין עולה כי השופטת סברה כי מעשי המטפלת לא היו תמימים. נקבע כי היתה פה "חציית קווים ברורה", שכללה "פעולה מכוונת, שיטתית ומתמשכת" של נטילת כספים שלא כדין. לאור הדברים, לא ניתן היה לקבל את גרסת המטפלת כאילו היתה זו טעות חד-פעמית או סיוע נקודתי.

במקרה נוסף, הוגש לפני כמה ימים כתב אישום נגד מיכאל אורלובסקי, בן 76, שמואשם בביצוע מעשי מרמה מתוחכמים כחלק מהתארגנות עבריינית שפעלה באופן שיטתי להונות קשישים דוברי רוסית. כתב האישום, שהוגש לבית משפט השלום בירושלים, כולל 14 אישומים שונים בגין עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הונאה בכרטיסי חיוב וגניבה. לפי כתב האישום, ההתארגנות העבריינית פעלה בשיטה מתוחכמת ומאורגנת. בתחילה איתרו חבריה קורבנות דוברי רוסית, רובם קשישים, והשיגו את פרטיהם האישיים. בהמשך, יצרו קשר טלפוני עם הקורבנות תוך התחזות לגורמים שונים - נציגי חברות תקשורת, עובדי בנק, שוטרים, ואף עובדי חברת חשמל. "חברי ההתארגנות העבריינית גרמו לקורבנות להעביר לידיהם במרמה סכומי כסף גבוהים, מידע אישי, וכרטיסי אשראי השייכים להם. זאת עשו חברי ההתארגנות, תוך הצגת שורת מצגי שווא מול הקורבנות," נכתב בכתב האישום.