נורת האזהרה שמהבהבת כעת בבורסות בוול סטריט, והיא הסיבה לעצבנות הגוברת

המדדים בוול סטריט מתקשים לטפס והעצבנות גוברת, בבנק אוף אמריקה מציגים גרף שמספר את כל הסיפור
יוסי פינק | (8)
נושאים בכתבה סוחר

אחרי פתיחת שנה בראלי מסחרר שהיה למעשה המשך המומנטום של ראלי טראמפ, זה כבר מעל חודש ימים שהמדדים בוול סטריט לא מצליחים להתקרב חזרה לשיא כל הזמנים. מעבר לעובדה שמדובר בתיקון לחלוטין מתבקש, בוול סטריט גוברים הקולות שנותנים משקל לפער החריג שנוצר בין ה-"hard data" ל-"soft data", פער שהוא ככל הנראה הגורם לעצבנות הגדולה שניכרת בוול סטריט בשבועות האחרונים.

הסיבות לראלי טראמפ שמהלכו גמעו המדדים בוול סטריט קרוב ל-15% לשיאים ידועות ומוכרות. טראמפ יבצע תכנית פיסקאלית שתאיץ את הצמיחה ובתוך כך יבצע הפחתות מיסים אגרסיביות. ואם דיבורים על האצת צמיחה הם סיפורי טווח ארוך ולא משהו שבוול סטריט קונים כ"כ מהר (טראמפ הציב יעד של 4% צמיחה שנתית לאורך זמן, משהו שנראה כמו חלום כרגע), דיבורים על הפחתות מיסים זה טווח קצר ובהחלט עניין שמתדלק את וול סטריט. 

מעבר לכך, יש גם את עניין האווירה. טראמפ כנשיא הכניס לבית הלבן אווירה פרו-עסקית, ואת זה בוול סטריט כמובן מאוד אוהבים. העניין הוא שהפער שהזכרנו בין ה-"hard data" ל-"soft data" מאותת שהאווירה כרגע היא זו שנותנת את הטון, בזמן שבשטח הנתונים המסרבים לשתף פעולה עם החגיגה. או במילים אחרות, בשוק מתגנב החשש כי ייתכן שהראלי של החודשים האחרונים היה לא יותר מאוויר חם, ועוד מעט המשקיעים יראו שנשמטה הקרקע תחת רגליהן. כך נוצרת עצבנות.

נסביר, הכוונה ב-"soft data" היא לנתונים שמתקבלים באמצעות סקרים. לדוגמה, מדד סנטימנט הצרכנים (Consumer Sentiment) או מדד מנהלי הרכש (PMI) אלו הם נתוני 'רכים'. לאחרונה מדד ביטחון הצרכנים של אוניברסיטת מישגן ניפץ את כל התחזיות וזינק לרמתו הגבוהה מזה 16 שנים. המדד הראה שהצרכנים אופטימיים כעת יותר על שוק התעסוקה והתנאים הכלכליים בארה"ב. יותר מזה, ניתוח של דויטשה בנק לנתוני הסקר של אוניברסיטת מישגן הראה ששיעור האמריקנים שחושבים שטראמפ ייצור אפקט חיובי על העסקים הינו בשיא כל הזמנים ובפער עצום מכל סקר קודם שנעשה בעשורים האחרונים. הנה הגרף שמציגים בדויטשה, הוא מציג היטב את המצב:

כעת לגבי ה-"hard data", אלו כבר הנתונים האמיתיים. כלומר נתוני תוספת המשרות בארה"ב, נתוני המכירות ברשתות הקמעונאות ועוד. אז בשטח, הדברים נראים פחות מלהיב. הצמיחה האמריקנית בשנת 2016 עמדה על 1.6% והייתה הנמוכה מאז 2011 (לאחר שב-2015 נרשמה צמיחה של 2.5%). גם 2017 לא התחילה בצורה חזקה במיוחד כאשר ברבעון הראשון נרשמה צמיחה שנתית של 2.1%, רחוק מאוד מהיעד אליו מכוון טראמפ. דו"ח התעסוקה שפורסם אתמול (יום ו') והציג תוספת משרות חלשה מאוד של 98 אלף בלבד הוא אולי הדוגמה הטובה ביותר לפער שבין ה-"hard data" ל-"soft data". מדובר בתוספת המשרות החלשה מזה חודשים ארוכים. ואולי הדבר לא בהכרח מעיד על חולשה בכלכלה האמריקנית, אבל בהחלט ייתכן שהדבר מעיד על כך שהכלכלה נמצאת קרוב לתעסוקה מלאה ומפה יהיה קשה מאוד להאיץ את הצמיחה. טראמפ הציג יעד של תוספת של 25 מיליון משרות ב-10 שנים. בחישוב פשוט זה אומר תוספת של 208 אלף משרות בחודש. בואו נקווה שחודש מארס היה חריג. 

למעשה, לפי מורגן סטנלי הפער בין ממוצע הנתונים הרכים לבין ממוצע הנתונים הקשים מעולם לא היה גדול כפי שהוא היום. כנראה שהפער הזה לא יישאר כך לאורך זמן. אם הנתונים בשטח ימשיכו לדשדש (שלא להגיד להיחלש), האופטימיות בארה"ב תדעך, ויחד איתה המדדים בוול סטריט. בקיצור, האופטימיות הזו הציתה את ראלי טראמפ, עכשיו ניכרת עצבנות בוול סטריט כיוון שהנתונים לא משתפים פעולה, והכישלון של הנשיא בהעברת רפורמת הבריאות מגביר את הלחץ לקראת הניסיונות להעביר את הרפורמות החשובות יותר לשוק - כמו ההקלה במיסים וברגולציה.

גרף של בנק אוף אמריקה שמציג את הפער המבהיל בין ה-"hard data" ל-"soft data":

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    Fisherking 08/04/2017 21:00
    הגב לתגובה זו
    זה נכון הפוך אבל אתה מתעלם מ ה מ ג מ ה והמגמה שבועיים חודש האירונים הייתה דובית ביותר. גם אם יפתחו למעלה זה לא יחזיק...
  • 7.
    כתבות מצחיקות יש רק כיוון אחד ע........ (ל"ת)
    הצחקתם אותי 08/04/2017 20:45
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    דודו 08/04/2017 14:38
    הגב לתגובה זו
    האגף השמרני של הרפובליקנים לא ירשו לו להגדיל את מסגרת התקציב בצורה קיצונית, והדמוקרטים לא ישתפו איתו פעולה. בקיצור הולכת להיות אכזבה.
  • 5.
    למוד ניסיון ולא מתוך פוזיציה-מחר תל אביב עולה (ל"ת)
    אינידיאני 08/04/2017 13:12
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    אינידיאני 08/04/2017 13:12
    הגב לתגובה זו
    לקרוע את הפוטים ביום ראשון יעלו את השוק
  • 3.
    זה לא משנה למדד המעוף-פה מחר עליות של עד חצי אחוז (ל"ת)
    אינידיאני 08/04/2017 13:11
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    מאובמה והילארי 08/04/2017 11:53
    הגב לתגובה זו
    לא יודע איפה הכותב רואה שנגמרה התקווה, או שמתחיל היאוש. בשני הגרפים ניכרת ציפיה גדולה, ולא נראה שהיא תשכח מהר. גם התוצאות הקשות לא כל כך גרועות; למעשה, שום דבר לא יכול להיות גרוע כמו 8 שנות הבצורת של אובמה. טראמפ יצליח בסופו של דבר להעביר חלק מהרפורמות, והאמריקאים אוהבים את זה, בעיקר וול סטריט.
  • 1.
    רועי 08/04/2017 11:36
    הגב לתגובה זו
    איך ציפו שכבר יהיה שינוי? הדבר היחיד שבאמת רלוונטי זה הכישלון בהעברת תוכנית הבריאות.. בכל היתר (תוספת משרות, צמיחה וכו') מי שמאוכזב - כדאי שיחזור למציאות, לא יהיה שיפור/שינוי משמעותי בחודשים הקרובים (לפחות)
פנסיה (גרוק)פנסיה (גרוק)

קיבוע זכויות: טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס

מה שנראה כמו טופס ביורוקרטי מול מס הכנסה, עשוי להיות צומת קריטי שיקבע אם תיהנו מפטור של אלפי שקלים בחודש, או שתשלמו מס מיותר לכל החיים. בקיבוע זכויות, כל סימון קטן מתורגם לכסף גדול, וכל טעות עלולה להצטבר למאות אלפי שקלים שאבדו. דרך מקרים אמיתיים מהשטח מתברר איך איחור, סיווג שגוי או בחירה שנשמעה זהירה, הפכו לפגיעה כלכלית כבדה. ומנגד, איך תיקון בזמן יכול להפוך את הטופס למנוע של החזרי מס

ערן רובין |

קיבוע זכויות הופך להיות נושא חם בתחילת 2026. מינואר ממשיכה הרפורמה שהוחלט על תיקון המתווה שלה, שלפיה הפטור ממס על קצבאות הפנסיה יעלה בהדרגה עד 67%  באופן הדרגתי. במקום קפיצה אחת ב‑2025. כל פעימה (כולל זו של 2026) מגדילה עוד קצת את הפטור החודשי, אבל מי וכמה ייהנו בפועל? זה נקבע דרך קיבוע הזכויות (טופס 161ד) שבאמצעותו מנצלים את ההטבה.

מי שהגיע לגיל פרישה וגם מקבל פנסיה נדרש להחליט איך לחלק את הפטור בין קצבה חודשית לבין משיכות הוניות (פיצויים, היוון תגמולים, תיקון 190). ההחלטות האלה נעשות דרך קיבוע זכויות, והן כמעט בלתי הפיכותבפנסיה של 20–30 אלף ש״ח בחודש, כל אחוז פטור נוסף מתורגם לעשרות אלפי שקלים לאורך החיים, כך שהגדלת הפטור מ‑52% ל‑67% היא "אירוע הון" של מאות אלפי שקלים, אבל רק אם הקיבוע בנוי נכון. שגיאה בקיזוז פטורים, בהיוון או בסיווג מענקי פרישה "אוכלת" חלק מההטבה בכל אחת מהפעימות של הרפורמה. במילים אחרות, אתם יכולים להרוויח עשרות אלפים או להפסיד עשרות אלפים ואפילו יותר - אז שווה להכיר את הנושא:



טופס אחד, איחור קטן, ובלי לשים לב השארתם לקופת המדינה מאות אלפי שקלים מהפנסיה שלכם. כל זה קורה בקיבוע זכויות - הליך שרוב הפורשים בטוחים שהוא טכני, אבל בפועל הוא אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר בחיים. מי שמתייחס אליו כאל עוד טופס למס הכנסה, מגלה לפעמים מאוחר מדי ששילם מס על כסף שיכול היה להיות פטור לחלוטין.

איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית

התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר להשקיע בהן

עופר הבר |
נושאים בכתבה איירבוס בואינג

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.