למדינה חובה מוסרית לדאוג לעורף של חיילי המילואים

עו"ד רם א. גמליאל, מומחה לדיני עבודה ומשפט מסחרי, מפרט את המצב הנוכחי בכל הקשור לתנאים של משרתי המילואים
רם גמליאל |

למדינה חובה מוסרית לדאוג ל"עורף הפרטי" של כל אחד מהמגויסים בצו 8, למשפחות שנשארו מאחור עת קפצו המגויסים להגנת המדינה בהתרעה של רגע, עזבו הכל ורצו לחזית.

לא נכון לדבר על מספר כזה או אחר של מגויסים בצו 8 - צריך לדבר על כמות המשפחות המגויסות כעת בצו 8 ולתת גם עליהן את הדעת. בשעה זו חובה עלינו לזכור, כי בעוד המגויסים לקחו על עצמם את מלוא נטל ההגנה על המדינה, ה"עורף הפרטי" שלהם התגייס אף הוא לאפשר את יציאתם למילואים - מלוא הנטל בבית נופל על בני ובנות הזוג שנשארו מאחור, מתמודדים עם הרקטות והאזעקות, גיוס האב או האם והעסקת הילדים בחופש הגדול - הכל לצד הדאגה למי שבחזית.

אז אין ספק שהעורף חזק, ונדרש להיות חזק, אך אם יש "חזק שבחזקים" הוא עורף משפחות המגויסים למילואים. צריך לזכור שבישראל של 2014 רק המיעוט שבמיעוט (פחות מ-4% מהכשירים למילואים בגילאי 21-40) נקרא למילואים בכלל, ובמבצעים מסוג זה ברור לכולנו שאר חלק ממשרתי המילואים הפעילים נקראו הפעם.

לפי הפירסומים, גויסו עד עכשיו כ-50 אלף משרתי מילואים - 50 אלף שמחרפים נפשם למען השקט של למעלה מ-5 מיליון אזרחים בטווחי האש שרצים למקלטים כבר שבועיים. פחות מ-1% של אזרחים שלוקח על גבו את הגנת על כל השאר.

אך בעוד מיעוט זה שם את כל שיקוליו הפרטיים בצד ומתגייס להעמיד עצמו לטובת המדינה, המדינה ממשיכה לשכוח את חובותיה, המוסריות והכלכליות, כלפיו. לצאת למילואים אף פעם לא קל וקשה שבעתיים בחופש הגדול, ללא כל התראה וללא כל יכולת לתכנן זאת מראש, הרי מרבית ממשרתי המילואים שנקראו בצו 8 הינם הורים לילדים.

זה נראה אולי טריוויאלי אבל מלבד הלחץ הנפשי העמום המוטל על משפחות המגויסים, מדובר גם בנטל כלכלי משמעותי שהמדינה לא נותנת עליו את הדעת. בתקופה זו ניתן להעריך את הנזק הכלכלי הבלתי מפוצה של כל משרת מילואים בעל משפחה בכמה אלפי שקלים לתקופת המבצע אליה נקרא בצו 8 והתייצב, מיידית וללא הרהורים.

כשהמגויסים יחזרו מהמלחמה, הם יגלו נזק כלכלי של ממש אצלם בבית בדמות ההוצאות הנוספות, בן או בת הזוג שכמעט ולא הלכו לעבודה והצורך בהשלמת הפערים בעבודה. המון אנשים טובים נרתמים לעזור (בעיקר למשרתים, אבל חלק גם לעורף הפרטי שלהם שנשאר מאחור ומחזק אותם), ויש את מועדון בהצדעה שנותן חלק מהפתרונות וחלק, קטן מדי, מהמעסיקים שמבינים את הקושי ונרתמים גם לטובת המשפחות - אבל כל זה אינו פתרון מערכתי אלא יוזמות פרטיות על בסיס רצון טוב, שמטיבן וטבען לא מגיעות לכל משפחה מגוייסת.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ניתוח טכני
צילום: רוי שיינמן באמצעות Copilot
ניתוח טכני

מניות קטנות - הזדמנויות גדולות

זיו סגל |
נושאים בכתבה ניתוח טכני


באחד המאמרים התייחסתי פה לשינויים בפרדיגמות הסיכון שהשוק עבר. את מרבית ספרי תאוריות ההשקעות והכלכלה כנראה אפשר לתת למחזור. היום אני רוצה להציע עוד שבירת פרדיגמה: מניות של חברות קטנות הן לא בהכרח הדבר הכי מסוכן כרגע. המניות האלו היו מדוכאות שנים ארוכות בצילה של הרשימה שהתחילה בארבע חברות גדולות והפכה להיות 7 המופלאות ובהכבדת הריבית הגבוהה. אבל, כשהמניות הגדולות בפרט ומניות ה  S&P500 בכלל השתלטו על מרבית העניין ושווי השוק נותרו הרבה מניות של חברות עם שווי שוק בינוני ונמוך מתחת לרדאר. 

את ההזדמנות שנוצרה ממחיש הגרף של הראסל 2000 שמיוצג כאן על ידי קרן הסל IWM. אחרי קפיצת הקורנה היא תקנה תיקון מתאים של 50% ואז טיפסה בהדרגה אל השיא ופרצה אותו. מכאן אמור להתפתח מומנום של מגמת עליה. על גרף העוצמה ההשוואתית אפשר לראות את חולשתה המתמשכת מול ה – S&P500 וכעת השאלה האם מערכת יחסים זו אכן משתנה. זהו אינדיקטור שנצטרך לעקוב אחריו.


מי שרוצה לעשות צעד נוסף בכיוון לתעשיה. לשיקולכם.ן. מבחינת הגרף אפשר לראות את הפריצה של השיא ואת העוצמה המתפרצת בהשוואה ל  IWM. היופי כאמור בניתוח טכני הוא שאנחנו פועלים על פי מה שאנחנו רואים ולא על פי מה שאנחנו חושבים. 

איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

המטוס מספר 1 של מדינת ישראל

מתי עלה הרעיון לראשונה, איזה מטוס נבחר כדי למלא את הצורך, אילו טכנולוגיות הותקנו בו, איך נבחר שמו, וכמה כל זה עלה? כל מה שאפשר לספר על מטוס ה-VIP של מנהיגי המדינה



עופר הבר |
נושאים בכתבה בואינג איירבוס

מעטים הפרויקטים שעוררו בישראל כל כך הרבה סקרנות, ביקורת, שמועות וגם מסתורין כמו "כנף ציון", מטוס המנהיגים הרשמי של מדינת ישראל. למרות שכל ישראלי מכיר את שמו, רוב הסיפורים שמאחורי הפרויקט מעולם לא סופרו במלואם. מי חפץ בו? מי התנגד? אילו טכנולוגיות הותקנו בו? ומדוע המטוס כמעט לא המריא בכלל במשך שנים?

אומנם הפרויקט נולד מתוך צורך ביטחוני ותדמיתי, אך הפך במהרה לאחת הסאגות הארוכות בתולדות התחבורה האווירית בישראל. מאחורי הדלתות הסגורות, אנשי משרד הביטחון, חיל האוויר, יועצי תקשורת ומהנדסי תעופה ניהלו במשך שנים דיונים שהציבור כמעט ולא שמע עליהם.

הרעיון להצטייד במטוס ממשלתי רשמי עלה כבר בתחילת שנות ה־2000, אך רק ב-2013 הוקמה ועדת גולדברג בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג בשיתוף עם מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף (מיל.) עידו נחושתן ואישים נוספים במטרה לבחון את ההיתכנות הכלכלית לרכישת מטוס, את הבעיות במצב הקיים ואת הדרכים לתיקונן. לאחר שהוועדה שמעה חוות דעת של אישים מהמוסד, שב״כ והמטה לביטחון לאומי, המליצה והצדיקה את הצורך ברכישת מטוס ייעודי להטסת ראשי המדינה. 

מאחורי הקלעים, הסיבה לא נולדה רק מהפן הביטחוני אלא גם משורה של תקריות מביכות. למשל, בביקור מדיני בדרום אמריקה, מטוס אל על החכור למטרת הביקור כמעט ולא הורשה להמריא עקב מחלוקת בירוקרטית בין חברות שירותי הקרקע. המשלחת הישראלית נתקעה במשך שעות בטרמינל צדדי.

באירוע אחר, בעת ביקור באירופה, סודרה במטוס מסחרי “סוויטה” עבור ראש הממשלה, אך גודל המיטה ששלחו לא התאים לרוחב הדלת, והצוות נאלץ לפרק אותה במקום ולהרכיבה מחדש בתוך המטוס.