למדינה חובה מוסרית לדאוג לעורף של חיילי המילואים

עו"ד רם א. גמליאל, מומחה לדיני עבודה ומשפט מסחרי, מפרט את המצב הנוכחי בכל הקשור לתנאים של משרתי המילואים
רם גמליאל |

למדינה חובה מוסרית לדאוג ל"עורף הפרטי" של כל אחד מהמגויסים בצו 8, למשפחות שנשארו מאחור עת קפצו המגויסים להגנת המדינה בהתרעה של רגע, עזבו הכל ורצו לחזית.

לא נכון לדבר על מספר כזה או אחר של מגויסים בצו 8 - צריך לדבר על כמות המשפחות המגויסות כעת בצו 8 ולתת גם עליהן את הדעת. בשעה זו חובה עלינו לזכור, כי בעוד המגויסים לקחו על עצמם את מלוא נטל ההגנה על המדינה, ה"עורף הפרטי" שלהם התגייס אף הוא לאפשר את יציאתם למילואים - מלוא הנטל בבית נופל על בני ובנות הזוג שנשארו מאחור, מתמודדים עם הרקטות והאזעקות, גיוס האב או האם והעסקת הילדים בחופש הגדול - הכל לצד הדאגה למי שבחזית.

אז אין ספק שהעורף חזק, ונדרש להיות חזק, אך אם יש "חזק שבחזקים" הוא עורף משפחות המגויסים למילואים. צריך לזכור שבישראל של 2014 רק המיעוט שבמיעוט (פחות מ-4% מהכשירים למילואים בגילאי 21-40) נקרא למילואים בכלל, ובמבצעים מסוג זה ברור לכולנו שאר חלק ממשרתי המילואים הפעילים נקראו הפעם.

לפי הפירסומים, גויסו עד עכשיו כ-50 אלף משרתי מילואים - 50 אלף שמחרפים נפשם למען השקט של למעלה מ-5 מיליון אזרחים בטווחי האש שרצים למקלטים כבר שבועיים. פחות מ-1% של אזרחים שלוקח על גבו את הגנת על כל השאר.

אך בעוד מיעוט זה שם את כל שיקוליו הפרטיים בצד ומתגייס להעמיד עצמו לטובת המדינה, המדינה ממשיכה לשכוח את חובותיה, המוסריות והכלכליות, כלפיו. לצאת למילואים אף פעם לא קל וקשה שבעתיים בחופש הגדול, ללא כל התראה וללא כל יכולת לתכנן זאת מראש, הרי מרבית ממשרתי המילואים שנקראו בצו 8 הינם הורים לילדים.

זה נראה אולי טריוויאלי אבל מלבד הלחץ הנפשי העמום המוטל על משפחות המגויסים, מדובר גם בנטל כלכלי משמעותי שהמדינה לא נותנת עליו את הדעת. בתקופה זו ניתן להעריך את הנזק הכלכלי הבלתי מפוצה של כל משרת מילואים בעל משפחה בכמה אלפי שקלים לתקופת המבצע אליה נקרא בצו 8 והתייצב, מיידית וללא הרהורים.

כשהמגויסים יחזרו מהמלחמה, הם יגלו נזק כלכלי של ממש אצלם בבית בדמות ההוצאות הנוספות, בן או בת הזוג שכמעט ולא הלכו לעבודה והצורך בהשלמת הפערים בעבודה. המון אנשים טובים נרתמים לעזור (בעיקר למשרתים, אבל חלק גם לעורף הפרטי שלהם שנשאר מאחור ומחזק אותם), ויש את מועדון בהצדעה שנותן חלק מהפתרונות וחלק, קטן מדי, מהמעסיקים שמבינים את הקושי ונרתמים גם לטובת המשפחות - אבל כל זה אינו פתרון מערכתי אלא יוזמות פרטיות על בסיס רצון טוב, שמטיבן וטבען לא מגיעות לכל משפחה מגוייסת.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית

התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר להשקיע בהן

עופר הבר |
נושאים בכתבה איירבוס בואינג

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.


איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית

התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר להשקיע בהן

עופר הבר |
נושאים בכתבה איירבוס בואינג

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.