"כאוס מתוכנן" או פשוט כאוס? בכל מקרה ארצות הברית מרוויחה

לפני שבוע כתבתי פה שלמרות העליות כדאי להיזהר שכן עדיין אין אפילו הסכם אחד והראלי הזה נבנה על הציפיות להסכמי סחר. כנראה שטעיתי, שכן מאז כבר נחתמו שני הסכמים ושוק המניות נכנס רשמית לאופוריה, או לשלב ה"מניה" לאחר ה"דפרסיה", כשהעליות נמשכות במלוא העוצמה. ההסכם הראשון שנחתם עם בריטניה עוד היה צפוי יחסית וגם קל יחסית להשגה, שכן בריטניה נמצאת בגרעון סחר מול ארצות הברית ולא להיפך, אך השני הפתיע אפילו את האופטימיים ביותר. ארצות הברית וסין שהיו נראות עיקשות מאד בעמדתן, ומוכנות ללכת "עד הסוף" במלחמת הסחר ההרסנית הסכימו בזמן שיא, יומיים בלבד של משא ומתן, לרדת ממכסים של 145% ו-125% בהתאמה ל-30% ו-10%. העיסקה החלקית והראשונית עם בריטניה תמרצה את המשא ומתן עם מעל 20 מדינות נוספות ונראה שבקרוב נשמע על הסכמים נוספים. גורמים המעורבים במשא ומתן מביעים אופטימיות. סנאטור רפובליקני שלא הזדהה אמר ל-CNN: "זוהי באמת הפעם הראשונה שזה אפשרי לראות באמת את הדרך להנחית את המטוס הזה מבלי ליצור אסון כלכלי קולוסלי. זה לא אומר שנצליח, אבל המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם לכן". אכן תוך שבוע אנחנו נמצאים בעולם אחר לחלוטין.

אבל, חשוב לזכור ששום דבר לא גמור עד שהגברת הזקנה שרה. הטענה ש"נחתמו שני הסכמי סחר" איננה מדויקת בלשון המעטה. לא נחתמו שום הסכמי סחר, אלא נקבעה מסגרת למשא ומתן. גם במקרה של בריטניה וגם במקרה של סין. המכסים ההדדיים עם סין שהיו למעשה אמברגו סחר דה פקטו, הוקפאו ל-90 יום. הוקפאו, לא בוטלו. אני מזכיר זאת כי חשוב בתוך האופוריה של הזינוקים האחרונים לשמור על פרופורציות, ולזכור שעוד לא חזרנו לשגרה והמכסים והסכמי הסחר עדיין מאיימים ברקע. 

ייתכן שבשוק מגיבים בעליות משמעותיות כי נראה שטראמפ התגלה כאריה של נייר, והתחושה היא שהוא לא באמת מתכוון ללכת עד הסוף עם המכסים, או לפחות שהגורמים המתונים יותר בממשל בראשות שר האוצר סקוט בסנט מתחילים ליטול את ההובלה של המדיניות הכלכלית מידי הגורמים הקיצוניים יותר כמו הווארד לוטניק שר המסחר. בנוסף, לאחרונה טראמפ נשמע יותר ויותר נואש להציג הישגים ממשיים והסכמי סחר. לכן, הוא מיהר להכריז על סוג של הסכמי מסגרת כהסכמי סחר. זו הסיבה שהוא שלח לג'נבה למשא ומתן מואץ של יומיים במהלך סוף השבוע את התותחים הכבדים – שר האוצר בסנט ונציג הסחר ג'יימסון גריר, כאלה שנתפסו על ידי המקבילים הסיניים כרצינים ביותר ובעלי מנדט להביא להתקדמות אמיתית. אבל השוק קונה בינתיים את ההכרזות הללו על "הסכמי סחר" מאד חלקיים, ומתייחס אליהם האלו כאילו מלחמת הסחר הגיעה לפתרונה המלא והשלם. 

למרות הפליפ פלאפ והנסיגה מההצהרות הלוחמניות של הממשל ניתן לומר שטראמפ רושם כמה הישגים משמעותיים מאד. ראשית, נראה שכל שותפות הסחר מקבלות את המכסים בגובה 10% כעובדה מוגמרת שלא ניתנת למשא ומתן, ובכל זאת לא נוטשים את המשא ומתן ואף מוכנים להוריד מכסים או הגבלות מסחר מצידם למרות העובדה שכעת ישנם מכסים שלא היו קודם. הדבר משול לקונה שמוריד את הצעת המחיר ובתמורה המוכר מציע להעלות את הכמות. טראמפ מטיל מכסים של 30% על סין, ואילו זו מסתפקת ב-10% בלבד ונכנסת למשא ומתן על הקלות נוספות שינתנו לאמריקאים. כך גם מדינות רבות נוספות - מקבלות מכס של 10% ולהוטות לתת משהו לאמריקאים. נזכיר שזו לא הייתה נקודת הפתיחה של מלחמת הסחר. רחוק מכך. 

• מתחנפת ל"אומה המועדפת"? רוש תשקיע 700 מ' בצפון קרוליינה
• "התקדמות משמעותית" בשיחות הסחר בין ארה"ב וסין

"נרמול" מכסים של 10% זה אולי ההישג הגדול ביותר של טראמפ עד כה. האם מכסים גלובלים של 10% מצדיקים את התנודתיות הנוראית באפריל, את חוסר הוודאות, החששות, העסקים הקטנים והבינוניים שנפגעו בשבועות האחרונים? כנראה שבטווח הארוך כן. מדובר בזרם הכנסה חדש לקופת האוצר המדולדלת, ותמריץ נוסף להחייאת סקטור הייצור האמריקאי. איך הגיע טראמפ להישג הזה? שר האוצר בסנט מתעקש שהכל מתוכנן ונקבע מראש במסגרת תורת המשחקים שהוא מחבב: "היה לנו תוכנית, התהליך שלנו מתקדם, עכשיו עם הסינים, יש לנו מכניזם עבור שיחות עתידיות". הטענה שלו לאורך כל הדרך היא שזהו "כאוס מתוכנן". טראמפ יורה לכל הכיוונים, מערער את כולם, "זז מהר ושובר דברים" ויוצר חוסר וודאות ותחושה שהוא עלול לעשות כל דבר, ואז כשכולם בפאניקה מוחלטת הוא מוריד כביכול את הלהבות וחוזר בו מרוב הדרישות הקיצוניות, ולפתע כולם מקבלים בהתלהבות מה שנשאר על השולחן, למרות שרק לפני זמן קצר הם לא היו מוכנים לשמוע על כך, שהרי האלטרנטיבה היא כל כך הרבה יותר גרועה. כך בעזרת הכאוס המתוכנן הזה טראמפ מוריד את היריבים לברכיים ומגיע להישגים, שאולי נראים כעת מתונים, אך באמת זו הייתה הכוונה מההתחלה. הרבה סבורים שלא מדובר ב"כאוס מתוכנן" או איזה תכנון מורכב של מאסטר מיינד ששולט בתהליך אלא פשוט בכאוס. רגיל. לא מתוכנן. שליפות מהמותן, קפריזות, מהלכים חסרי אחריות ולא מתוכננים. במקרה גם הגענו לתוצאה שעשויה להיות חיובית. ייתכן שזה נכון, אבל אם התוצאה היא תנאי סחר משופרים לארצות הברית אז למי אכפת? לטראמפ בוודאי שלא. סטפן מור, יועץ לשעבר של טראמפ סבור שמדובר בצעד ראשון בדרך למהפכה כלכלית. "אני לא בדיוק תומך מכסים. אני הרבה יותר בעד סחר חופשי ומכסים נמוכים" אמר מור לרשת פוקס השמרנית, אבל, לדבריו, אם טראמפ אכן ישיג עסקאות לטובת ארצות הברית אז המהלכים הללו מוצדקים, ונראה שטראמפ אכן מצליח בכך. 

על כל פנים, נראה שכעת סביר לצפות שבסופו של דבר נתיישר על מכסים אחידים של 10% על כל המדינות, בתוספת מכסים גבוהים יותר על תעשיות מסוימות שהממשל רוצה לחזק בארצות הברית עצמה. השילוב הזה של מכסים גלובלים עם מכסים ספציפיים יצור מצד אחר זרם הכנסות נוסף לממשל, ומצד שני יסייע לחזק את התעשייה האמריקאית במקומות החשובים, כך לפחות מקווים בממשל. 

זה מוביל אותנו להישג השני של טראמפ - מה שנראה כהתחלה של שיפור השליטה בתקציב הפדרלי, שכידוע די יצא משליטה. ההכנסות ממכסים בחודש אפריל הגיעו ל-16 מיליארד דולר – הגבוה ביותר בהיסטוריה. בשבוע שעבר הפתיע האוצר עם צפי לגיוס אג"ח נמוך ב-53 מיליארד דולר מהצפי הקודם. הירידה יוחסה לקיצוצים של DOGE, הארגון החדש שקצת נעלם מהכותרות לאחרונה אך ממשיך לעבוד, גם עם מעורבות נמוכה יותר של מאסק. אל הירידה הזו ניתן כעת לצרף את העלייה מגביית המכסים. השבוע כבר פורסם שבחודש אפריל נרשם עודף תקציבי של 256 מיליארד דולר – השני בגובהו בהיסטוריה. חודש אפריל מאופיין בעודף תקציבי, שכן זה החודש שבו מתקבלים המיסים העודפים מהדוחות השנתיים שממלא כל אזרח אמריקאי, אבל הפעם העודף היה גדול מהצפוי. 

• סייברארק מכה את הצפי בשורה העליונה והתחתונה
• על חשבון האנרגיה המתחדשת: הרפובליקנים מקדמים הארכת הטבות מס
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

ציינתי את זה כהישג השני, שכן לא מדובר באיזה שהיא פריצת דרך מדיהמ. למרות השיפור המסוים הממשל עדיין רחוק מאד מלפתור את בעיית החוב, או יותר נכון קצב צמיחת החוב. תשלומי ריבית עברו בחודשיים האחרונים את רף ה-100 מיליארד דולר בחודש, כלומר 1.2 טריליון דולר בשנה של תשלומי ריבית בלבד. קצב תשלומי הריבית צפוי רק לטפס, כשהגיוסים החדשים עדיין נעשים בריבית גבוהה בהרבה מהחוב הקודם שנפרע, וכשהתקציב עדיין רחוק מלהיות מאוזן. האמת שגם אם המכסים ישיגו תוצאות פנומנליות, וגם עם דודג' תחתוך עוד כמה מליארדים מהתקציב, זה נראה כמו טיפה בים ורחוק מאד מלפתור את הבעיה הפיסקלית העמוקה של משרד האוצר. בינתיים, לא נראה פתרון באופק. 

התכווצות התוצר: האם ארצות הברית במיתון? ולמה הפד' טועה

לפני שבועיים התפרסם במפתיע שהתוצר בארצות הברית ירד ב-0.3% ברבעון הראשון. התייחסנו לכך בעבר, אך נרחיב מעט יותר בנושא. כזכור, היו כאלו שייחסו את ההתכווצות בתוצר לתחילתו של מיתון, בעוד אחרים סברו שמדובר בעיוות טכני עקב ייבוא גבוה ברבעון הראשון. מבחינה פורמלית עצם העליה ביבוא לא אמורה להשפיע על התוצר, כי היא תתקזז עם עליה בצריכה או במלאים, אך היו שטענו כי היה עיכוב בדיווחים על עליה במלאים מה שגרם למיתון על הנייר, אך לא מיתון בפועל.

בחברת וויזדום טרי ערכו ניתוח מעמיק יותר של התכווצות התוצר המפתיעה. ניתן לחלק את התוצר לחמישה חלקים – צריכה פרטית, השקעות, סחר חוץ נטו (יצוא פחות יבוא), מלאים והוצאות ממשלתיות. בוויזום טרי מצביעים על כך ששלושה מתוך חמשת הגורמים רשמו דווקא התרחבות – מלאים, השקעות וצריכה, בעוד שניים בלבד – סחר והוצאות ממשלתיות, היו שליליים. למרות ששלושה מתוך חמישה מרכיבים היו חיוביים, הירידה בתוצר שנגרמה מזינוק של 41% ביבוא האפילה על הגורמים החיוביים. העלייה הזו נגרמה בעיקר מניסיונות של חברות ויחידים להקדים את כניסת המכסים לתוקף, והייתה אמורה להיות מקוזזת על ידי העליה בצריכה ובמלאים, אך העלייה במלאים לא הייתה אפילו קרובה לעלייה ביבוא. לדברי קוין פלנגאן וג'ף ווינגר, כלכלני וויזדום טרי, סביר מאד להניח שהצריכה לא הצליחה להדביק את היבוא המוגבר, ונראה את העלייה במלאים ברבעון הבא. על כל פנים הם מאשרים את הטענה שהתכווצות התוצר קשורה לעלייה ביבוא ולא להתכווצות אמיתית בפעילות הכלכלית.

בהעדר אפשרות להעריך את מצב הכלכלה על ידי נתוני התוצר שמלווים בהרבה רעש עקב היבוא המוגבר, מציעים הכלכלנים אלטרנטיבה: רכישה סופית למשקי הבית שכוללת השקעה וצריכה בלבד, שני האינדיקטורים החשובים ביותר לבריאות הכלכלה, כיון שהם מעידים על כוח הקניה של הצרכן. ובכן, ברבעון הראשון הם עלו ב-3% ושומרים על קו המגמה של השנתיים האחרונות. כלומר, אין שום סיבה לחשוב שנוצר מיתון ברבעון הראשון.

אז אין מיתון, אבל כן ישנם סימנים מדאיגים להיחלשות הכלכלה. נזכיר שעליה של 30% במכסים על סחורה סינית שנראה שתהיה בתוקף לפחות ב-90 הימים הקרובים (אלא אם כן תרשם עוד פריצת דרך מפתיעה),היא עדיין עליה משמעותית בעלויות שתשפיע על חברות רבות וגם על הצריכה הפרטית. דו"ח התעסוקה בשבוע שעבר היה חזק מהצפוי ועודד אף הוא את שוק, אך נתונים אחרים משוק התעסוקה שפורסמו בשבוע שעבר, בראשם סקר ADF וסקר JOLTS כמו גם נתוני התביעות הראשוניות לדמי אבטלה היו חלשים, יחד עם האטה בעליית השכר השעתית. כל אלו אומרים ששוק העבודה נמצא במקום רגיש.

 אז הממשל הפתיע עם הסכמי סחר מהירים מהצפוי, אבל מי שלא הפתיע היה יו"ר הפד' בפגישת הפד' בשבוע שעבר שפעל בדיוק לפי התסריט לו כולם ציפו – אין הורדת ריבית, לא צפויה הורדה בקרוב, והכל תלוי בנתונים הנכנסים לאור אי הוודאות בעקבות המכסים - כך לדברי פאוול. נמשיך לטעון שהעמדה הזו נראית מוטעית, חסרת גמישות וחסרת מעוף, לנוכח החולשה המסתמנת בכלכלה, והעובדה שגם ה"חשש" מאינפלציית מכסים לא יפתר על ידי ריבית גבוהה. אין תפקידו של הפד' להוכיח שהממשל טועה במדיניות הסחר, אלא לתמוך בכלכלה, גם אם ב"טעות" זה יעזור למדיניות של הממשל על ידי כך שזה ימנע הידרדרות למיתון.  

ביום שלישי יתפרסם מדד המחירים לצרכן. בחודש שעבר המדד הפתיע עם קריאה שלילית במדד החודשי. המדד השנתי היה 2.4% ומדד הליבה 2.8%. החזאים צופים נתונים זהים בחודש הזה. במידה ואלו אכן הנתונים, ובמיוחד אם המדד יפתיע שוב לטובה כמו בחודש שעבר, ובתוספת לכך שאיום המכסים מתמתן כעת משמעותית, ושציפיות האינפלציה לטווח ארוך עדיין נמוכות, אין באמת שום סיבה להשאיר את הריבית ברמה הנוכחית, אך חוזי הריבית ממשיכים לשקף מדיניות ניצית של הפד'. נראה שהפד' מאד לא גמיש ומגיב באיחור להתפתחויות הכלכליות. אם האיומים על הכלכלה יתממשו יהיה מאוחר מדי להוריד את הריבית ברבע אחוז והאשמה תיפול גם על כתפיו.