הכלכלה, הריבית והמאקרו בארה"ב והשילוב ביניהם
הוועדה המוניטארית של הפד (FOMC) תתקשה לייצר חדשות חיוביות בהחלטת הריבית היום בערב. לאחר שתי החלטות ריבית משמעותיות בחודשים אוגוסט וספטמבר בהן הכריז הפד על קיבוע הריבית האפסית לפחות עד לאמצע שנת 2013, ועל החלפת האג"ח קצרת הטווח באג"ח ארוכת טווח, ההסתברות להפתעה בדמות הרחבה כמותית נוספת (QE3) נשארת נמוכה, אך לא אפסית. פרט לכך, במסיבת העיתונאים אשר תתרחש ב-20:15 (שעון ישראל), ברננקי צפוי לספק רמזים לצעדיו הבאים של הפד.
כלכלת ארה"ב תתקשה לשמור על קצב הצמיחה הנוכחי
נתוני התוצר אשר פורסמו בשבוע שעבר, מלמדים על רבעון חזק יותר מהציפיות המוקדמות. ברבעון השלישי צמחה כלכלת ארה"ב ב-2.5% (במונחים שנתיים). זאת לאחר שהרבעון ראשון והשני הסתכמו כחלשים, בהם צמחה הכלכלה ב-0.4% וב-1.3% בהתאמה. לא כל שכן, נתוני אוקטובר מלמדים על תחילת רבעון רביעי חלש אך עדיין חיובי.
מדד מנהלי הרכש בתעשייה אשר פורסם אתמול ירד ב-0.8 נקודה לכדי 50.8 נק' מדד אך נותר בטריטוריה של צמיחה (מעל 50 נק' - מעיד על תחזית חיובית להמשך צמיחה). ירידת המדד קיזזה את העלייה החדה בחודש ספטמבר והותירה את המדד כמעט ללא שינוי בארבעת החודשים האחרונים. נכון לחודש אוקטובר, מדד מנהלי הרכש בתעשייה מנבא צמיחה של התוצר ב-2% ברבעון הרביעי.
בחינה של מרכיבי מדד מנהלי הרכש מגלה תמונה חיובית יותר. כך, בעוד רכיב הייצור ירד ב-0.1 נקודה לכדי 50.1 נק' מדד (קרוב מאוד למצב של קיפאון), רכיב ההזמנות החדשות דווקא עלה בחודש אוקטובר מרמה של 49.6 נק' לכדי 52.4 נק' מדד (מעבר מהתכווצות להתרחבות). כמו כן, מדד מנהלי הרכש אותת על ירידה בלחץ האינפלציוני מכיוון ההיצע. רכיב מחירי חומרי הגלם לייצור רשם ירידה משמעותית של 15 נק' לכדי רמה של 41 נק' מדד. כחלק ממגמת ירידת המחירים מאז תחילת השנה, המדד ירד לראשונה מאז שנת 2009 אל מתחת לרף ה-50 נק'.
הסבירות לפעולה של הפד נמוכה. זאת משום שעל מאזני הפד מצד אחד מונחת צמיחה חלשה. אך מצד שני, (ובניגוד למצב ערב שתי ההרחבות הכמותיות הקודמות) האינפלציה גבוהה. ב-12 החודשים אשר הסתיימו בספטמבר עלתה האינפלציה ב-0.1 נק' אחוז לשיא מאז חודש ספטמבר 2008 כאשר עמדה על רמה של 3.9%.
כעת, האינפלציה נמצאת הרבה מעל ליעד האינפלציה הלא רשמי של הפד (2%), ולא מעט מעל לרף העליון של טווח הנוחות (3%). המשך התייקרות המזון והאנרגיה, המהווים כ-23% מסל הצריכה, עלולים לייצר לחץ נוסף על הצרכן ובכך לפגוע משמעותית בצמיחה.
אם כן, הפד נמצא במצב מורכב היות שהמציאות הנוכחית מסבכת את יכולת התגובה שלו. נוכח המנדט הכפול של הפד, עידוד תעסוקה מלאה באמצעות עידוד הצמיחה עלול לבוא על חשבון שמירה על יציבות מחירים. נוסיף על כך שהוועדה המיוחדת לקביעת קיצוץ הגירעון ב-1.5 טריליון דולר ב-10 שנים הקרובות, אינה קרובה להסכם ולחץ נוסף על הצמיחה ממתין מעבר לפינה.
כך, למרות שנותרו לוועדה 22 יום להציג תוכנית מפורטת, אי הסכמה תפעיל מנגנון אוטומטי אשר יפחית באופן רוחבי 1.2 טריליון דולר מתקציב המדינה ב-10 שנים הקרובות. החיתוך הרוחבי בתקציב יפגע, בין היתר, בצריכה ובהתאוששות הכלכלית, היות וכ-23% מהכנסות משקי הבית בארה"ב מתבססות על תשלומי העברה מהממשלה. מצבו הנוכחי של שוק העבודה יתקשה לתמוך בקיצוץ שכזה. זאת למרות התחזית החיובית להמשך תוספת המשרות (נתוני התעסוקה לחודש אוקטובר צפויים להתפרסם ביום שישי הקרוב).
עדכון התחזיות מטה
בצמוד להחלטת הריבית בחודש יוני עידכן הפד את תחזיות הצמיחה לשנת 2011 מטווח של 3.1%-3.3% לכדי 2.7%-2.9%. ובנוסף את תחזית הצמיחה לשנת 2012 מ-3.5%-4.2% לכדי 3.3%-3.7%. הסבירות לעדכון תחזיות הצמיחה מטה הינן גבוהות. נציין, כי תחזית מעודכנת של ארגון ה-OECD אשר פורסמה השבוע, צופה בשנת 2011 צמיחה של כלכלת ארה"ב ב-1.7% (לעומת שיעור צמיחה חזוי של 3.1% מחודש מאי האחרון), וגידול נוסף של 1.8% בשנת 2012 בטרם תחזור הכלכלה האמריקנית לצמיחה בריאה יותר של 2.5% בשנת 2013.
מלבד זאת, תחזית הצמיחה של אירופה לשנת 2012 עודכנה גם היא מטה לכדי צמיחה אנמית של 0.3% בלבד לעומת תחזית קודמת של 2%. ההאטה הן בצמיחה העולמית והן בזו של כלכלת ארה"ב צפויה להמשיך ולהוות גורם מרכזי בהחלטות הבאות של הפד.
התפתחות האינפלציה והריבית המוניטארית
מקור: BLS, Federal Reserve ועיבודי IBI
שורה תחתונה
נכון לרבעון השלישי של השנה, כלכלת ארה"ב צומחת ואינה במיתון. עם זאת, העתיד הקרוב ספק אם טומן בחובו חזרה לצמיחה חזקה יותר. במציאות בה השיתוק הפוליטי בוושינגטון יצר מצב בו הזרוע הפיסקלית אינה מתפקדת כראוי, נותר הפד לבדו בחזית המאבק בסיוע לצמיחה. פרט להפחתת הלחץ על ברננקי לבצע הרחבה כמותית נוספת בדמות רכישת אג"ח ממשלתי, האינפלציה הגבוהה צפויה לעקר מהלך שכזה בן כה וכה.
הצעד הסביר יותר מבחינת הפד, הינו רכישת כמות גדולה יותר של אג"ח מגובה משכנתאות במסגרת הסיוע לשוק הנדל"ן הדואב. השוק אינו מצפה לחדשה מרעישה מהחלטת הפד הנוכחית, ולמרות זאת, הפד כהרגלו עלול להפתיע. נשאלת השאלה האם תגובתו של הפד תהיה מספקת לאור המצב הנוכחי?
מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)ישראל ומצרים מתקרבות להסכם: מתווה יצוא הגז מלוויתן לקראת אישור סופי
ההבנות בין משרד האנרגיה לשותפות לוויתן סוללות את הדרך ליצוא 130 BCM גז למצרים בהיקף של כ-35 מיליארד דולר - לצד התחייבות להבטחת אספקה רציפה למשק הישראלי
בתום רצף דיונים שנמשך לתוך הלילה, משרד האנרגיה והשותפות במאגר לוויתן הגיעו לסיכום שמאפשר להניע את אחת העסקאות המשמעותיות שנרשמו בענף האנרגיה הישראלי. ההסכם, שאמור להיחתם רשמית על ידי ראש הממשלה ביממה הקרובה, יאפשר יצוא גז טבעי למצרים בהיקפים שמעולם לא נחתמו קודם, ויהווה בסיס להרחבת פעילות המאגר בשנים הקרובות. מאחורי ההסכמות עומדת מערכת של שיקולים כלכליים, רגולטוריים ומדיניים, שמתחברת לצורך של שני הצדדים לייצב את משק האנרגיה שלהם ולבסס תשתיות ארוכות טווח.
על פי המתווה, לוויתן ייצא למצרים 130 BCM גז טבעי בהיקף של כ-35 מיליארד דולר, באמצעות חברת Blue Ocean Energy המצרית. מבחינת השותפות - ניו-מד ניו-מד אנרג יהש 4.13% , שברון ורציו רציו יהש 3.45% זה בעסקה שמאפשרת את ההשקעה בהרחבת יכולות ההפקה וההולכה של המאגר, כולל צינור חדש ומערכות שמיועדות להגדיל את קצב ההפקה. מנגד, משרד האנרגיה קיבל כמה התחייבויות שנועדו לשמר את ביטחון האנרגיה של ישראל: מחיר מוגדר לאספקה לשוק המקומי, וכן מנגנון שלפיו במקרה של תקלה במאגרים אחרים, לוויתן יפנה גז ישירות למשק הישראלי. זה גם מהלך שמחזיר חלק מהעקרונות שהיו במתווה הגז המקורי, ומייצר למדינה יכולת תכנון רחבה מול הביקוש הגובר.
לכתבות נוספות בנושא:
לוויתן
בעסקת יצוא למצרים של 35 מיליארד דולר עד 2040; שותפויות הגז מזנקות
גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
- גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
- שברון נערכת להגדלת ייצוא הגז מישראל למצרים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למתווה החדש יש גם מימד פוליטי. נתניהו רוצה להשלים את ההסכם לפני פגישתו עם נשיא ארה"ב אליו הוזמן לסוף החודש, בין היתר לנוכח מעורבותה של שברון בעסקה והאינטרס האמריקאי בשימור היציבות האזורית. למרות שהעסקה נחתמה כבר באוגוסט, ההיתר הרשמי התעכב בשל דרישה לפרוס את היצוא מעבר לשנת 2040 - החוזה המקורי - כדי לשמור אופציה להגדלת אספקה לשוק המקומי במחירים נמוכים יותר. הדרישה הזו יצרה סחבת ארוכה, שבמהלכה גם גורמים אזוריים ניסו לנצל את ההזדמנות.
