בריאיון שהעניק לפני יומיים, שרטט הכלכלן רוביני תחזית עגומה למדי עבור השווקים הפיננסיים בחודשים הקרובים. ואמנם, נראה כי שנת 2010 מציבה אתגר מיוחד עבור המשקיעים בשווקים הפיננסיים. הגורם המטריף ביותר הוא ללא ספק התנודתיות שלוחת הרסן.

נראה כי המשקיעים מחליפים מצב-רוח מיום אחד למשנהו (ולעיתים אף מספר פעמים ביום). מבט בגרפים מגלה כי המשקיעים נעים הלוך ושוב כאובדי עצות בין הנכסים המסוכנים יותר (מניות, סחורות, מטבעות נושאי תשואה) לבין הנכסים הבטוחים יותר (דולר, זהב, אג"ח). עד להתבהרות אי-הוודאות הכלכלית, המצרך המבוקש ביותר יהיה נכסים סולידיים. במהלך הריאיון ציין רוביני כי הוא צופה שבחודשים הקרובים יעדיפו המשקיעים למצוא מקלט בנכסים בטוחים יותר כגון אג"ח של ארצות הברית, גרמניה וקנדה. מבין שלושת הנכסים הללו, אני סבור כי האופציה המועדפת ביותר היא האופציה הקנדית.

המשבר הפיננסי שפרץ ב-2008 לבש שני גלגולים עיקריים עד כה - משבר הסאב-פריים, שהביא בשיאו להתמוטטות של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, ומשבר החוב הריבוני באירופה, שמאיים לדרדר מדינות כדוגמת יוון למצב של חדלות פירעון. שני הגלגולים הללו חשפו למעשה מחדלים של שנים, שלא לומר "חטאים". בארצות הברית היתה זו חשיפת-היתר של המערכת הפיננסית בארצות הברית, כשלי הניהול ותאבת הבצע של מנהלי הכספים. באירופה היו אלה החובות האדירים שצברו כלכלות אירופה במשך השנים, הפרודוקטיביות הנמוכה והשאננות. כלומר, הן בארצות הברית והן באירופה המשבר נולד בשורשו מהתנהלות לקויה.

לעומת זאת, אם יש מדינה הראויה לשבח על התנהלותה לאורך השנים ובמשבר עצמו היא קנדה. מקרב המדינות המתועשות, הכלכלה הקנדית צלחה את המיתון הכלכלי אולי בצורה הטובה ביותר, ונזקי המשבר הפיננסי לא ערערו את יסודותיה. לאחר ששקעה ב-2009 במיתון חמור אך קצר למדי, בפתחה של המחצית השנייה של 2010 נמצאת שוב קנדה בתנופה כלכלית מבטיחה. כל אלה לא חמקו מעיניהם של המשקיעים, ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקנדה אכן מגלים כי ב-2010הביקוש לניירות ערך קנדיים הולך וגובר.

היציאה החלקה יחסית של המשק הקנדי מהמיתון נזקפת במידה רבה לזכותה של המערכת הבנקאית המקומית, אשר חוסנה ויציבותה הגנו על המערכת הפיננסית בקנדה מפני סחרור מסוכן. דוח של קרן המטבע הבינלאומית שהתפרסם לא מכבר מציין לשבח את חוסנה של המערכת הבנקאית בקנדה, ולמעשה משרטט תמונה הפוכה לחלוטין מזו של המערכת הבנקאית הפרועה בארצות הברית: רגולציה ופיקוח הדוקים, דרישות הון גבוהות מאוד מהבנקים המקטינות את יכולת המינוף שלהם, שמרנותם של הבנקים במתן הלוואות ומשכנתאות, בקרות שוטפות של המערכת הבנקאית וכן שיתוף פעולה הדוק בין הגופים הרגולטורים. בעוד נשיא ארצות הברית ברק אובמה טורח על רפורמה מקיפה בשווקים הפיננסיים, הוא בהחלט יכול לקחת דוגמה טובה מהשכנה הצפונית.

שימו לב לתרשים הבא, שמספר את הסיפור כולו. בתרשים ניתן לראות את היקף המחיקות שנאלצו הבנקים בקנדה לבצע (ביחס לתמ"ג) בעקבות משבר האשראי, בהשוואה להיקף המחיקות בארצות הברית ובאירופה.

על רקע גירעונות העתק של ארצות הברית ומדינות אירופה השונות, חשוב גם לציין את האיזון הפיסקאלי המרשים של קנדה. מקרב מדינות ה-G7, קנדה מתהדרת ביחס החוב-תוצר הנמוך ביותר (צפוי להיות 29% ב-2014). כמו כן, על פי תחזיות הממשלה, הגירעון התקציבי צפוי לקטון בשנים הבאות מ-50 מיליארד $C ועד ל-1.8 מיליארד $C בלבד בשנת 2014-15.

קנדה ידועה בתור אחותה "החנונית" של ארצות הברית ופעמים תכופות היא מושמת ללעג בשל כך (צפו בפרק אקראי של סאות'פארק ב-VOD ותיווכחו). אולם בעוד שכלכלות ארצות הברית ואירופה משלמות את מחיר מחדלי העבר, נראה כי ה"חנוניות" מהווה דווקא מעלה ההופכת את הנכסים הקנדיים לכה מבוקשים.

יוחאי שויגר הוא אנליסט ב-FXCM ישראל