המחוזי: חוכרי הפרדסים לא ימשיכו להחזיק בזכויות בקרקע לאחר שינוי יעודם לבניה

השופט משה רביד דחה על הסף את תביעתם של כ-80 חוכרי פרדסים באזור תל השומר אשר ביקשו להמשיך ולהחזיק את הזכויות בקרקע גם לאחר שינוי ייעודם מקרקע חקלאית לקרקע לבניה
לירן סהר |

בשנים האחרונות קיימת מגמה הולכת וגוברת של הגשת תביעות בגין זכויות היסטוריות במסגרתם מבקשים נכדים ונינים של מי אשר פעל בעבר ממניעים ציוניים להקמת המדינה ולגאולת קרקעות, לטעון בדיעבד לזכויות שמעולם לא ניתנו להם וזאת על חשבון יתר הציבור.

פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שניתן על ידי השופט משה רביד, דחה על הסף את תביעתם של כ-80 חוכרים של פרדסים באזור תל השומר אשר ביקשו להמשיך ולהחזיק את הזכויות בקרקע גם לאחר שינוי ייעודם מקרקע חקלאית לקרקע לבניה.

בשנת 1968 נחתמו עם החוכרים חוזי חכירה לעיבוד פרדסים באזור תל השומר. מטבע הדברים מדובר בחוזים חקלאיים שיועדו לעיבוד הקרקע למטרות חקלאיות בלבד ולא לשימוש נדל"ני אחר. בהתאם לכך נכללו בהסכמי החכירה סעיפי "שינוי ייעוד" אשר קבעו כי אם ישונה הייעוד של הקרקע יושבו הקרקעות לידי המדינה.

בשנת 2004, כאשר ברקע עומדת תוכנית לשינוי ייעוד הקרקע למגורים, ביקשו החוכרים לחדש את חוזי החכירה ודרשו לבטל את סעיפי "שינוי הייעוד" וזאת, ככל הנראה, כדי לנסות ולהפיק רווח מהפיכת הקרקע מקרקע חקלאית לקרקע המיועדת לבניית מגורים.

פרקליטות מחוז ירושלים, באמצעות עו"ד שירה ויזל, טענה כי יש לסלק את התובענה על הסף מחמת התיישנות ובהעדר עילה. לגופו של עניין טענה הפרקליטות כי קרקעות המדינה הן משאב ציבורי מוגבל ויקר ואין לאפשר למי שקיבל את הקרקע למטרות חקלאיות לעשות בקרקע כבתוך שלו ולגרוף לכיסו רווחים בסכומים עצומים על חשבון הציבור עם הפיכתה לקרקע המיועדת למגורים.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף בקובעו כי התביעה התיישנה וכי לא היה מקום לטעון שהתובעים לא ידעו על היות הקרקע קרקע חקלאית אשר עם שינוי ייעודה תושב למדינה, וכי טענה זו הינה מטעה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מילואימניקים
צילום: דובר צה"ל

הג'ובניקים רכבו על הלוחמים וקיבלו תנאי שכר ופנסיה מצוינים - האוצר מציע רפורמה

האוצר מנסה להילחם בפנסיה התקציבית ובהטבות נוספות למערך הלא לוחם, במטרה להעלות את השכר למערך הלוחם

רן קידר |
נושאים בכתבה פנסיה תקציבית

הם השתחררו מהצבא בגיל 43-45, עם פנסיה ששווה כמה מיליוני שקלים. הם קיבלו מהצבא שכר חודשי גובה וחזרו לשוק העבודה והרוויחו בעצם 2 משכורות. למנגנון הזה קוראים פנסיה תקציבית וזה מנגנון שקיים בשירות הציבורי, כשלפני כ-2 שנים שינו את המודל וסיפקו לשירות הציבורי פנסיה "רגילה", כמו של כל העם. ועדיין יש עוד קרוב לעשור של יוצאים לפנסיה שיקבלו פנסיה תקציבית, ויש גם פנסיונרים רבים שזכאים לפנסיה תקציבית. וגם - יש בני גנץ, ויוצאי מערכת הביטחון בכנסת שדואגים כל פעם מחדש שאנשי הצבא יזכו להטבות רבות ושונות. 

בשטח - יש הבדל גדול בין קצין בקריה בת"א שמשרת בקבע לקצין בשריון שיוצא פעם בשבועיים הביתה. צריך לשים את הדברים על השולחן. לאחרון מגיע הטבות מרחיקות לכת, לג'ובניק לא מגיע. הג'ובניק רכב על הלוחם וקיבל שכר והטבות חלומי, אבל בדיוק בגלל זה ללוחם לא נשאר. רוצים לוחמים טובים בקבע, רוצים צבא טוב, תרימו את השכר לקרביים, תקצצו אצל הג'ובניקים. כולם מבינים את זה, אף אחד לא באמת פעל לעשות זאת, עד עכשיו. באוצר רוצים להפחית את הוצאות הפנסיה התקציבית והוצאות נוספות כדי להגדיל הטבות ושכר למערך הלוחם. 

 

קריאה קשורה: החמאס לא ינצח אותנו, אבל הפנסיה התקציבית עלולה לעשות לו את העבודה

בדיקת ביזפורטל - פנסיה של 4.5 מיליון שקל לפורש מצה"ל


באוצר מתכננים  לגעת בפנסיה התקציבית ובהטבות נוספות לאנשי הקבע כדי שיהיה תקציב גדול יותר ללוחמים שישמש גם להעלאת שכרם. באוצר מסבירים שהנחת הבסיס של הפנסיה התקציבית לא נכונה ודורשים במסגרת תקציב 2026 לקצצה. הטענה הבסיסית היא שהפנסיה התקציבית נועדה לפצות על פרישה בגיל מוקדם יחסית ולספק יכולת להתקיים לאחר הקריירה הצבאית או הביטחונית. עם זאת, חלק ניכר מהגמלאים חוזרים לשוק העבודה. לעיתים בשירות הציבורי ולעיתים בשוק הפרטי.  אין באמת פגיעה בשכר בפרישה - אלא ההיפך. לכן, הצעת חוק של האוצר מבקשת לקצץ את הקצבה במקרים שבהם ההכנסה הכוללת גבוהה ממשכורת השירות הקבע.

רכבת ישראל
צילום: צילום מסך אתר רכבת ישראל

רכבת ישראל בדרך להפרטה: האם 5,000 עובדים בסכנה?

באוצר טוענים שהרכבת לא יעילה - היקף העובדים שלה מופרז ודורשים להפריט חלק משמעותי מהפעילות עד 2029

אדיר בן עמי |
משרד האוצר מנסה להעביר במסגרת התקציב הפרטה של רכבת ישראל - העברת כל שירותי ההפעלה והתחזוקה של רכבת ישראל לזכיינים פרטיים עד סוף שנת 2029. המהלך, שמטרתו לשפר את איכות השירות ולהתמודד עם משבר האמון הציבורי ברכבת, מסמן שינוי מהותי באופן ניהול אחד מנכסי התשתית החשובים במדינה, והלא יעילים שבהם.  

הנתונים שמציגה התכנית הכלכלית מציירים תמונה עגומה של מצב הרכבת. מאז 2019, מספר הנוסעים ברכבת לא עלה כלל, וזאת למרות השקעה נוספת של כ-2 מיליארד שקלים בסובסידיה הממשלתית. במקביל, החברה הממשלתית הגדילה משמעותית את מצבת כוח האדם שלה, כשכיום מועסקים בה למעלה מ-5,000 עובדים - גידול שלא תאם כלל את הגידול בפעילות.

המצב החמיר לאחרונה עם ריבוי אירועי בטיחות, תקלות חמורות ושיבושים בתנועת הרכבות, שהביאו לירידה חדה באמון הציבור ובאיכות השירות. העיכובים החוזרים ונשנים בפרויקטי תשתית רק הוסיפו שמן למדורה, וחיזקו את התחושה שהמודל הנוכחי של ניהול הרכבת מיצה את עצמו.

על פי התכנית המוצעת, רכבת ישראל תמשיך להתקיים כחברה ממשלתית, אך תפקידיה ישתנו מן היסוד. במקום להפעיל ולתחזק את הרכבות בעצמה, החברה תתמקד בתכנון, ניהול, פיקוח ובקרה. היא תישאר אחראית על קביעת התכנית התפעולית, ניהול זמני המסילה, והתקשרות עם הזכיינים הפרטיים שיבצעו את העבודה בפועל.

המודל המוצע דומה למודלים מוצלחים אחרים בתחבורה הציבורית הישראלית. הרכבת הקלה בירושלים ובגוש דן מופעלות כבר היום על ידי זכיינים פרטיים, וכך גם מערך האוטובוסים הציבוריים. ההצלחה היחסית של מודלים אלה מספקת תקווה שגם ברכבת הכבדה ניתן יהיה להשיג שיפור משמעותי באיכות השירות. מעבר לכך, הגוף הגדול והשמן הזה יהפוך להיות יעיל, ויעבוד לפי "חוקי הכלכלה" - למטרת רווח. 

התכנית מגדירה לוח זמנים ברור ומדורג להעברת הפעילות. עד סוף 2029, כלל שירותי ההפעלה והתחזוקה יועברו לזכיין אחד או יותר. הממשלה תוכל למכרז את פעילות החטיבות השונות - נוסעים, מטענים, תחזוקת ציוד נייד ותחזוקת תשתיות - יחד או בנפרד, בהתאם לצרכים ולהיערכות.