המחוזי: חוכרי הפרדסים לא ימשיכו להחזיק בזכויות בקרקע לאחר שינוי יעודם לבניה
בשנים האחרונות קיימת מגמה הולכת וגוברת של הגשת תביעות בגין זכויות היסטוריות במסגרתם מבקשים נכדים ונינים של מי אשר פעל בעבר ממניעים ציוניים להקמת המדינה ולגאולת קרקעות, לטעון בדיעבד לזכויות שמעולם לא ניתנו להם וזאת על חשבון יתר הציבור.
פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שניתן על ידי השופט משה רביד, דחה על הסף את תביעתם של כ-80 חוכרים של פרדסים באזור תל השומר אשר ביקשו להמשיך ולהחזיק את הזכויות בקרקע גם לאחר שינוי ייעודם מקרקע חקלאית לקרקע לבניה.
בשנת 1968 נחתמו עם החוכרים חוזי חכירה לעיבוד פרדסים באזור תל השומר. מטבע הדברים מדובר בחוזים חקלאיים שיועדו לעיבוד הקרקע למטרות חקלאיות בלבד ולא לשימוש נדל"ני אחר. בהתאם לכך נכללו בהסכמי החכירה סעיפי "שינוי ייעוד" אשר קבעו כי אם ישונה הייעוד של הקרקע יושבו הקרקעות לידי המדינה.
בשנת 2004, כאשר ברקע עומדת תוכנית לשינוי ייעוד הקרקע למגורים, ביקשו החוכרים לחדש את חוזי החכירה ודרשו לבטל את סעיפי "שינוי הייעוד" וזאת, ככל הנראה, כדי לנסות ולהפיק רווח מהפיכת הקרקע מקרקע חקלאית לקרקע המיועדת לבניית מגורים.
פרקליטות מחוז ירושלים, באמצעות עו"ד שירה ויזל, טענה כי יש לסלק את התובענה על הסף מחמת התיישנות ובהעדר עילה. לגופו של עניין טענה הפרקליטות כי קרקעות המדינה הן משאב ציבורי מוגבל ויקר ואין לאפשר למי שקיבל את הקרקע למטרות חקלאיות לעשות בקרקע כבתוך שלו ולגרוף לכיסו רווחים בסכומים עצומים על חשבון הציבור עם הפיכתה לקרקע המיועדת למגורים.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף בקובעו כי התביעה התיישנה וכי לא היה מקום לטעון שהתובעים לא ידעו על היות הקרקע קרקע חקלאית אשר עם שינוי ייעודה תושב למדינה, וכי טענה זו הינה מטעה.
