בתחילת השנה קיבל הציבור תזכורת צורמת: אפיקי הגמל הם לא תמיד מקום רגוע וסולידי עבור הכסף שלו. במספר קופות גמל אירועו בחודש אחד תשואות שליליות חדות שמחקו לחברים החוסכים דרכן, נכסים בהיקפים גדולים מאוד. מיד קם קול זעקה גדול – ובצדק. אבל איש מהזועקים כמובן, לא נעמד על שתי רגליו וזעק, כשהיו תשואות פנטסטיות בחודשים הקודמים ובשנים שקדמו בחלק מקופות הגמל. חלק מהן נבעו לא רק מלקיחת סיכון, אלא גם ממנגוני שיערוך נכסים לא שגרתיים ואולי אפילו ביזאריים, שהונהגו בקופות הגמל לפי קריטריונים שקבע משרד האוצר. אבל כשהכל עולה, כולם שמחים, ולכולם נראה טבעי שכך הם פני הדברים.

מצב זה הגביר לבסוף את התנודתיות בתחום. משום שעם הזמן נולדה בעיה חדשה בדרך שבה הציבור תופס את תחום קופות הגמל והחסכון הפנסיוני שלו. הבעיה היא ההרגל המגונה של המירוץ אחרי התשואות ("תחרות יופי", כפי שזה מכונה בשוק ההון). מהשנים האחרונות הוא מתבטא ביתר שאת גם בצד הגמל. בעתיד הלא רחוק הוא יתעצם כנראה גם בתחום קרנות הפנסיה. המירוץ שהוא אחד המאפיינים הבולטים של תעשיית קרנות הנאמנות, שמיועדת לטווחי חסכון בינוניים וקצרים, הוא תובעני מאוד ודורש הגברה של רכיבי הסיכון בתיקים המנוהלים, בכדי להצליח להתבלט בו. קשה להשיג יותר בלי לסכן יותר. בעצם – כמעט בלתי אפשרי.

אז היכן הבעיה? אם כולם רבים על תשואות - הטובים מנצחים, לא? ממש לא. התשואה היא לא הדבר היחיד שצריך לשים לב אליו בעת התכנון הפנסיוני. זאת משום שהאופק של ההשקעה הוא שונה. אי אפשר להשוות נסיעה לעבודה להפלגה לשיט. כשיוצאים להפלגה, לא מתחשבים בגובה כל גל וגל לאורך כל הדרך. בעיקר משתדלים להמנע מסערות גדולות - אבל תמיד זוכרים את היעד של ההפלגה באופק ומשנים את כיוון הספינה במידות קטנות לעברו.

כשנוסעים ברכב לעבודה, שמים לב לבורות ולמהמורות בכביש, והמהירות של ההגעה משחקת תפקיד נכבד. התפיסה לפיה צריך לבדוק את התשואות של קופות הגמל מדי חודש בחודשו, מעוותת את הראייה ארוכת הטווח של הציבור. היא מייצרת הכבדה על ציבור המשקיעים שהוא מתקשה לעמוד בה, והתוצאה – רבי החובלים בתחום הגמל, מזגזגים עם ספינות ענק הכבדות של חסכונות הציבור. כלומר, מגיעות ירידות שערים חדות שנובעות מעלייה בתוספת הסיכון בחלק מהקופות. התנהגות זו עלולה לגרום ל"מחלת ים" ולרצונם של חלק נכבד מהנוסעים לעזוב את האניה (פדיונות).

מעבר לעניין התשואה, צריך להסתכל גם על רכיבי סיכון נוספים שגלומים בהשקעה ארוכת טווח - כמו למשל התנהגות הרגולטור. משרד האוצר מוציא בשנים אחרונות תקנות בתדירות גבוהה. קופת הגמל שעד לא מזמן היתה אפיק חסכון ל-15 שנים, הפכה לאפיק עד גיל 60. בעתיד ניתן יהיה להפוך אותה לחסכון קצבתי (!) או למזג את נכסיה לתוך קרן הפנסיה (ולא ההיפך). כלומר, אופנות רגולטוריות משתנות הן לא דבר מופרך בתחום זה. בניגוד גמור לשאר הדברים בישראל - מדינה שמתנהלת עם "תוכנית אסטרגטית יצוקה ואיתנה לאורך עשרות שנים".

סיכון נוסף שלא נכלל במדדי הסיכון הנהוגים הוא איכות הגוף המנהל וטיב המוצר שנתפר ללקוח. הבעיה הנוספת שעדיין מסתתרת בחלק מהתפיסות הנהוגות בשוק ההון שמנהלות את קופות הגמל, היא שהן שימשו בעבר כאפיק קיבוצי לצירוף של מאות ואלפי עובדים. פעם "כל המפעל" הצטרף לקופת הגמל, מבלי להתחשב בצרכים הפנסיוניים של חברי אותו מפעל. גם הצעירים וגם אלה שניצבו בפני פרישה קיבלו את אותה הקופה. רעיון מעוות. אך המטוטלת של חופש הבחירה נעה מקיצוניות אחת לשנייה. היום אפשר לבחור בהכל מכל וכל, ולעקוב אחרי התשואות פעם בחודש, והתוצאה – התנהגות כאוטית.

בארה"ב קיים מזה עשרות בשנים מודל שנקרא IRA. חשבון פרישה אישי. בארץ התיר האוצר להנהיג את החשבון הזה, אבל נראה שאין כיום מי שיכול להרים את הכפפה ולהנהיג אותו במדויק. לכן המסקנה היא שצריך לברוא פתרונות יצירתיים בתחום הגמל, וישנן הצלחות בתחום זה. ההצלחות הנקודתיות יוכלו לשמש את המשקיעים עד שכל אחד מהם יוכל יקבל את האפשרות לקופת גמל שמתאימה לצרכיו שלו. כשיגיע ה-IRA האוטופי לארץ, כולנו נוכל לסגור את כספינו עד לגמל בחשבון שינוהל עבורינו על ידי מנהל תיקים או אפילו אנחנו. אנו נדע בדיוק מה יש בו (בניגוד למצב כיום), ולא נזדקק לעזרת שמאים חיצוניים "מטעם", להסביר לנו שמה שיש בתוך הקופה ייתן את התשואה הזאת למשך שנים קדימה.

מי שמעוניין לחסוך בצורה הונית לגמל, ניצב בפני סדרה של החלטות רגולטוריות שיחייבו אותו להיערך בהתאם. אך מעבר לכך, עליו להיות מודע לתמהיל הנכון של הסיכונים שהוא מוכן לקחת על עצמו לאורך חייו. לחשוב הרבה קדימה, ולדעת כרגע כמה סיכון לקחת, זו התמצית בחסכון ארוך הטווח. במקום לשאול את השאלה: האם להגיע ליעד ההפלגה הנכסף דרך ים סוער (במהירות ובסיכון שלא להגיע), או דרך ים שקט ורגוע (במסלול ארוך ויציב יותר), לשאול את השאלה – כמה זמן אני מוכן לבלות בים סוער בכדי להתקרב ליעד הנכסף, בתנאי שלקראת סוף הדרך – אוכל לשייט בצורה בטוחה.

מאת: חזי שטרנליכט

הכותב הינו אנליסט במחלקת המחקר של ישיר בית השקעות