הכסף הגדול שלכם בסכנה – איך להתגבר עליה?
בתחילת השנה קיבל הציבור תזכורת צורמת: אפיקי הגמל הם לא תמיד מקום רגוע וסולידי עבור הכסף שלו. במספר קופות גמל אירועו בחודש אחד תשואות שליליות חדות שמחקו לחברים החוסכים דרכן, נכסים בהיקפים גדולים מאוד. מיד קם קול זעקה גדול – ובצדק. אבל איש מהזועקים כמובן, לא נעמד על שתי רגליו וזעק, כשהיו תשואות פנטסטיות בחודשים הקודמים ובשנים שקדמו בחלק מקופות הגמל. חלק מהן נבעו לא רק מלקיחת סיכון, אלא גם ממנגוני שיערוך נכסים לא שגרתיים ואולי אפילו ביזאריים, שהונהגו בקופות הגמל לפי קריטריונים שקבע משרד האוצר. אבל כשהכל עולה, כולם שמחים, ולכולם נראה טבעי שכך הם פני הדברים.
מצב זה הגביר לבסוף את התנודתיות בתחום. משום שעם הזמן נולדה בעיה חדשה בדרך שבה הציבור תופס את תחום קופות הגמל והחסכון הפנסיוני שלו. הבעיה היא ההרגל המגונה של המירוץ אחרי התשואות ("תחרות יופי", כפי שזה מכונה בשוק ההון). מהשנים האחרונות הוא מתבטא ביתר שאת גם בצד הגמל. בעתיד הלא רחוק הוא יתעצם כנראה גם בתחום קרנות הפנסיה. המירוץ שהוא אחד המאפיינים הבולטים של תעשיית קרנות הנאמנות, שמיועדת לטווחי חסכון בינוניים וקצרים, הוא תובעני מאוד ודורש הגברה של רכיבי הסיכון בתיקים המנוהלים, בכדי להצליח להתבלט בו. קשה להשיג יותר בלי לסכן יותר. בעצם – כמעט בלתי אפשרי.
אז היכן הבעיה? אם כולם רבים על תשואות - הטובים מנצחים, לא? ממש לא. התשואה היא לא הדבר היחיד שצריך לשים לב אליו בעת התכנון הפנסיוני. זאת משום שהאופק של ההשקעה הוא שונה. אי אפשר להשוות נסיעה לעבודה להפלגה לשיט. כשיוצאים להפלגה, לא מתחשבים בגובה כל גל וגל לאורך כל הדרך. בעיקר משתדלים להמנע מסערות גדולות - אבל תמיד זוכרים את היעד של ההפלגה באופק ומשנים את כיוון הספינה במידות קטנות לעברו.
כשנוסעים ברכב לעבודה, שמים לב לבורות ולמהמורות בכביש, והמהירות של ההגעה משחקת תפקיד נכבד. התפיסה לפיה צריך לבדוק את התשואות של קופות הגמל מדי חודש בחודשו, מעוותת את הראייה ארוכת הטווח של הציבור. היא מייצרת הכבדה על ציבור המשקיעים שהוא מתקשה לעמוד בה, והתוצאה – רבי החובלים בתחום הגמל, מזגזגים עם ספינות ענק הכבדות של חסכונות הציבור. כלומר, מגיעות ירידות שערים חדות שנובעות מעלייה בתוספת הסיכון בחלק מהקופות. התנהגות זו עלולה לגרום ל"מחלת ים" ולרצונם של חלק נכבד מהנוסעים לעזוב את האניה (פדיונות).
מעבר לעניין התשואה, צריך להסתכל גם על רכיבי סיכון נוספים שגלומים בהשקעה ארוכת טווח - כמו למשל התנהגות הרגולטור. משרד האוצר מוציא בשנים אחרונות תקנות בתדירות גבוהה. קופת הגמל שעד לא מזמן היתה אפיק חסכון ל-15 שנים, הפכה לאפיק עד גיל 60. בעתיד ניתן יהיה להפוך אותה לחסכון קצבתי (!) או למזג את נכסיה לתוך קרן הפנסיה (ולא ההיפך). כלומר, אופנות רגולטוריות משתנות הן לא דבר מופרך בתחום זה. בניגוד גמור לשאר הדברים בישראל - מדינה שמתנהלת עם "תוכנית אסטרגטית יצוקה ואיתנה לאורך עשרות שנים".
סיכון נוסף שלא נכלל במדדי הסיכון הנהוגים הוא איכות הגוף המנהל וטיב המוצר שנתפר ללקוח. הבעיה הנוספת שעדיין מסתתרת בחלק מהתפיסות הנהוגות בשוק ההון שמנהלות את קופות הגמל, היא שהן שימשו בעבר כאפיק קיבוצי לצירוף של מאות ואלפי עובדים. פעם "כל המפעל" הצטרף לקופת הגמל, מבלי להתחשב בצרכים הפנסיוניים של חברי אותו מפעל. גם הצעירים וגם אלה שניצבו בפני פרישה קיבלו את אותה הקופה. רעיון מעוות. אך המטוטלת של חופש הבחירה נעה מקיצוניות אחת לשנייה. היום אפשר לבחור בהכל מכל וכל, ולעקוב אחרי התשואות פעם בחודש, והתוצאה – התנהגות כאוטית.
בארה"ב קיים מזה עשרות בשנים מודל שנקרא IRA. חשבון פרישה אישי. בארץ התיר האוצר להנהיג את החשבון הזה, אבל נראה שאין כיום מי שיכול להרים את הכפפה ולהנהיג אותו במדויק. לכן המסקנה היא שצריך לברוא פתרונות יצירתיים בתחום הגמל, וישנן הצלחות בתחום זה. ההצלחות הנקודתיות יוכלו לשמש את המשקיעים עד שכל אחד מהם יוכל יקבל את האפשרות לקופת גמל שמתאימה לצרכיו שלו. כשיגיע ה-IRA האוטופי לארץ, כולנו נוכל לסגור את כספינו עד לגמל בחשבון שינוהל עבורינו על ידי מנהל תיקים או אפילו אנחנו. אנו נדע בדיוק מה יש בו (בניגוד למצב כיום), ולא נזדקק לעזרת שמאים חיצוניים "מטעם", להסביר לנו שמה שיש בתוך הקופה ייתן את התשואה הזאת למשך שנים קדימה.
מי שמעוניין לחסוך בצורה הונית לגמל, ניצב בפני סדרה של החלטות רגולטוריות שיחייבו אותו להיערך בהתאם. אך מעבר לכך, עליו להיות מודע לתמהיל הנכון של הסיכונים שהוא מוכן לקחת על עצמו לאורך חייו. לחשוב הרבה קדימה, ולדעת כרגע כמה סיכון לקחת, זו התמצית בחסכון ארוך הטווח. במקום לשאול את השאלה: האם להגיע ליעד ההפלגה הנכסף דרך ים סוער (במהירות ובסיכון שלא להגיע), או דרך ים שקט ורגוע (במסלול ארוך ויציב יותר), לשאול את השאלה – כמה זמן אני מוכן לבלות בים סוער בכדי להתקרב ליעד הנכסף, בתנאי שלקראת סוף הדרך – אוכל לשייט בצורה בטוחה.
מאת: חזי שטרנליכט
הכותב הינו אנליסט במחלקת המחקר של ישיר בית השקעות
העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
גילוי מרצון
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.
לאומי מוריד את הריבית על משכנתא למעבירי משכורת ב-0.25%
ההטבה תינתן גם ללקוחות הבנק על משכנתאות חדשות והלוואות צרכניות החל מ-1 באוקטובר; המהלך מצטרף להוזלת ריבית על המינוס, פיקדון אוטומטי וריבית של 2% על יתרת זכות עד 10,000 שקל
החל מ-1 באוקטובר, בנק לאומי לאומי -1.09% יוצא במהלך חדש שנועד להקל על לווים - הנחה של רבע אחוז במסלול הפריים. המשמעות היא שלקוחות שמעבירים משכורת לבנק ומחזיקים משכנתא או הלוואה צמודת פריים, ישלמו ריבית נמוכה יותר, בלי צורך לפנות, לבקש או להתמקח.
אם ריבית הפריים במשק עומדת למשל על 6%, הרי שבלאומי היא תחושב ללקוחות הזכאים כ-5.75% בלבד. זה נשמע אולי קטן, אבל כשמדובר במשכנתאות של מאות אלפי שקלים, מדובר בחיסכון חודשי ממשי.המהלך הזה מצטרף לשורה של צעדים נוספים שבנק לאומי הציג לאחרונה כדי לנסות לשדר ללקוחות מסר ברור, אנחנו רוצים שתישארו אצלנו. הבנק הודיע על ריבית של 2% על יתרת זכות עד 10,000 שקל - כלומר, גם אם הכסף נשאר בעו"ש, הוא עובד בשבילכם.
בנוסף, תינתן הוזלה של אחוז אחד בריבית על המינוס, לצד השקת 'פיקדון אוטומטי' שמעביר עודפי יתרה לעבודה יומית ללא צורך בפעולה של הלקוח. עבור לווים קיימים ההטבה תיכנס אוטומטית, ועבור מי שמתכנן לקחת הלוואה או משכנתא במסלול פריים - מדובר בהטבה שתופעל מיידית.
חשוב להבין שהמהלך לא משנה את ריבית הפריים הרשמית במשק (שממשיכה להיקבע על ידי בנק ישראל), אלא מעניק ללקוחות לאומי הנחה נקודתית, מעין "פריים מינוס 0.25". מי שמחזיק חצי מיליון שקל במסלול פריים לתקופה של 25 שנה יכול לחסוך בערך 75 שקל בחודש - ובמיליון שקל מדובר כבר על כ-150 שקל בחודש. לאורך השנים זה מצטבר לסכומים של עשרות אלפי שקלים.
- ההתאוששות בהיקף המשכנתאות נמשכת: זינוק של 55% בספטמבר לעומת אשתקד
- דווקא בגלל מבצעי הקבלנים, הזינוק במשכנתאות צריך להדאיג אותנו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בבנק מקווים שזה יספיק כדי להקדים מהלכים של המתחרים, ולהחזיר מעט אוויר לנוטלי המשכנתאות אחרי שנה לא פשוטה של ריביות גבוהות ושוק דיור תקוע.
