זהירות - עקומה חדה לפניך
מי מאיתנו לא שואל את עצמו עד לאן יכולים להגיע מחירי האנרגיה ובראשם הנפט בזמן הקרוב? בטווח הארוך סביר להניח שהוא ימשיך לעלות כמו כל מוצר אחר בערך,אך נשאלת השאלה מה יקרה איתו בחודשים הקרובים? מישהו זוכר שעד לפני שנה ורבעון (בחודש פברואר) נסחר החוזה על הנפט ברמות של- 50 דולר לחבית? פי 2.5 כשרק בחודש שעבר נסק החוזה בכ- 10% כשבשיא הוא הגיע אף לעלייה של כ- 20%.
מה משפיע על החוזה ומה יהיה?
לחוזה על הנפט קיימות מספר סיבות פונדמנטליות עיקריות לעליית מחירים:
1. שער דולר נמוך הגורם למחירי הסחורות לעלות. בשבועיים האחרונים הדולר מתחזק, אך עובדה זו לא משפיעה על מחירי האנרגיה ולמרות זאת הם ממשיכים לעלות.
2. מצב בטחוני מתדרדר במדינות מייצאות נפט (הפסקת היצוא מניגריה בשל הטמנת פצצות בקווי צינורות נפט והמשך המרד שם הפסד של 30,000 חביות ליום).
3. ביקוש גבוה לזהב השחור בעיקר בגלל סין שיש הטוענים שהיא אוגרת נפט לקראת האולימפיאדה והודו , לעומת היצע נמוך.
4. ספקולנטים אשר גורמים למחירים לעלות דרסטית, או לרדת דרסטית בעודם מנצלים את המומנטום בשוק , כשם שעושים גולשי גלים בניסיונותיהם לרכב על גלים.
5. מדיניות מוניטארית מרחיבה (הורדות ריבית – נראה שהולך להיפסק בזמן הקרוב).
6. בכל יום רביעי בשעה 17:30מתפרסם נתון מלאי נפט וכל מי שסוחר על חוזה זה מחכה לתוצאות. במידה והמלאים יצאו גבוהים מהצפי הנפט יתממש בצורה אגרסיבית, אחרת ימשיך בשלו.
7. מציאת נפט במקומות שונים בעולם מורידה את מחירי הנפט.
מה הולך להיות?
1. המגמה היא ללא ספק שוורית והיא תמשיך להיות כזאת כל עוד החוזה לא ירד מתחת לשער של 110 דולר לחבית, במידה ויקרה עד לסוף שבוע הבא, נראה שהתיקון יהיה אלים בטווח הקצר.
2. מדיניות הורדת הריבית הסתיימה, או תסתיים בקרוב, דבר שצפוי להביא לעצירת המשך ההתייקרויות לפחות מהבחינה המוניטרית.
3. רגיעה בתחום הגיאו פוליטי במדינות המייצאות נפט יגרום למימושים לאחר העליות החזקות.
4. מלאי הנפט ישפיעו על מחיר החוזה, השוק מתמחר ירידה חדה במלאי הנפט. בשבוע שעבר יצאו מלאים גבוהים מהצפוי והחוזה התממש בלמעלה מ- 2 דולר באותו היום.
התסריט שאני רואה:
אינני יודע מה יהיה עם מחירו של החוזה על הנפט הגולמי, אך אני כמעט משוכנע (אף פעם אי אפשר לדעת בבטחון מלא) שאנו קרובים מאוד לסיום גל העליות הקרוב. כשאם תרצו שאדבר במספרים, אז אני מניח שאם האסטרטגיה שלי נכונה, החוזה ישאף לכיוון ה- 150 דולר ,אך לא יגיע ממש לשם ואולי אף יתממש בשבוע הקרוב עם מחיר יעד שבועי של 135 דולר לחבית. במידה וימשיך עוד צפונה מעבר ל- 135 דולר, החוזה יכול להמשיך עד ל- 150 דולר , או ליתר דיוק עד 152 דולר (לפי פיבונאצ'י מאז תחילת העליות האחרונות שהחלו בפברואר האחרון) לפני שיעשה פניית פרסה.
אסטרטגיות אפשריות מומלצות: במצב הנוכחי כשכמעט ודאי שתהיה, או המשך עליה או ירידה, אבל לא דשדוש כדאי לקנות אופציית call ואופציית put רחוקים מהכסף ובמידה והחוזה הולך למשל לכיוון של עלייה, אז למכור את אופצית ה- put ולהיפך.
אסטרטגיה נוספת היא קניית אופציית put קרובה לכסף (בגודל של 1000 חביות) וקניית חוזה עתידי גדול (1000 חביות), או קטן (500 חביות).

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.