"עסקת בעלי עניין" היא ביטוי שגור במדיה הכלכלית. במאמר זה אנסה להסביר בקצרה את מהות המושג, את מקורו ואת דרך הטיפול של המחוקק הישראלי בסוגיה.

סעיף 11 לחוק החברות הישראלי קובע מפורשות כי תכלית החברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה כלומר המחוקק הישראלי היה ער לעובדה הברורה כי חברה היא עסק כלכלי, אשר עיקר מטרתו היא ייצור כסף. סעיף זה בחוק נכון לחברה פרטית או משפחתית והוא נכון שבעתיים בחברה ציבורית. בחברה ציבורית, בנוסף לבעלי השליטה ושדרת הניהול, מצויים בעלי המניות מקרב הציבור. אותם בעלי מניות רוכשים את מניות החברה ומחזיקים בהן מתוך ניתוח ותקווה ברורים כי הכנסותיה תגדלנה וערך המנייה הנסחרת יעלה בהתאם.

"עסקת בעל עניין" היא, בצורה המופשטת ביותר, עסקה של בעל מניות מהותי או בעל שליטה בחברה עם החברה. הדוגמאות לכך רבות. אתן שתיים לדוגמה: עסקה, במסגרתה משכירה החברה מבעל העניין קומה בבניין, השייך לו אישית, על מנת למקם את משרדיה או תנאי כהונה והעסקה של בעל העניין בחברה. מובן מאליו כי קם הצורך להגן על החברה ועל בעלי מניות מקרב הציבור בה מהסכנה שהעסקה אינה לטובת החברה אלא לטובתו האישית בלבד של בעל העניין.

למחוקק הישראלי הייתה ברורה הבעיה הפוטנציאלית, לכן הוא הקדיש לה פרק שלם בחוק החברות על מנת לטפל ולפקח על עסקאות בעלי העניין. הפרק מונה רשימת "עסקאות מסגרת" אשר תיחשבנה כעסקאות בעלי עניין. החוק לא אוסר כמובן על עסקאות בעל עניין ובמציאות העסקית יומיומית, ברור שהן מתקיימות חדשות לבקרים. לכן, בבסיס הפרק עומד הרעיון של "לפקח ולא לאסור". כלומר, במקרים בהם מתקיימת עסקת בעל עניין בחברה ציבורית, נדרש מנגנון אישור בתוך החברה על מנת להכשיר אותה ולהוציא אותה אל הפועל. לעיתים דרוש אישור הדירקטוריון בלבד ולעיתים נדרשים אישור הדירקטוריון וועדת הביקורת בחברה. הנוסחה פשוטה: ככל שהעסקה נוגעת יותר לבעל העניין או שיש לו אינטרס חזק יותר בקיומה, כך נדרשים יותר אישורים על מנת להכשירה.

דוגמה יפה לעניין זה היא הודעתה של חברת אוסיף באחד מימי חמישי האחרונים לאחר המסחר. בהודעה נמסר, כי החברה מנהלת מו"מ לגבי שלושה נכסים: אחד בתל אביב ושניים באזור מוסקבה. השווי המצרפי עמד על קרוב למיליארד דולר בעוד ששווי הנכס בתל אביב עמד על איזור ה-60 מליון דולר "בלבד" ואולם העסקה לגביו אמורה להתבצע במסגרת עסקת בעלי עניין. באותו סוף שבוע, הפורומים והבלוגים הכלכליים היו מלאים תגובות לפיהן המניה עומדת לנסוק ביום א'.

למרות זאת, המניה ירדה ביומיים שלאחר מכן, עד להבהרה מצד בעל העניין, לפיו הנכס עומד להימכר לחברה במחיר עלות. באותו הרגע, מחיר המניה החל להתייצב ואף לעלות. ראוי לציין כי תשומת הלב העיקרית (והכמעט בלעדית) של התקשורת הכלכלית הייתה נתונה לאותה עסקת בעלי עניין (ושוב, זאת על רקע העובדה כי שוויה היווה כ-10% משווי העסקאות כולן). דוגמה זו ממחישה את העובדה כי עסקאות אלה הן רגישות וניתנות להן תשומת לב מרבית.

במציאות העכשווית, כשהשווקים נמצאים בגבהים היסטוריים והמשקיעים יושבים דרוכים יותר ויותר, מקבלות עסקאות בעלי עניין חשיבות יתרה. שכן המשקיעים, המתוחים ממילא, עלולים לנתח כל עסקה שכזו כדרך להפיק רווח אישי מהחברה או חלילה "לרכוב" עליה בטרם ירד שער מנייתה.

חשוב לי להדגיש כי אין בסקירה זו כדי להטיל רפש בבעלי העניין, הקושרים עסקאות עם החברות הציבוריות. כמו כן, קצרה יריעה זו מלהכיל את מערכת החקיקה והפסיקה הענפה בנושא זה. כל שרציתי הוא לתת מושג ראשוני ולדרבן משקיעים לחקור ולהעמיק בנושא בד בבד עם בחינה מושכלת ואובייקטיבית של עסקאות העניין, הנערכות בחברות בהן הם משקיעים.