בתי הספר בישראל אמנם אמורים לחנך לשוויון באזרחות, אך בפועל, אי השוויון מתחיל עוד הרבה קודם: בעשור האחרון חל גידול משמעותי בהוצאה הפרטית על חינוך, על חשבון ההוצאה הלאומית, מה שמוביל להגדלת אי השוויון החברתי – כך קובע דוח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שיוצג היום בוועדת החינוך של הכנסת. יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל מלכיאור אומרי כי "מהדוח עולה תמונה קשה של הפקרות".

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), ב-1996 הוציאו משקי הבית 8.3 מיליארד שקל על חינוך, ואילו ב-2004 גדלה ההוצאה ל-12.1 מיליארד. שרת החינוך הודיעה, כי היא דוחה את ההמלצות לממן את הפעילויות בביה''ס באמצעות הביטוח הלאומי.

אחוז ההשתתפות של ההורים בהוצאה הלאומית על חינוך עלה בתקופה הזאת מ-20% ל-25%. המצב הזה, שבו מעורבותם של ההורים רק גדלה, מוביל לפערים גדולים במערכת החינוך בין תלמידים שהוריהם יכולים להשקיע בהם סכומים גבוהים, לבין כאלה שקצרה ידם.

"הפערים החברתיים בישראל והמעורבות הגדלה וההולכת של הורים הביאו לשונוּת גבוהה בתשלומי הורים ולהתרחבות הפער החברתי במערכת החינוך", נכתב בדוח. "במהלך השנים נוצר בידול בין בתי הספר, עד כדי כך שאפשר לנבא את הישגי התלמיד על פי הרמה החברתית-כלכלית של בית הספר".

לפני כחצי שנה נחשף דוח ביקורת של משרד החינוך, שגילה כי 80% ממוסדות החינוך גבו בשנת הלימודים הקודמת מכל ילד מאות ואף אלפי שקלים מעבר לסכום המותר על פי חוק. גביית היתר נפוצה בעיקר לגבי טיולים, "סל תרבות" ומסיבות כיתה. בחלק מבתי הספר אף משלמים לחברות הפקה כדי שיפיקו אירועים תרבותיים לתלמידים בשעות הלימודים. בתי הספר אף מפעילים לחצים על ההורים ומתנים השתתפות התלמידים בפעילויות בכך שהוריהם ישלמו את הסכומים הבלתי חוקיים.

גבייה שחורה

"בשנים האחרונות קיצצו את תקציב החינוך, וכיום משרד החינוך לא מממן שום 'אקסטרות', ובלי תשלומי ההורים

לא תהיה חריגה מהשגרה – טיולים, חגיגות בחגים וכדומה", אומרת נגה דגן-בוזגלו ממרכז אדוה ל-nrg מעריב. "יש הרבה גבייה שחורה. בתי ספר ביישובים מבוססים מוסיפים העשרה וחוגים על חשבון ההורים, ומשרד החינוך מעלים עין. מי שנפגע הן המשפחות החלשות".

לדבריה, במקרים רבים משרד החינוך אינו מעביר לבתי הספר כספים עבור השתתפותם של ילדים מעוטי יכולת בשיעורי העשרה ובפעילויות חברתיות, והם אינם יכולים לקחת חלק בשיעורים אלה. גם אם הכסף מגיע לבתי הספר, המנהלים לא בהכרח משתמשים בו למטרה שאליה הוא יועד.

ועדי ההורים, שבסופו של דבר מאשרים את גביית הכספים, מכשירים את השרץ. "ועדי ההורים נותנים לגיטימציה מוחלטת לבתי הספר לגבות מעל המותר", אומרת אתי בנימין, חברת ועד ההורים הארצי. "גם אם ההורים רוצים לתת כסף, זו עבירה על החוק".

בנימין הוסיפה: "מנהל בית הספר צריך להיות מעורב בכל דבר שקורה במוסד החינוכי, וכשהוא נותן לכך יד הוא עובר על החוק. מה עם אותם הורים חלשים שלא יכולים לשלם - האם הילד שלהם צריך לסבול? הם רשמו את הילד לבית ספר עירוני, לא פרטי, לכן לא ייתכן שהוא ייפגע בשל דרישה כספית. שרת החינוך הבטיחה לטפל במנהלים סוררים, איפה היא? לא יכול להיות שהרשויות יתנו יד לדבר הזה. הגיע הזמן לשים לזה סוף".

"אולי גם משרד החינוך לא רוצה לדעת"

לדברי ח"כ מלכיאור, הפיתוי במערכת החינוך למלא את החלל התקציבי בתשלומים בלתי חוקיים הולך וגדל. "אי האכיפה וחוסר הפיקוח, המחסור החמור במידע על הגבייה בבתי הספר, ואולי אפילו חוסר הרצון לדעת מצד משרד החינוך, מביאים למצב שבו איש הישר בעיניו יעשה", אמר. "במצב הזה, ההכבדה על כיס ההורים הולכת וגדלה, והפערים בין בתי הספר ובחברה בכלל מתרחבים".

מי שאמור לעשות סדר בדברים הוא משרד החינוך. אולם על פי הדוח, המשרד מתקשה לעקוב אחר גביית התשלומים, בין אם מדובר בתשלומי חובה של ההורים, ובין אם גביית תשלומים מההורים על יד עמותות חינוך וועדי ההורים, או תשלומי רשות שונים.

מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב, אמר בתגובה כי המשרד מבצע בקרה מדגמית בכ-300 בתי ספר מדי שנה על גביית תשלומי ההורים. תוצאות הביקורת מועברות למנהלי המחוזות לבדיקה מול מנהלי בתי הספר. "יובהר כי המפקחים אחראים, בין היתר, על אכיפת גביית התשלומים על ידי מנהלי בתי הספר", אמר אבואב.