מוסד ציבורי המשכיר נכס בתמורה זכאי לפטור ממס רכישה
ו"ע 1206/02 מכבי קרן נ. מס שבח תל אביב
העוררת הינה עמותה אשר הוקמה בשנת 1958 ומהווה חלק מ"קבוצת מכבי", המורכבת משלושה גופים: מכבי שירותי בריאות (להלן – מכבי או קופת חולים מכבי), מכבי מגן אג"ש לביטוח הדדי נגד מחלות בע"מ והעוררת, גוף משלים ומסייע למכבי.
מטרות העוררת הנן להגיש עזרה וסיוע חומרי ואחר למכבי. העוררת הוכרה כמוסד ציבורי לענין סעיף 61(ד) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן - החוק).
העוררת רכשה את המקרקעין נשוא הערר, משרדים, ביום 27.9.2000. העוררת החלה להשכיר את המקרקעין למכבי החל מיום 1.1.2001, בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך 74,092 ₪, בתוספת מע"מ.
בעקבות רכישת המקרקעין, הגישה העוררת שומה לפי סעיף 73(א)(2) לחוק, לה צירפה בקשה לפטור ממס רכישה בשל היותה מוסד ציבורי. המשיב לא הסכים ליתן לעוררת הפטור המבוקש, משום שסבר כי אינה עומדת בתנאי תקנה 9 לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 (להלן - תקנות מס רכישה). השגת העוררת על השומה בפני המשיב נדחתה. על כך הערר.
ועדת הערר בעניין מס שבח מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסקה
דעת רוב (מר צ. פרידמן, רו"ח)
העוררת מהווה חלק מקבוצת מכבי. מטרות העוררת, כפי שבאו לידי ביטוי בתקנונה, הינן, בין היתר, להגיש בצורה כלשהי תמיכה, עזרה וסיוע חומרי ואחר לקופת חולים מכבי. תקנון העוררת מבהיר כי לשם השגת מטרותיה תהיה העוררת רשאית, בין היתר, לבצע שורה ארוכה של פעולות ובכלל זה לרכוש זכויות במקרקעין לשם מסירת השימוש בהם לקופת חולים מכבי.
תכליתה של תקנה 9 לתקנות מס רכישה, כמו גם תכליתו של סעיף 61 לחוק, הינה ליתן הקלה במס למוסד ציבורי הרוכש או מוכר זכות במקרקעין בהם נעשה שימוש (במישרין) לשם מטרתו הציבורית. בענייננו נעשה שימוש במישרין לשם המטרה הציבורית של העוררת, אף אם העוררת קיבלה תמורה בעד השכרת הנכס לקופת חולים מכבי.
העוררת ברכישת המקרקעין והשכרתן למכבי, עמדה במטרה הציבורית שלה במישרין, שכן מטרתה הציבורית הינה, בין היתר, לרכוש מקרקעין ולהעמידן לרשות מכבי.
השכרת המקרקעין בתמורה כלכלית מלאה למכבי אינה גורמת לכך שאין המדובר במימוש המטרה הציבורית של העוררת. בעמ"ה 50/90 ויזרע יצחק נ' פקיד שומה ירושלים, נגבו כספים עבור שירותים המוענקים על ידי מוסד ציבורי המנהל בית אבות במסגרת המטרה הציבורית שלו ובפסק הדין נקבע כי אין בגביית הכספים כדי להפקיע את האופי הציבורי של פעילות המוסד.
בנוסף, העוררת הינה חלק מקבוצת מכבי ובראייה כוללת של הקבוצה, לו היתה מכבי רוכשת בעצמה את המקרקעין, ממילא היתה זכאית אף היא לפטור חלקי ממס הרכישה בהיותה "מוסד ציבורי" לענין החוק.
גביית כספים עבור שירותים שנותנים מוסדות ציבוריים לשם השגת המטרה הציבורית אין בה, כשלעצמה, בכדי לגרוע ממעמדם של אותם גופים כמוסדות ציבוריים. אדרבא, אם גוף ציבורי פועל באופן יעיל לפי נורמות כדאיות כלכלית ואולם בראשות מעיניו מצויה "המטרה הציבורית" ולא הפקת רווחים - אין ספק כי גוף זה ראוי שבעתיים להקלות ממס.
דעת מיעוט (מר ד. מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין)
בפסיקה שניתנה באשר לפירוש סעיף 61 לחוק ובאשר לתקנה 9 לתקנות מס רכישה, ברור כי השימוש על ידי המוסד הציבורי צריך להיות לצרכיו וליעדיו, ולא למשל, על ידי השכרה לצד שלישי, תוך שימוש בפירות הנכס בלבד לצרכיו הציבוריים, או על ידי מתן זכות שימוש בנכס למגורי עובד של המוסד הציבורי.
בענייננו, משבחרה העוררת להשכיר את הנכס נשוא הערר למכבי, בתמורה שאינה סמלית, הרי שאין משמעות לכך שמדובר בגופים קשורים זה לזה. מכבי יכלה לשכור נכס דומה מגורם חיצוני כלשהו, שבודאי לא היה זכאי להקלה הקבועה בתקנה 9 לתקנות מס רכישה. לאור האמור, צודק המשיב כי המקרקעין אינם משמשים את העוררת במישרין בלבד.
באשר לקנס הנובע מאיחור בהגשת הצהרה, מתקבלת טענת המשיב כי ההסכם שלפיו נרכשו המקרקעין על ידי העוררת נושא את התאריך 27.9.2000. העוררת לא הביאה כל ראיה לגבי מועד חתימת ההסכם על ידי המוכרת ועל כן רשאי היה המשיב להסתמך על ההסכם כפי שהוצג לו ולקבוע בהתאם את יום המכירה ליום חתימתו על ידי העוררת.
הערעור התקבל ברובו, ברוב דעות. ההחלטות באשר לקנסות שהוטלו על העוררת התקבלו פה אחד. המשיב חוייב בהוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪.
ניתן ביום: 11.10.2005 בפני: כב' השופט (בדימוס) ז' עמוס – יו"ר הוועדה, מר ד' מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין – חבר, מר צ. פרידמן, רו"ח – חבר.
ב"כ העוררת: עו"ד אלבוים עפר; ב"כ המשיב: עו"ד איריס בורשטין-מוזס.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
