רכב צמוד לבעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ

יחיד תושב ישראל, שנשלח למדינת חוץ לשם ביצוע עבודה בשביל מעביד, במשך תקופה רצופה העולה על ארבעה חודשים, נחשב ל"עובד" עפ"י כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), התשמ"ב-1982 (להלן-הכללים).

משכורת החוץ שמקבל העובד מוגדרת בכללים: "משכורת כמשמעותה בתקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ותשלום מס מעסיקים), התש"ם-1980 (להלן-תקנות ניכוי ממשכורת).

בתקנות ניכוי ממשכורת מוגדרת משכורת: "הכנסת עבודה, לרבות שווי של השימוש ברכב שהועמד לרשות העובד, כנקבע בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז-1987 (להלן-תקנות הרכב).

סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה קובע כי שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד נחשב להכנסת עבודה.

מהאמור לעיל עולה כי יש לזקוף שווי רכב לעובד ישראלי (שמקבל משכורת לפי הכללים) בגין רכב שהועמד לרשותו ואין זה משנה אם הרכב הוא בבעלות המעביד או שהינו מושכר בחו"ל.

שווי הרכב יזקף בהתאם לנקבע בתקנות הרכב למעט במקרה בו מדובר בעובד בכיר שהועמד לרשותו רכב.

הכללים קובעים שבמידה והועמד לרשותו של עובד בכיר רכב, שווי השימוש לא יעלה על השווי הקבוע בתקנות הרכב לרכב מסוג 1601 עד 2000 סמ"ק. (עובד בכיר מוגדר בכללים: "הנציג הבכיר של מדינת ישראל במדינת החוץ...).