1. בס"ד. בסייעתא דשמיא. כך בפינה הימנית למעלה, במכתב ההתנצלות של ירון אנג'ל ועומר בר לב למשפחת הרב אדלשטיין ז"ל. גם במודעות הגדולות שהודבקו בשכונות החרדיות. השניים "מצטערים מעומק הלב". החרם הכי חזק שהיה כאן – נגמר, אבל השפעתו וכוחו מסמנים את פני העתיד: יש כוח גדול בידי ההמון הזועם לא רק בידי המיוחסים המסודרים.

כמה הערות: א. אצל ירון אנג'ל נאמנות לחבר היא עיקר העיקרים. חברים לא זורקים. בחברים תומכים. ירון אנג'ל ועומר בר לב הכירו בסיירת מטכ"ל. בר לב גדול בכמה שנים מאנג'ל. הם לחמו יחד. אנג'ל לא הביא את בר לב להיות יו"ר אנג'ל כדי שיעזור לו בלחמים או בנדל"ן (בר לב נכנס ב-24/4. אנג'ל אמר אז "אנחנו מאפיה, אבל יו"ר הדירקטוריון לא צריך כישורים להכין פיתה"). אנג'ל רצה לתת טעם חדש ותעסוקה לחבר שנזנח בפוליטיקה. זה גם לא הכסף. ברלב מסודר. התשלום נמוך יחסית, 120,000 שקל בשנה. זה משהו לקום איתו בבוקר. גם כשהיוהרה של החבר בר לב פגעה בחברה – אנג'ל שנולד עם הלחם, נשאר נאמן קודם כל לחברות, בר לב נשאר עם העקשנות הפוליטית. זמן קצר אחרי מינויו, בהפגנת הכוח בבני ברק, הסתבר שבר לב נאמן יותר ל"אחים לנשק" מאשר לחברה שהוא יו"ר הדירקטוריון שלה. אנג'ל בלע גם את זה. אבל - מדובר בחברה ציבורית, יש לה בעלי מניות, לנושאי המשרה בחברה, בכללם אנג'ל ובר לב, יש אחריות אישית הקבועה בחוק, חובת זהירות וחובת אמונים. אם יסתבר בדוחות הרבעון שהחרם שנגרם על ידי מעשהו של בר לב והעיקשות לא לסיים אותו מיד, פגעו בחברה באופן משמעותי - אפשר שהדירקטוריון יידרש לדון. אפשר שבעלי מניות מהציבור יתבעו את פגיעתם. אפשר שרשות ניירות ערך תצטרך להתערב ולשאול שאלות נוקבות.

ב. בשלב מסוים, כך נראה, גייסה החברה ייעוץ תקשורתי מיוחד, שפעל בדרך של: בואו נתקוף אותם. התוצאה מביכה, הכותרות עברו ל: אנג'ל רק מרוויחה מהחרם. הלוואי שלא יקנו ממני אפסיד פחות. החברה עושה טובה שהיא מוכרת לחרדים לחם במחיר מפוקח. השיא היה בכתבה בעיתון יומי נפוץ, באמצע מאי, תחת הכותרת "בלי התנצלות ובלי לחם: כך נכשל החרם החרדי על מאפיית אנג'ל". בכתבה גדולה הופיעה רשימה של כל כישלונות החרם והחרדים. משפט הסיום: "...המסר הוא בעיקר למגזר העסקי שאולי סוף סוף ילמד שאפשר לא להתכופף לגחמות החרדים ולהמשיך הלאה". ואז הגיעה ההתנצלות. בסוף השבעה של הרב אדלשטיין, בדקה ה-90 על פי ההלכה היהודית, התנצלו אנג'ל ובר לב. בר לב אמר שלא התכוון לפגוע ב"גאון הדור" בהפגנות שנעשו גם מול ביתו. ההתנצלות תתקבל.  

2. השבוע זה קרה, מכאן כבר אי אפשר לסגת. בתחילת השבוע הודיע פרקליט המדינה כי הורה למשוך ראיות מתיק רצח כפול, שכן אלה הושגו בדרכים בלתי חוקיות של הדבקת טלפונים ברוגלה התקפית ושאיבת מידע רחב בחריגה מאישור בית המשפט. ביום שאחרי דווח כי פרקליט המדינה בוחן לסקור ולבחון מחדש תיקים נוספים מחשש שגם בהם נעשה שימוש באמצעים ללא אישור בית המשפט. עוד יום עבר ומבקר המדינה דיווח כי משרדו נמצא בעיצומה של ביקורת על "השימוש של המשטרה בתכנות שונות כדי לחדור לטלפונים ניידים של אזרחים". המשטרה זה גם הפרקליטים המלווים.

• דוח: ליזמי הייטק קשה יותר לגייס כסף על בסיס רעיון ומצגת
• אנג'ל מתייעלת: תמכור ציוד ב-12.3 מיליון שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הפרשה, המכונה "פרשת פגסוס" - למרות שמדובר בשימוש גם בכמה כלי משחית נוספים והרסניים - מתגלגלת כבר חודשים ארוכים. מה שהתחיל בהכחשה מוחלטת הפך לאמת גדולה. מעשי האלימות נגד אזרחים ודברי המרמה הבוטים כבר ברורים. השקרים נחשפו. קודקודי החקירות, הקצינים הגדולים והמאיימים מימי המפכ"ל יוחנן דנינו (אז התחילו לדבר על הרכישות החדשות), עובר לימי המפכ"ל רוני אלשיך ולנוכחי קובי שבתאי - פורשים זה אחר זה. עו"ד עמית מררי, זו מ"וועדת מררי" המפוקפקת, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, פרשה בסוף השבוע שעבר בשקט רועם ותמוה ("סיימה קדנציה של 6 שנים"). אבל - ההודעה על הקמת ועדת חקירה מתעכבת, מתמסמסת, נמרחת. ממשלות התחלפו, חברי כנסת חדשים באו, גם יו"ר חדש ונמרץ, שמחה רוטמן, שזועק כאילו בא לתקן עוולות של עשרות בשנים מבטיח, שוב ושוב, הנה הנה בשבוע הבא נביא החלטה לוועדת חקירה "בהסכמה מקיר לקיר" - וכלום לא קורה.

דבר אחד ברור: המשטרה הפרקליטות והשופטים (שברוב מוחלט מהמקרים מאשרים כל בקשה להאזנת סתר בלי להבין, בלי לשאול והרבה פעמים בלי לקרוא) עושים ויעשו הכל כדי שוועדת חקירה לא תקום. ואם תקום – היא תהיה קוסמטית ונמרחת. ישבו בה "אנשינו" ומסקנותיה יהיו משהו כמו ועדת מררי, בשם אחר. ברור עוד דבר, שבשם המחאה נגד השלטון וההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, מובטחת הגנה מסיבית על כל מערכת האכיפה, למרות המעשים הנפשעים שנעשו ונעשים נגד זכויות אדם בישראל.

אבל - למחוק ולשכוח מהכל כאילו לא היה – כבר לא אפשרי. כנראה. מקווים שלא.

3. אז מה באמת קורה? עמדה א. חברים וקרובים לחברי הכנסת בוועדת חוק חוקה ומשפט טוענים: יש חכי"ם בכנסת ובוועדה, שמפחדים. הם מפחדים מתיקי חקירה נגדם שפתאום, אם קיימים ואם לא, יודלפו למי מאנשי התקשורת או ברשתות החברתיות. הם עושים הכל כדי לצעוק, וכך לרצות את הבוחרים, ובמקביל לסחוב זמן, כדי לרצות את המשטרה והפרקליטות.

• האם ראש המוסד קיבל טובות הנאה מטייקון ולמה המשטרה לא חקרה?
• הג'ובניקים רכבו על הלוחמים וקיבלו תנאי שכר ופנסיה מצוינים - האוצר מציע רפורמה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• יותר מ-1,500 הייטקיסטים ישראליים הצטרפו למועדון המיליונרים...

עמדה ב. גם היא מתוככי הכנסת אומרת: הוועדה לא מעזה להחליט על הקמת וועדת חקירה (לא ממלכתית, לא ממשלתית, לא וועדת בדיקה) כי מופעל לחץ כבד על החברים שזה עלול למוטט את כל מערך חקירות המשטרה והפרקליטות. מזהירים את החכים ויועציהם ומנהיגי המפלגות שלהם שאם תהיה חקירה שכמובן תבדוק לאחור, המערכת תיכנס לשנים של קיפאון ואינטריגות, הפשע ישתולל ברחובות, אנשי ציבור מושחתים יעלוזו, ומי יודע מה יתגלה על חברים אלה או אחרים. הפתרון המוצע: תקבלו החלטה שמה שהיה היה, נעביר דף, שהוועדה תתחיל מהלכי חקיקה לקדימה. אפילו חוק זכויות האזרח, מה מותר ומה אסור, בתמורה: מערכת החוק, תלך לקראתם ולא תתנגד. אומרים לח"כים: תלמדו מה קרה בפרשת רות דוד ותעשו מה שצריך לטובת עמישראל.

תזכורת: פרשת רות דוד. היא היתה פרקליטת מחוז תל אביב, גדולה ואימתנית. החליטה על כתבי אישום לבכירים מאוד ולפחות בכירים, סגרה תיקים, חתמה עסקאות טיעון, פתחה תיקים והחתימה עדי מדינה. שנים אחדות אחרי שסיימה, והיא כבר במשרד עורך הדין רונאל פישר, נעצרה בפרשה בחשד כי פעלה יחד עימו להדלפת מידע פנים מחקירות המשטרה לנחקרים תמורת שוחד. בתוך כך נחשף כי גם בהיותה פרקליטת מחוז קיימה קשרי ידידות קרובים במיוחד עם פישר, שמצידו העריף עליה מתנות יקרות ערך. פישר היה אז סנגורם של בעלי הון. הוא נחשב בזמנו למועדף בתחום הפלילי, צווארון לבן. בכנסת, בציבור וגם בנציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה, בימים ההם כשעוד פעלה בניקיון ונחישות, דרשו להקים ועדת חקירה לבדיקת ההחלטות של רות דוד בהיותה פרקליטת מחוז. האם היה לזה קשר לעסקי פישר? כן? לא? באילו תיקים? מי נשפט לחומרה? מי חמק? במערכת החלו להצטבר עדויות קשות, והוגשו לפחות 15 תלונות רשמיות. אבל הפרקליטות, אז בראשות שי ניצן, התייצבה בכל כוחה נגד חקירה לצד מי שהיה פרקליט מחוז תל אביב דאז, שלמה למברגר. אבל, חודשים אחרי הוא נאלץ להסכים לבדיקת הנציבות, אלא שמייד נודע כי הנציבות לא תוכל כלל לבדוק את העניין שכן מתקיימת חקירת משטרה בעניין. הלחץ לחקירה גבר ואז במרץ 2016 החליט היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט לסגור את תיק החקירה בעניין תפקודה המוטל בספקות של דוד בפרקליטות המדינה. מנדלבליט אומנם מצא כי התנהלותה כפרקליטת מחוז היתה "בעייתית ואינה עומדת בקנה אחד עם נורמות ההתנהגות המצופות מפרקליט...", אבל, חילץ אותה ואת הפרקליטות מחקירה מעמיקה בטענה של "העדר ראיות המספיקות להרשעה פלילית". הפרשה לא הסתיימה עוד תלונות הוגשו. ביוני 18' דיברו על חקירת טיוח תלונות ברשות המיסים, על ידי דוד עצמה.. נכון להיום: כלום לא קרה וכלום לא נחקר. אבל המערכת כולה הוכתמה, המערכת כולה נראית חשודה. אבל אף אחד לא עמד לדין ולא התבקש לפרוש. קו ישר מפרשת דוד עובר למעורבות חוקרים ופרקליטי מדינה בפרשת פגסוס. בקיצור ממליצים לח"כים: תסחבו זמן, תמרחו, עד שמשהו יקרה, אולי מלחמה, אולי מיתון עמוק, אולי ואולי...

עמדה ג. להלבין, למרק, לטהר. לתת לחברים חנינה גורפת מראש. גם זה מתבסס על היסטוריה. אומרים לח"כים וגם לשרים תלמדו מפרשת קו 300, תצילו את עמישראל! העם שרוי בדכאון עמוק, מלחמה פנימית, הכפשות ברחבי העולם, חשש למיתון ויוקר מחיה מאיים – אז תעשו עסקה. עסקת טיהור השרץ.

תזכורת: פרשת קו 300. ב -984 חטפו 4 מחבלים אוטובוס ולקחו את נוסעיו בני ערובה. כוח בפיקודו של תת אלוף דאז יצחק מרדכי הגיע למקום ובבוקר השתלט. דובר צה"ל הודיע כי 4 החוטפים נהרגו. אך זמן מה אחרי התברר כי שניים מהם צולמו חיים ואזוקים מחוץ לאוטובוס, אבל חוסלו אחרי. הרעש הציבורי גבר על המרמה והמריחה. הודעת ראש הממשלה דאז ש"האירוע נחקר ולקחים הופקו" לא היתה ממש מציאותית, אז הוקמה ועדה פנימית סודית לבירור העניין היא "ועדת זורע", שקיומה נחשף די מהר. כחברי ועדה ישבו שני אנשי שב"כ בכירים, הם העידו ושכנעו שהיה זה תת אלוף מרדכי שפיקד על האירוע שחבט וחיסל במו ידיו את שני החוטפים, שהוא הוא אחראי על החיסול ועל המרמה. עברה יותר משנה ושלושה מבכירי השב"כ דאז פנו לראש, אברהם שלום, בתביעה לחשוף את הפרשה. השלושה הורחקו מהשירות. אחד מהם פנה לראש הממשלה שגם הוא דחה את הפניה. שלושת הקודקודים דאז, שמעון פרס יצחק שמיר ויצחק רבין, חמקו מהחלטה בטענה חשש לפגיעה קשה בביטחון המדינה. הפרשה הגיעה לתקשורת, הסערה פרצה, הכבלים נפרצו, המשטרה החלה לחקור, עדים פתחו את הפה, כל יום יצאה חשיפה אחרת. היה ברור שראשי שב"כ שיקרו במכוון ובתכנון מראש לוועדת החקירה. הם חמקו מאחריותם והטילו אחריות שקרית על מרדכי. ראשי המדינה פחדו ממשפט פלילי והיו נחושים למנוע אותו, כמובן מ"חשש לפגיעה בביטחון". אחרי זמן מה הושג "הסדר": ראש השב"כ יתפטר מתפקידו, והוא ואנשיו בכירי השירות שהיו מעורבים בפרשה, תכננו וארגנו את עדויות השקר בפני וועדת החקירה, לא ייחקרו ולא יועמדו לדין ויקבלו חנינה גורפת, מראש. ההבדלים בין הפרשות, אז והיום, ברורים, אבל התקדים תקדים. יש מי שמדבר על זה שראשי החקירה במשטרה, בפרקליטות וגם שופטים שנתנו היתרים אוטומטים, יקבלו חנינה אוטומטית מראש. אלה שעדיין בתפקיד ואותם שפרשו, לא ייחקרו, לא יידרשו לתת עדות, לא יוטל עליהם כל כתם רשמי. בקיצור יש לכמה וכמה וכמה אנשים סיבה טובה מאוד להשכיח, למרוח. האם הממשלה והכנסת יאפשרו להם?

4. ציוץ השבוע: פרופ' ירון זליכה (באורים בסוף) כתב: "הדלת המסתובבת במלוא עוצמתה. המשנה ליועמ"ש לשעבר, שמייצג כעת את דיפלומט, כתב לבוסית שלו לשעבר שההצעה לפרק את המונופולים תפגע בחופש העיסוק וההצעה הוסרה מחוק ההסדרים. איזה מסר זה משדר לנבחרי הציבור שרק קורצים לג'וב הבא שלהם? וכמובן הס מלהעביר ביקורת על הוד מעלתם היועמש"ים. תתביישו?".

ביאורים: 1. המשנה ליועמ"ש לשעבר הוא רז נזרי, היום במשרד פירון.

ביאור 2. הבוסית לשעבר היא גלי בהרב מיארה, היועמ"שית.

ביאור 3: דיפלומט, שליטה וניהול נעם וימן, יבואנית מוצרי הצריכה הגדולה בישראל, יבואנית בלעדית של מותגים רבים.