הלמ"ס: מחירי הדירות קפצו ב-86% תוך 6 שנים - איזה עיר היא שיאנית העליות?

עליית מחירי הדירות שהחלה בשנת 2007 גרמה לגידול ניכר בנטל הוצאות הדיור של משקי הבית בישראל, והקשתה באופן משמעותי על יכולתם לרכוש דירות. לשם ההמחשה, מספר המשכורות הממוצעות (ברוטו) לשכיר הדרושות לרכישת דירה עלה מכ-99 משכורות בשנת 2007 לכ-130 בשנת 2010, מספר זה גבוה באופן משמעותי בהשוואה לעולם המערבי. כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטסיטיקה על שוק הדיור בערים הגדולות בישראל שפורסמו היום. משנת 2000 ועד שנת 2006 ירדו מחירי הדירות בישראל ב-12.4%, ומשנת 2007 ועד 2013 עלו מחירי הדירות ב-85.8%. שיעור העלייה השנתי הגבוה ביותר היה 21%, במהלך התקופה שבין מרס 2009 למרס 2010. מדד מחירי הדיור מתאר את השתנות מחירי הדירות לאורך זמן, בניכוי מאפייני איכות כמו יישוב מגורים, גודל הדירה (מספר חדרים, שטח), גיל הדירה ורמה חברתית-כלכלית של האזור שבו הדירה ממוקמת. לחישוב המדד הובאו בחשבון עסקאות שבוצעו במדגם יישובים. הסיבות המשפיעות על השתנות מחירי הדיור בישראל רבות וחלקן קשורות להיצע ולביקוש. גידול אוכלוסיית ישראל גורם לעלייה בביקוש לדיור מצד משקי בית חדשים, ואולם ההיצע מוגבל מבחינת זמינות הקרקעות וגורמי הייצור. משתנים אלה עשויים לגרום לעלייה במחירי הדירות. המחירים ב-14 הערים הגדולות עלו 57.1% בין 2008 ל-2013 במהלך תקופה זו חלו עליות במחירים הממוצעים של כלל הדירות בכל 14 הערים הגדולות. הממוצע הארצי בשנת 2013 גבוה ב-57.1% מהממוצע בשנת 2008 עבור הדירות הקטנות (1.5-3 חדרים), וב-50.4% עבור הדירות הגדולות (3.5-5 חדרים). העלייה החדה ביותר הייתה בבאר שבע (108.7% בדירות הקטנות ו-92.4% בדירות הגדולות), שבה רמת המחירים היא הנמוכה ביותר מבין 14 הערים הגדולות בתקופה זו. מנגד, העלייה המתונה ביותר הייתה בתל אביב-יפו (38% בדירות הקטנות ו-31.7% בדירות הגדולות), שבה רמת המחירים היא הגבוהה ביותר מבין הערים הגדולות. יצוין ששינויים אלו ברמות המחירים אינם מנוכי מאפייני איכות. במהלך תקופה זו חלו עליות במחירים הממוצעים של כלל הדירות בכל 14 הערים הגדולות. הממוצע הארצי בשנת 2013 גבוה ב-36.6% מהממוצע בשנת 2008 עבור הדירות הקטנות, וב-43% עבור הדירות הגדולות. העלייה החדה ביותר הייתה בבאר שבע (51.6% בדירות הקטנות ו-61.1% בדירות הגדולות), שבה רמת המחירים היא הנמוכה ביותר מבין 14 הערים הגדולות בתקופה זו. מנגד, העלייה המתונה ביותר הייתה בראשון לציון (26.6% בדירות הקטנות ו-29.9% בדירות הגדולות). יצוין ששינויים אלו ברמות המחירים אינם מנוכי מאפייני איכות. 68% התגוררו בדירה בבעלותם בשנת 2012, 68% התגוררו בדירה בבעלותם ו-27% התגוררו בדירה שכורה. בראשון לציון, ברחובות ובחולון, שיעור הגרים בדירה בבעלותם (72% בממוצע) הוא הגבוה מבין הערים הגדולות. בתל אביב-יפו נמצא השיעור הגבוה ביותר של גרים בדירה שכורה (46%), אחריה מדורגות רמת גן (38%) ובאר שבע (36%). 89% מהגרים בדירה שבבעלותם מרוצים ממנה, בהשוואה ל-76% המתגוררים בדירה שכורה. בשנת 2012, ל-64.1% ממשקי הבית יש דירה אחת בבעלותם, ל-28.0% ממשקי הבית אין דירה בבעלותם, ול-7.9% ממשקי הבית שתי דירות או יותר בבעלותם (דירות המשמשות בין היתר להשקעה). העשירון העליון (בעשירוני הכנסה נטו לנפש סטנדרטית), מהווה 36.7% מתוך אוכלוסיית בעלי שתי דירות ומעלה, והעשירון ה-9 מהווה 18% מתוכם. באופן כללי, לאורך השנים המגמה של בעלות על כמה דירות אופיינית לשני העשירונים העליונים. שיעור הדירות בבעלות בישראל בשנת 2009 (קרוב ל-70%), גבוה מהממוצע במדינות העומד על 62.3%, והוא מדורג בתחילת השליש העליון. שיעור זה גבוה מעט יותר מהשיעור בארה"ב, בטורקייה, בקנדה, ובבלגייה, ונמוך מעט יותר מהשיעור באוסטרליה, בממלכה המאוחדת ובלוקסמבורג. השיעורים הנמוכים ביותר של בעלות על דירה הם בצ'ילה והשיעורים הגבוהים ביותר - ביוון. בני ברק וירושלים - הצפופות ביותר ברוב הערים הגדולות צפיפות הדיור הממוצעת היא פחות מנפש לחדר למעט בני ברק וירושלים שבהן צפיפות הדיור היא יותר מנפש אחת לחדר (1.2 ו-1.3, בהתאמה). השיח הציבורי עוסק בעליית מחירי הדיור ובמעבר של צעירים לדירות בשכירות. לאור זאת נבחנו נתוני הדיור של קבוצת הנשואים בני 39-25, עם ילדים ובלי ילדים. נמצא כי בממוצע לאורך השנים במשקי בית עם ילדים מעדיפים לגור בדירות בבעלות על פני דירות בשכירות (71% לעומת 23%, בהתאמה). בשנת 1999 נרשם האחוז הגבוה ביותר של משקי בית עם ילדים שבבעלותם דירה - 78%. משנת 2000 חלה מגמת ירידה באחוזי משקי הבית הגרים בדירות בבעלות - 64% בלבד בשנת 2012 לעומת 74% בשנת 2000, ואילו בקרב המתגוררים בשכירות חלה עלייה ברורה - 20% ממשקי הבית עם ילדים התגוררו בשכירות בשנת 1997 לעומת 32% בשנת 2012. גם בקרב משקי בית ללא ילדים יש מגמת עלייה ברורה לאורך השנים בשיעור הגרים בשכירות - מ-42% בשנת 1997 ל-63% בשנת 2012, ובמקביל, מגמת ירידה בשיעור הגרים בדירות בבעלות בקרב משקי בית אלו - מ-46.5% בשנת 1997 ל-27.5% בשנת 2012. ניתן לומר שאם בעבר זוגות צעירים (עם ילדים וללא ילדים) בחרו לרכוש דירה, הרי שבמשך השנים מסתמנת העדפה של זוגות כאלה להתגורר בשכירות, עקב העלייה במחירי הדיור בשנים האחרונות והשינויים שחלו בשוק הדיור. בראשל"צ ורחובות - הכי מרוצים מהדירה ב-2012, 86% מבני 20 ומעלה מרוצים מהדירה שבה הם גרים (80% בשנת 2002). בערים ראשון לציון ורחובות יותר מ-90% מרוצים מדירתם. בבת ים שיעור נמוך יחסית של מרוצים מהדירה (76%), ואילו ברוב הערים הגדולות שיעור המרוצים מהדירה שבה הם גרים הוא יותר מ-80%. בסקר החברתי, נשאלים על שנות הוותק ביישוב המגורים. שיעור האוכלוסייה הוותיקה המתגוררת בעיר שנים רבות, גבוה מאוד בירושלים: יותר ממחצית (53%) מהאוכלוסייה הבוגרת גרה בעיר יותר מ-30 שנים (47% מהיהודים ו-65% מהערבים). גם בערים רחובות, חיפה, תל אביב-יפו, חולון ונתניה, יותר משליש מהאוכלוסייה הבוגרת גרה בעיר לפחות 30 שנים.בערים פתח תקווה, בת ים, תל אביב-יפו ורמת גן יותר מחמישית מהאוכלוסייה הבוגרת היא אוכלוסייה חדשה, בעלת ותק של עד חמש שנים. 60% מהירושלמים בני 20 ומעלה, נולדו בעיר ונשארו לגור בה גם ב-2012 (34% מבני 65 ומעלה גרים בירושלים מאז לידתם). גם בבני ברק שיעור גבוה של ותיקים: 39% מאוכלוסיית העיר גרים בה כבר יותר משלושים שנים. בבת ים 11% מבני 20 ומעלה גרים בעיר מלידה.