אמיר פוסטר
צילום: יח"צ

יבואנית האנרגיה מהגדולות בעולם מגיעה לחפש גז בישראל

אמיר פוסטר | (3)
נושאים בכתבה מניות הגז

בשבוע שעבר פרסם משרד האנרגיה את שמות החברות הבינלאומיות שהגישו בקשות לקבלת רישיונות חיפוש לגז טבעי ונפט במסגרת ההליך התחרותי הראשון לפתיחת הים לחיפושים: אנרג'יאן היוונית, הבעלים של מאגרי כריש ותנין, וכן קונסורציום של חברות אנרגיה מובילות בהודו ONGC Videsh, Bharat PetroResources, Indian Corporation, Oil India. לציבור הישראלי מדובר בשמות פחות מוכרים, אך בהודו חברות אלו נמנות על ענקיות האנרגיה הגדולות במדינה ושווי השוק הכולל שלהן מגיע ל-90 מיליארד דולר והן מעסיקות במצטבר 94,000 עובדים.

הכניסה של ההודים לתחום חיפושי הגז והנפט בישראל היא חדשות מצוינות למשק האנרגיה המקומי, ואף הישג דיפלומטי ומדיני של ממשלת ישראל, אך הבסיס האמיתי לבואם של ההודים נעוץ קודם כל בצורך שלהם להבטיח אספקה גוברת של מקורות אנרגיה. הודו מאכלסת כ-18% מאוכלוסיית העולם, אך חלקה של המדינה בצריכת האנרגיה העולמית עומד על 6% בלבד. לשם השוואה, סין, מדינה בעלת היקף אוכלוסייה דומה לזה של הודו, צורכת לבדה 22% מצריכת האנרגיה העולמית.

להודו יש פער אדיר לסגור, ועל פי תחזית של סוכנות האנרגיה הבינלאומית, הודו צפויה להיות המובילה העולמית בביקוש לאנרגיה בשני העשורים הקרובים כאשר 30% מהגידול בביקוש העולמי לאנרגיה עד שנת 2040 צפוי להגיע מהודו. אם ההודים אכן יצליחו לספק את הגידול העצום הצפוי בביקוש לאנרגיה נוכל לראות לשיפור דרמטי באיכות החיים של 1.3 מיליארד הודים, ובעיקר למעל 200 מיליון הודים שעדיין חיים ללא חשמל.

יבואנית אנרגיה מהגדולות בעולם

נכון להיום הודו היא אחת מיבואניות האנרגיה הגדולות בעולם. 31% מאספקת הפחם, 83% מאספקת הנפט הגולמי וקרוב ל-40% מאספקת הגז הטבעי למדינה מגיעים מיבוא. לכן הודו נמצאת כיום במירוץ נגד השעון במטרה למצוא מקורות אספקה שיוכלו לתמוך בצמיחה האדירה בביקוש לאנרגיה במדינה, וכאן ישראל נכנסת לתמונה. הפוטנציאל הרב הקיים של ישראל שמוערך בכ-2,100 BCM של גז טבעי ו-6.6 מיליארד חביות נפט לא השאיר את חברות האנרגיה ההודיות אדישות, וכבר בספטמבר הצהיר שר האנרגיה ההודי כי חברות מהודו ישתתפו בהליך התחרותי לפתיחת הים בישראל.

ההליך התחרותי לפתיחת הים שאותו הוביל משרד האנרגיה נערך בתקופה מאתגרת בתעשיית האנרגיה, בזמן שישראל עדיין סוחבת את המוניטין הרע שנוצרו למדינה עם תלאות הרגולציה שעיכבו לאורך שנים ארוכות את פיתוח המאגרים, ולכן לא ראינו כניסה של שחקנים נוספים מלבד אנרג'יאן היוונית, והחברות ההודיות שהתמודדו על רישיונות חיפוש. לצד זאת, צריך לתת למשרד האנרגיה ציון לשבח על המאמצים למשיכת משקיעים חדשים לישראל וניהול תהליך מקצועי וראוי שחשף בפני משקיעים בינ"ל את הפוטנציאל הגבוה לתגליות נוספות בישראל. 

אחד הלקחים המרכזיים לקראת המכרז הבא שצפוי להיערך בשנת 2018 הוא הצורך בשינוי של מגבלות הייצוא הקיימות כך שכל מאגר עתידי יהיה פטור ממגבלות על כמות הגז שמותר לו לייצא. ישראל היא לא המדינה היחידה שיש לה פוטנציאל לתגליות גז ונפט והיא מתחרה מול מדינות רבות שמנסות למשוך השקעות לשטחן, ולכן לקראת 2018 הממשלה צריכה לבצע את ההתאמות הרגולטוריות הנדרשות. כדי למשוך לכאן שחקנים נוספים כדאי לשחרר קצת את עניבת הרגולציה. עכשיו זה הזמן. 

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    ששש 28/11/2017 15:07
    הגב לתגובה זו
    לא יהיה מכרז ולא נעליים.
  • 1.
    חיים ישראל 27/11/2017 19:41
    הגב לתגובה זו
    ובטחון אנרגטי למדינה . - גז לחשמל גז לתחבורה גז לתעשייה וללקוחות הפרטיים והביתיים . לפני זה אסור לייצא כלום .
  • dw 28/11/2017 17:24
    הגב לתגובה זו
    אז אין טעם לשמור גז לדורי דורות. בדור הקרוב הסולארי עדיין לא משמעותי ולכן יש לקוחות לגז טבעי. בעוד 50 או 100 שנה זו תהיה סחורה שלא שווה כלום. אין ספק שצריך להשאיר יתרות כדי שהמשק המקומי יהיה עצמאי, ולטווח ארוך של כמה עשרות שנים, אבל גם לגמרי מטופש לשמור הכל קבור בים רק בשביל שימוש מקומי. זה כמו שתקנה אייפון X חדש ב 5000 שקל רק כדי לשים אותו במגירה. לא חבל? עוד כמה שנים הוא לא יהיה שווה כלום. עכשיו קליינטים מוכנים לשלם לך 5000 שקל על אייפון כזה, אז חבל לא למכור להם.
הנשיא טראמפ עולה על מדרגות מטוס Air force oneהנשיא טראמפ עולה על מדרגות מטוס Air force one

הבית הלבן באוויר: סיפורו של המטוס שהוביל את הנשיא טראמפ לישראל

מטוס ה-Air Force One הוא אחד הסמלים המובהקים של ההנהגה, הביטחון ומדיניות החוץ של ארה"ב. מתי עלה לראשונה הרעיון של מטוס אישי לנשיא, איך התפתח ומה קורה היום בתוככי כלי התעופה הכי מפורסם בעולם 

עופר הבר |
נושאים בכתבה טראמפ בואינג


מטוס ה-Air Force One הוא לא רק כלי תחבורה אווירי. הוא סמל יוקרתי ועוצמתי של נשיא ארצות הברית, מעין ארמון מעופף שמסמל את מעמדו המיוחד של הנשיא. מטוס זה מסמל את עוצמת ארה״ב ועבורנו, בנחיתתו בישראל, את הרגעים הבלתי נשכחים של שחרור החטופים כשהלב של כולנו החסיר פעימה. המטוס טס בגובה נמוך מול חופי ישראל וביצע מחווה מעל כיכר החטופים בתל אביב לפני נחיתתו בנתב״ג. 

אז מה הסיפור של כלי התעופה שהוא הרבה יותר ממטוס?

מטוס אייר פורס 1 הוא אחד הסמלים המובהקים ביותר של נשיאות ארצות הברית ושל העוצמה האמריקאית בעולם. מעבר לנצנוצי הצבעים והסמל הלאומי, ההיסטוריה של המטוסים הנשיאותיים עד ליצירת המטוס המיוחד במינו שאנו מכירים היום, הייתה מורכבת ומרתקת וכללה טכנולוגיות ואמצעים ביטחוניים מתקדמים, שינויים וחידושים שהוטמעו בו והפכו את אייר פורס 1 לבית הלבן המעופף. 

הנשיא טראמפ נוהג לנהל שיחות עם כתבים ועם צוותי הסיקור היושבים באייר פורס 1, לעיתים תוך כדי טיסה, מה שיוצר אווירה ייחודית של נגישות וקרבה אל הצוות התקשורתי למרות הגבלות האבטחה.

זוג מטוסי בואינג שמפיקים את כל צורכי הנשיא

בכל פעם שנשיא ארצות הברית עולה לטיסה על מטוס של חיל האוויר האמריקאי, המטוס מקבל את הכינוי Air Force One, שהוא אות הקריאה הרשמי במהלך טיסתו. השם "אייר פורס 1" הוא למעשה אות הקריאה הרשמי לכל מטוס שמטיס את נשיא ארצות הברית. משמעות הדבר היא שכל מטוס של חיל האוויר האמריקאי שבו טס הנשיא באותו רגע, מקבל את הכינוי הזה. 

רוב הזמן, הכינוי מתייחס לזוג מטוסי בואינג מדגם VC-25A (גירסה מיוחדת ומתוחזקת של בואינג 747-200B), שמשרתים את הנשיא ומפיקים את כל צרכיו, מהבטיחות והתקשורת ועד הנוחות והייעוץ המדיני.

סמאד 3סמאד 3

החות׳ים משנים את כללי המשחק - האיום האמיתי על שמי ישראל: Samad 3

הכטב"ם החות'י שגרם לפגיעה הקשה באילת בעיצומו של החג הוא שדרוג משמעותי ליכולות הטכנולוגיות של החות'ים הנשענים על תמיכה מאיראן. מערכות ההגנה של ישראל מספקות תשובה מצוינת, אם כי לא הרמטית, אבל החות'ים מצדם לא שוקטים על השמרים



עופר הבר |


בלילה שקט של קיץ, יולי 2024, כאשר תושבי תל אביב חשבו שהם מביטים בשמי העיר המוארים והרגועים, חדר לשמי העיר כטב"ם משופר מהסוג המסוכן ביותר - ה-Samad-3. הוא פרץ את שכבות ההגנה האווירית המתקדמות ופגע באישון לילה בלב העיר השוקקת לאחר טיסה של 16 שעות ומרחק 2600 ק״מ במסלול מוארך דרך סודן ומצרים מתימן הנמצאת בקו אווירי של 1,800 ק״מ מישראל. 

זה היה רגע דרמטי שהוכיח כי הטכנולוגיה של האיום משתדרגת במהירות והפכה את השמיים הישראלים לזירה תחרותית של מלחמה טכנולוגית שבה כל שנייה קובעת חיים או מוות. האירוע הותיר את המדינה במרדף בלתי פוסק אחרי פתרונות חדשניים להגנה על אזרחיה מפני איומים דומים.

האם הסמאד 3 שובר שוויון?

החות'ים הגיעו בשנים האחרונות ליכולות טכנולוגיות מתקדמות יחסית בתחומי הטילים והרחפנים, המוענקות להם בעיקר עם תמיכה איראנית. בין היתר מדובר על כטב״מים קטנים כמו סמאד 3, שככלל טסים בגובה נמוך עם חתימה מכ״מית נמוכה, כך שקשה למערכות ההגנה האווירית הישראליות לזהותם וליירטם בזמן. כמו כן, שיגרו החות'ים טילים עם ראשי נפץ "cluster munitions" שפועלים על ידי פיזור ראשי נפץ משניים באמצע הטיסה, מה שמקשה על מערכות ההגנה לספק הגנה יעילה מפני הפצצונות הנפיצות שמפוזרות בכמות גדולה על שטח רחב.

ישראל, מצד שני, מפעילה מערכות הגנה אוויריות רב-שכבתיות ומתקדמות ביותר, עם כיפת ברזל כמרכיב העיקרי נגד רקטות וטילים קצרים ובקרוב בשילוב מערכת הלייזר ״אור איתן״. מערכות אלו מדויקות, מתוחזקות בצורה גבוהה עם יכולת תגובה מהירה ויכולת יירוט מעל 90% בממוצע של האיומים. 

לסמאד שלושה יתרונות מובנים המקשים על גילוי מוקדם שלו: חתימת מכ"ם נמוכה, בעיקר בגלל חומריו, מידות קטנות יחסית, ופרופיל טיסה גמיש עם יכולות תמרון וטיסה בגבהים נמוכים ועל פני טופוגרפיה מורכבת. תכונות אלו מאפשרות לו לטוס למטרה בשעה שגילוי מוקדם הופך לאתגר טכנולוגי עם אפשרויות רבות לאזעקות שווא ולחדירה דרך שכבות ההגנה של המדינה.