הנפט הוא המשאב המדובר והמסוקר ביותר בעולם , כאשר רק הזהב שני לו. פעמים רבות הוא מהווה מכשיר פוליטי בידי מעצמות וארגונים ומחירו קובע כדאיות ייצור לסקטורים רבים ומשפיע על האינפלציה ותחושת העושר בכל רחבי העולם. לפני כשנתיים וחצי, בחודש יוני 2014, עמד מחירה של חבית נפט (מסוג Crude Oil) סביב 105 דולר. בחודשים ינואר-פברואר 2016 מחיר החבית עמד על סביב 28 ל-30 דולר ולפני מספר ימים חצה מחיר החבית את רף 50 הדולר כלפי מעלה.

אמנם כפי שרואים מדובר בסחורה בעלת תג מחיר תזזיתי, אך חציית קו 50 הדולר לחבית היא הרבה יותר מסימבולית. מקובל להניח כי זהו המחיר שסביבו נכנסת לפעולת הפקה וייצור תעשיית הנפט והפצלים האמריקנית, וזו כשלעצמה מהווה תחרות ליצרניות האחרות בעולם המאוגדות ברובן תחת ארגון אופ"ק. עד כדי כך ארה"ב מהווה איום – די שנגדיר כי היא מביאה למצב בו ארה"ב כמעט ואינה נזקקת לרכישת נפט בשווקי העולם ובכך אמורה לפגוע קשות במפיקות הנפט האחרות.

קו העלייה במחירו של הנפט בחודשיים האחרונים החל בשינוי מדיניות ההיצף בו נקטה סעודיה – מדיניות אשר ריסקה את מחיר הנפט ופגעה קשות ברוסיה ובמקביל גם בניסיונה של איראן לחזור ולהוות שחקן משמעותי. במקביל הוחלף שר הנפט הסעודי הוותיק, עלי אל נעימי, בח'אלד אל־פאלח המוביל מדיניות פתוחה וידידותית יותר, לפחות כלפי חוץ. התמונה המשיכה להתבהר כאשר נודע על הבנות בין סעודיה, איראן ורוסיה בעניין תפוקת הנפט וכינוס מדינות ארגון אופ"ק שהיה, לשם שינוי, אפקטיבי ובו היה סיכום כללי על הגבלת תפוקה בין החברות בארגון.

תמונת המצב מרצף ההכרזות והסיכומים השתקפה בשווקים, כאשר הנפט עלה אל מעל ל-50 דולר, אך מצב הרוח החל להצטנן בימים האחרונים כאשר בכירים רוסים התלבטו פומבית בדבר נחיצות מגבלות התפוקה של אופ"ק ובמקביל דווחו נתוני תפוקת הנפט של חברות אופ"ק לחודש ספטמבר ובמרכזם עליה של כ-160 אלף חביות ליום. בתפוקה היומית הכוללת התברר שחברות הארגון חרגו בממוצע ב-2% ליום מעל תפוקת המקסימום שסוכמה.

• ה-IEA: הביקוש לנפט וגז יימשך לפחות עד 2050
• ממשל טראמפ ישיק מכרז ענק לקידוחי נפט וגז במפרץ מקסיקו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7