נכון לכתיבת שורות אלו לא ידועות עדיין תוצאות הפריימריז של יום ה"סופר טיוזדיי", אבל נראה כי המועמדים המובילים להתמודד במרוץ לבית הלבן הם הילרי קלינטון מהצד הדמוקרטי ודונלד "אתה מפוטר" טראמפ מהצד הרפובליקני. על ההבדלים העיקריים בין התפישות הפוליטיות-חברתיות-כלכליות של מועמדים אלו נכתב כבר לא מעט וייכתב עוד הרבה יותר בעתיד הקרוב, לכן אנו נתמקד דווקא באיש שאמנם לא יהיה שם בנובמבר, אבל שלנוכחותו במירוץ עשויה להיות השפעה גדולה על ההתנהלות הכלכלית בעולם בשנים הקרובות.

הרעיונות שברני סנדרס הציג במסגרת המשנה הכלכלית שלו חריגים ביחס לשאר המועמדים במירוץ, וכנראה שאף אחד לא היה מאמין שאלו יהיו הרעיונות של מועמד מוביל עם סיכויים לא נמוכים בכלל להתמודד על משרת הנשיא. ובכל זאת, סנדרס מדבר על מדרגת מס של 77% על העשירים ביותר, על השכלה גבוהה בחינם, חופשות לידה ומחלה וכמובן החלשת המערכת הפיננסית בוול סטריט. לא רק זאת, אלא שסנדרס אף מאשים ללא הפסקה את יריבתו בכך שהיא עומדת לצד הבנקאים בעיקר משום שחלק משמעותי ממימון הקמפיין שלה מגיע מהם. האם מדובר על עוד מועמד "הזוי" שפשוט הגיע רחוק מדי או שמא מדובר על ניצנים של שינוי בהלך המחשבה של הציבור האמריקאי?

התפיסה של סנדרס זכתה להצלחה בעיקר בקרב הדור הצעיר בארה"ב. בבחירות באיווה למשל, נרשמו שיעורי תמיכה מדהימים לסנדרס בקרב הציבור הצעיר, כאשר 84% מהמצביעים בגילאים 29-17 תמכו בסנדרס, לעומת 14% בלבד בקלינטון. מדוע שיעור תמיכת הצעירים בסנדרס כל כך גבוה, תופעה שנצפית גם באירופה, שבה אחוזי התמיכה של הצעירים במפלגות היורו-ספקטיות גבוה במיוחד? ראשית, יש לזכור שמדובר על הדור הראשון בארה"ב שגדל לאחר תקופת המלחמה הקרה, כך שמושגים כמו סוציאליזם לא מצלצלים להם באופן אוטומטי כמשהו אנטי-אמריקני או מסוכן. שנית, הרעיונות של סנדרס אינם נופלים על הסביבה הכלכלית-חברתית בארה"ב ובעולם כרעם ביום בהיר.

מאז המשבר של 2008 חלפו כבר כמעט שמונה שנים ונראה כי אמון הציבור ביכולתם של מקבלי ההחלטות להתמודד עם החולשה הכלכלית הולך ואוזל. דבר זה נכון בוודאי באירופה אבל אפילו בארה"ב, שרשמה התאוששות משמעותית מאז המשבר, נראה כי הפער בין תחושות הציבור לנתוני המאקרו מעולם לא היה גדול כל כך. בסביבה כזו אין להתפלא שמועמדים קיצוניים יחסית כמו סנדרס או טראמפ מצליחים לסחוב אחריהם את ההמונים בהבטחה לשינוי.

• עברנו את הטריליון: הבנקים, הביטוח, הנדל"ן וטבע מחזיקים את ת"א 35
• משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אחד החסרונות המשמעותיים ביותר בדרכי הפעולה של מקבלי ההחלטות בעולם עד כה, היה השימוש המופרז בכלי המוניטרי וחוסר השימוש או השימוש המועט בכלי הפיסקאלי. הפחתות הריבית, ההרחבות הכמותיות, הריבית השלילית ושאר הכלים שנוסו עד כה לא הצליחו לייצר פעילות כלכלית ערה מהסיבה הפשוטה שמדובר על כלים לטווח קצר בלבד. המנגנון המוניטרי שמאפשר לציבור להקדים צריכה והשקעה על חשבון העתיד, עובד רק כאשר יש ציפיות מספיק חזקות שבעתיד הצמיחה תהיה מספיק גבוהה כדי שלא נצטרך לרדת ברמת החיים, וכיום מדובר על תמונת רחוקה מהמציאות. יותר מכך, חלק הארי של הכסף שהדפיסו הבנקים המרכזיים במהלך שנות הניסוי המוניטרי הגדול בהיסטוריה בכלל לא הגיע לציבור הרחב אלא נותר במאזני הבנקים והגופים המוסדיים. לעומת זאת, בצד הפיסקאלי, ארה"ב אמנם ביצעה לא מעט הרחבות לאחר המשבר, מה שמסביר את הפער בין מצבה הכלכלי לזה של אירופה שבעיקר חיפשה איפה לקצץ, אבל נכון להיום, רמות החוב הגבוהות בכל העולם לא מאפשרות לצאת בסבב הרחבות נוסף.