פנסיית החובה שנת 2013 - מה השינויים החדשים?

ירון שמיר, מומחה הפנסיה של Bizportal, סוקר את השינויים החדשים במסגרת פנסיית החובה של שנת 2013
ירון שמיר | (1)

כמעט מבלי שהרגשנו, אנו נמצאים כבר בשנה השישית מאז כניסתו לתוקף של ההסכם הקיבוצי, ובעקבותיו צו ההרחבה לפנסיית חובה לכל עובד שכיר במדינת ישראל. מה שהתחיל כהפרשות זעומות שעמדו על סך 2.5% מהשכר הפנסיוני, עומד היום על ההפרשה של 15% (לפחות) ושנה הבאה יעלו האחוזים ויגיעו ל-17.5%.

ההערכות של המעסיקים הצריכה התייחסות מסויימת בתחילת צו ההרחבה, ומחייבת עדכון ובדיקה כלכלית היום - כאשר האחוזים כבר גבוהים הרבה יותר - למה הכוונה?

חלק מההפקדה לפנסיית החובה הינה ההפקדה לטובת פיצוי פיטורים. חשוב לציין כי ההפקדה לפיצוי הפיטורים כחלק בלתי נפרד מפנסיית החובה, הינה לטובת סעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים וההפקדה באה במקום פיצויי הפיטורים בהם חב המעביד לעובדו (בהתאם לשכר ולאחוזים שהופקדו).

משמעות ההפקדה, כי מצד אחד המעביד נפרד מהכסף גם במקרה שהעובד התפטר מיוזמתו (כמעט בכל מקרה), גם במידה והעובד פוטר. היתרון למעביד נובע מהעובדה כי במידה והפקיד בהתאם לנאמר, הוא פטור מהשלמת חוב וותק בגין האחוזים, השכר והתקופה בגינם הופקדו פיצויי הפיטורים.

חשוב לזכור כי צו ההרחבה מאפשר למעביד מיוזמתו להגדיל את ההפקדה לפיצויים עד לכדי 8.33% על ידי הודעה בכתב לקופה ולעובד, ולצאת לידי חובתו לכל פיצויי הפיטורין לתקופה על פי השכר ממנו בוצעה ההפקדה.

להלן דוגמא מספרית

במידה ושכרו של העובד במשך 5 שנים עומד על 8,000 ש', ולאחר מכן עולה ובמשך 5 שנים נוספות עומד על 10,000 ש'. במקרה כזה במידה והעובד מפוטר, המעביד חייב לו סכום של 100 אלף ש' על פי שכרו האחרון כפול 10 שנים.

לעומת זאת, במידה והמעביד הפקיד במשך כל התקופה 8.33% משכרו המלא של העובד (ועל פי המתחייב מסעיף 14), מה שנמצא בקופה שייך לעובד והמעביד לא צריך להתחשבן יותר על הסכומים, גם אם בקופה נצברו סכומים נמוכים יותר.

אז מה השתנה?

בעבר ההחלטה לגבי החלת הסכם על פי סעיף 14 היתה בידי המעביד והעובד היה צריך להסכים לכך. החל מתחילת פנסיית החובה, הבחירה לגבי החלת סעיף 14, לפחות לגבי אחוזי ההפקדה שנדרשו במסגרת פנסיית החובה, "נלקחה מידיהם של המעביד והעובד" והוכתבה במסגרת הצו. אבל מכיוון שהאחוזים היו מאד נמוכים, המשמעות הכלכלית לא הייתה משמעותית.

ככל שאחוזי ההפרשה עולים, ישנה משמעות רבה יותר להבנה כי הפיצויים יהיו שייכים כמעט תמיד לעובד. למעבידים כדאי לבצע בדיקת כדאיות כלכלית ולבדוק, האם כבר היום כדאי להם לבצע הפקדה של מלוא ה-8.33% כדי ליהנות ממלוא היתרונות של הסעיף המדובר. בנוסף, חשוב לזכור כי כל ההפקדות שנעשו על פי צו ההרחבה משנת 2008 מחייבות התחשבנות פיצויים שונה בעזיבת עבודה, כאשר העובד מפוטר ומצד שני מחוייבות בשחרור לעובד גם במקרה והעובד התפטר.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    משה נ.ש 12/03/2013 00:55
    הגב לתגובה זו
    יש לפעול על פי החוק והתקנות ובלי טובות של הממונים.
ניתוח טכני
צילום: רוי שיינמן באמצעות Copilot
ניתוח טכני

מניות קטנות - הזדמנויות גדולות

זיו סגל |
נושאים בכתבה ניתוח טכני


באחד המאמרים התייחסתי פה לשינויים בפרדיגמות הסיכון שהשוק עבר. את מרבית ספרי תאוריות ההשקעות והכלכלה כנראה אפשר לתת למחזור. היום אני רוצה להציע עוד שבירת פרדיגמה: מניות של חברות קטנות הן לא בהכרח הדבר הכי מסוכן כרגע. המניות האלו היו מדוכאות שנים ארוכות בצילה של הרשימה שהתחילה בארבע חברות גדולות והפכה להיות 7 המופלאות ובהכבדת הריבית הגבוהה. אבל, כשהמניות הגדולות בפרט ומניות ה  S&P500 בכלל השתלטו על מרבית העניין ושווי השוק נותרו הרבה מניות של חברות עם שווי שוק בינוני ונמוך מתחת לרדאר. 

את ההזדמנות שנוצרה ממחיש הגרף של הראסל 2000 שמיוצג כאן על ידי קרן הסל IWM. אחרי קפיצת הקורנה היא תקנה תיקון מתאים של 50% ואז טיפסה בהדרגה אל השיא ופרצה אותו. מכאן אמור להתפתח מומנום של מגמת עליה. על גרף העוצמה ההשוואתית אפשר לראות את חולשתה המתמשכת מול ה – S&P500 וכעת השאלה האם מערכת יחסים זו אכן משתנה. זהו אינדיקטור שנצטרך לעקוב אחריו.


מי שרוצה לעשות צעד נוסף בכיוון לתעשיה. לשיקולכם.ן. מבחינת הגרף אפשר לראות את הפריצה של השיא ואת העוצמה המתפרצת בהשוואה ל  IWM. היופי כאמור בניתוח טכני הוא שאנחנו פועלים על פי מה שאנחנו רואים ולא על פי מה שאנחנו חושבים. 

איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

המטוס מספר 1 של מדינת ישראל

מתי עלה הרעיון לראשונה, איזה מטוס נבחר כדי למלא את הצורך, אילו טכנולוגיות הותקנו בו, איך נבחר שמו, וכמה כל זה עלה? כל מה שאפשר לספר על מטוס ה-VIP של מנהיגי המדינה



עופר הבר |
נושאים בכתבה בואינג איירבוס

מעטים הפרויקטים שעוררו בישראל כל כך הרבה סקרנות, ביקורת, שמועות וגם מסתורין כמו "כנף ציון", מטוס המנהיגים הרשמי של מדינת ישראל. למרות שכל ישראלי מכיר את שמו, רוב הסיפורים שמאחורי הפרויקט מעולם לא סופרו במלואם. מי חפץ בו? מי התנגד? אילו טכנולוגיות הותקנו בו? ומדוע המטוס כמעט לא המריא בכלל במשך שנים?

אומנם הפרויקט נולד מתוך צורך ביטחוני ותדמיתי, אך הפך במהרה לאחת הסאגות הארוכות בתולדות התחבורה האווירית בישראל. מאחורי הדלתות הסגורות, אנשי משרד הביטחון, חיל האוויר, יועצי תקשורת ומהנדסי תעופה ניהלו במשך שנים דיונים שהציבור כמעט ולא שמע עליהם.

הרעיון להצטייד במטוס ממשלתי רשמי עלה כבר בתחילת שנות ה־2000, אך רק ב-2013 הוקמה ועדת גולדברג בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג בשיתוף עם מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף (מיל.) עידו נחושתן ואישים נוספים במטרה לבחון את ההיתכנות הכלכלית לרכישת מטוס, את הבעיות במצב הקיים ואת הדרכים לתיקונן. לאחר שהוועדה שמעה חוות דעת של אישים מהמוסד, שב״כ והמטה לביטחון לאומי, המליצה והצדיקה את הצורך ברכישת מטוס ייעודי להטסת ראשי המדינה. 

מאחורי הקלעים, הסיבה לא נולדה רק מהפן הביטחוני אלא גם משורה של תקריות מביכות. למשל, בביקור מדיני בדרום אמריקה, מטוס אל על החכור למטרת הביקור כמעט ולא הורשה להמריא עקב מחלוקת בירוקרטית בין חברות שירותי הקרקע. המשלחת הישראלית נתקעה במשך שעות בטרמינל צדדי.

באירוע אחר, בעת ביקור באירופה, סודרה במטוס מסחרי “סוויטה” עבור ראש הממשלה, אך גודל המיטה ששלחו לא התאים לרוחב הדלת, והצוות נאלץ לפרק אותה במקום ולהרכיבה מחדש בתוך המטוס.